משנה כלים פרק ז׳ משנה ג׳

כבר אמרנו שכירה מקום שפיתת שתי קדרות ולזה כאשר נחלקה לרחבה טמאה לפי שכל חצי ממנה ראוי לשפות עליו קדרה אחת אולם כופח הוא מקום שפיתת קדרה אחת ולזה באיזה פנים שתחלק טהור וחצר הכירה מקום בנוי כנגד פני המוקד כמו טירת התנור והוא דמיון חצר ולזה תקרא חצר הכירה ואמרו מטמא במגע ובאויר ר"ל כי כאשר נטמאת הכירה במגע או באויר נטמאת עמה חצר הכירה וכן כאשר נטמאה החצר במגע או באויר נטמאת הכירה ואם היה פחות משלש אצבעות הנה לא יטמא אחד מהן בהטמאות האחר זולת במגע אולם אם נטמאת הכירה באויר הנה לא יטמא החצר אשר לפניה אא"כ הגיע שרץ באויר הכירה נוכח אויר החצר וכן אם נטמאת חצר הכירה ג"כ באויר הנה לא תטמא הכירה אא"כ היה השרץ נכחי לכירה והיות חצר הכירה נגד הכירה אמר איך נדע מה מהאויר מא' מהן נכחי לאחר ואמר כי כאשר יצא קו ישר מעליוני חצר הכירה אל שפלותה ויעשה זה בשפוד או בדומה לו עוד יעמיד זה המקיש [צ"ל וימוד] ויעמוד בו משפל הכירה עד שיחתוך מעליונה הנה זה הגובה בכללו מאויר הכירה הוא הנכחי לאויר חצר הכירה ואין הלכה כר"א בן יעקב:

ולרחבה טמאה. פי' הר"ב דשתי שפיתות קיימות זו לבדה וזו לבדה. שאע"פ שכשנחלקה נמצא שאין לכל שפיתה אלא שלש כותלים. אפ"ה יכולה הקדרה לשבת עליה שעיקר כירה אינה עשויה לתוכה. שהרי תחלתה שלש אצבעות. ועי' מ"ש במשנה ו פי"ב:

חצר הכירה. כתב הר"ב כעין מחבת כו' מחוברת לחצר מבית האומן הר"ש. ועיין במשנה דלקמן:

מטמא במגע ובאויר. ר"ל כי כאשר נטמאת הכירה במגע או באויר. נטמא עמה חצר הכירה. וכן כאשר נטמא החצר במגע או באויר. נטמאת הכירה. הרמב"ם:

פחותה מכאן מטמא במגע. ולא באויר. פי' הר"ב במגע מדרבנן. כההיא דמתני' ג פ"ה ומה שכתב אי נמי משום דהוה כמו יד כו' כההיא דמתני' ד פ"ג:

כיצד משערים אותה. אפחותה מכאן. פירשה הראב"ד בפי"ז מה"כ:

נותן את השפוד. או בדומה לו. הרמב"ם:

מלמעלן למטן. לשון הר"ב נותן השפוד ראשו אחד על כותל הנמוך וכו' וכן לשון הר"ש. נראה מזה שגירסתם מלמטן למעלן. וכן הוא בנוסחת מהר"ם. אבל בפי' הרמב"ם כגירסת הספר:

כירה שיש בגגו ב' שפיתות לב' קדירות:

שנחלקה ממעלה למטה:

טהורה דהרי נתבטל כל שפיתה שבה. דלא דמי לתנור [פ"ה מ"ז] דלא פקע קבלת טומאה שבו. עד שיחלקנו לג'. התם אינו עשוי לשפיתה רק להדביק פת בדפנותיו מתוכו. ושיערו חכמים שכל שלא נחלק לג' אכתי חזי לתשמישו ואינו כנתוץ. אבל הכא מדעשוי לשפיתה. כיון שנתבטל השפיתה הו"ל כנתוץ:

