משנה כלים פרק ג׳ משנה ב׳

טפי ופך. שניהם כלי שמן אבל טפי כלי צר הפה מאד לא יגר ממנו כי אם טפה טפה ולזה יקרא טפי ואמרו שלשתן בזרעונים ר"ל הפך והטפי והצרצור שלשתן כאשר נקבו נקב יצא ממנו הזרע הממוצע בשיעור כמו הזרעונים והאפונים ודומיהן הנה הוא אז לא יקבל טומאה: ופי הנר. הוא התוספת היוצא מן הנר אשר יחזיק