ולרחבה טמאה דהרי עדיין יש בכל חלק שפיתה א' ואינו כנתוץ עדיין. מיהו דוקא לענין שלא נתבטל ממנו הטומאה הקדומה. דצריכה נתיצה. אבל להבא אמק"ט. דהרי מדחלקו נתנקב בצדו יותר מהכנסת כוש [כפ"ט מ"ח] דמסתמא בשיעור נקב בשל חרס. כירה ותנור שוין. כמו ששוין בשיעור נקב בכירה ותנור של מתכות [כפ"ה מי"א]. ונ"ל דאפי' בנחלקה שפיתה א' שבו אפ"ה עדיין נשארה בטומאתה דכמו בג' אבנים שהן ב' כירות ונטמאו. ונטלה אמצעית. ועדיין ב' החיצוניות ראוין ליורה גדולה נשארו בטומאתן [כפ"ו מ"ג]. והיינו משום דמקמי הכי נמי היתה ראויי' ליורה גדולה. כ"ש הכא שלשפיתה א' גם מתחלה ראויי' היתה. ואין כאן פנים חדשות:

כופח שיש בגגה רק שפיתה א':

טהור דהרי נתבטל שפיתה שבה:

חצר הכירה היא עשויה כמחבת חרס. והאומן מדביק באמציעותה גוף הכירה ומבשלים גם שם קדירות מהחמימות שבכירה:

בזמן שהיא גבוהה שלש אצבעות שכותלי המחבת שמסבבים הכירה גבוהין ג' אצבעות. והוא שיעור גובה כותלי הכירה [כלעיל פ"ה מ"ב]. נמצא שהוא ככירה הסמוך לכירה:

מטמאה במגע ובאויר דבנטמא הכירה או החצר באויר או במגע נטמא גם חבירו:

מטמאה במגע ואינה מטמאה באויר דאז לא חשיב החצר ככירה רק דינו כיד להכירה והרי כל יד אמק"ט רק במגע [כפ"ג מ"ד] ולהכי רק בנגע טומאה בא' מהם בפני' נטמא חבירו אבל בנתלה הטומא' באויר א' מהן רק הוא טמא ולא חבירו מדאינו חבור רק מדרבנן עבדו גבה היכירא [הרמב"ם פי"ז מכלים ה"ו]. מיהו לרמב"ם בפירושו הכא וכ"כ להראב"ד [שם] כל אויר החצר שהוא נגד אויר הכירה. אפי' נמוך הכותל החצר פחות מג' אצבעות. אפ"ה בנטמא א' מאוירו נטמא חבירו:

כיצד משערין אותה ר"ל אם כותל החצר גבוה גא"צ דאז גם החצר נטמא בנתלה טומאה באוירו. כיצד משערין עד היכן מגיע אוירו שכשיתלה שם טומאה יטמאו שניהן. דהרי כותל הכירה גבוה הרבה מכותל החצר. ולראב"ד הנ"ל אאינה גבוה גא"צ קאי הא דקאמר כיצד משערין. ור"ל באיזה אויר חצר אמרינן דאפי' באינו גבוה גא"צ כותל החצר. אפ"ה בנתלה שם טומאה יתטמא הכירה. מדהו"ל שם אויר כירה שנגד אויר החצר [משמע דאבל בגבוה גא"צ. אפי' למעלה מאלכסון שפוד כל שכנגד גובה כותל הכירה מחשב כתוך חלול החצר. ולא דמי לשפיות קערות [פ"ד מ"ד]. דהכא שאני. דהכירה והחצר זקוקים לאש א' וכדלעיל סי' כ"ו]:

ר' ישמעאל אומר נותן את השפוד מלמעלן למטן שמשים ראש אחד מהשפוד על שפת גג הכירה. וראש הב' של השפוד ע"ג כותל חצר. וכל שלמעלה מהשפוד לא מחשב כאויר החצר. וה"ה דבנטמא הכירה. נטמא כל אויר החצר שתחת השפוד אלא דרבותא קמ"ל דאפי' נתלה טומאה עצמה למעלה משפוד לא נטמא. דשם לא מחשב אויר החצר כלל. והא דנקט שפוד לשער בו. היינו מדמצוי שם אצל התנור בשעה שנתלה שם טומאה. וה"ה במודד בדבר אחר:

וכנגדו מטמאה באויר ר"ל בנתלה שרץ באויר למטה מכנגד אלכסון של שפוד. מטמא לאויר הכירה ג"כ:

לא נטמאת הכירה מתוספתא דמכילתין [ב"ק פ"ה] מוכח דר"ש דהתם כראב"י דהכא ס"ל. א"כ תרוייהו לא מחלקי בין שכותלי החצר גבוה גא"צ או לא. דבכל גונא אמרינן דחצר טפל לכירה ולא איפכא נמצא שראב"י מחמיר בחד צד מת"ק בשאין החצר גבוה גא"צ. אפ"ה נטמא חצר בשנטמא כירה. ומיקל תו בחד צד בשגבוה גא"צ. אפ"ה בנטמא חצר לא נטמא כירה:

ולא דמי להך דלעיל (פ"ד מ"ב) בשפיות של קערות. וכ"כ בקערות שבטבלא (פ"ב מ"ז) דבנטמא א' לא נטמא חבירו. וה"נ נהוי כב' כירות שסמוכין ומחוברין זל"ז שכשנטמא א' לא נטמא חבירו (כפ"ו מ"ב). י"ל דהתם תשמיש של כל בית קיבול אינו אגוד בחבירו. אבל הכא תשמיש של זה וזה אגודים יחד לאש א' שבכירה (ועי' פ"ה בועז סי' ג'). מה"ט לא דמי נמי לדיכון לעיל דאינו חיבור כלל להכירה דהתם תשמישו משונה לגמרי מתשמיש הכירה. וכמש"ל סי' י' ועי' מ"ש הר"מ כאן:

וא"ת מ"ש זו מטירת התנור (פ"ה מ"ג) דבמחוברת רק בג' אבנים הוה חיבור לתנור. ואפי' אינה גבוה כותלה. כגובה התנור. וה"נ הכא. הול"ל כיון דמחוברת חצר בכירה להכי אפי' אינה גבוה כשיעור כירה. הו"ל ככירה. וי"ל התם כל עיקר הטעם דמחשבו חיבור זל"ז היינו רק מדמסייע תשמיש של א' לתשמיש חבירו. דהיינו להעמיד בהטירה הלחם שאפה בהתנור. אבל הכא דהחצר עשוי לבשל בו קדירה לבדית. בדין הוא שיהיה כקערות שבטבלא שאינן חיבור זל"ז כלל. רק מדאדוקין שניהן לאש א' מחשבו חיבור (וכמש"ל סי' כ"ו) להכי כשאינו גבוה גא"צ כשיעור כירה. לא חזי לבשל שם ומוכח שלא עשאה לכך רק להיות יד לכירה לטלטלה על ידה. להכי אף שמחוברת הו"ל ככל יד מחוברת:

מיטמאה במגע. גרסי' בנקודת חירק במ"ם וכן כולהו:

כופח. בערוך נראה דגריס כופה בה"א בכל מקום שהוא מוזכר וכבר כתבתי זה פעמים רבות:

מיטמאה במגע וכו'. בנקודת חירק תחת המ"ם:

בפי' ר"ע ז"ל. ומיהו מיטמאה במגע מדרבנן. אמר המלקט עיין לעיל פ"ה סימן ג' בפירושו של ר"ע ז"ל:

מלמעלן למטן. י"ס דגרסי' מלמטן למעלן וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל והרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה מלמעלן למטן ומלמטן למעלן וכן נראה מפי' הרמב"ם ז"ל:

וכנגדו מיטמא באויר. כך צ"ל. והשמיט הרמב"ם ז"ל השערתו של ר' ישמעאל וכמו שאכתוב עוד בסוף הפרק בס"ד: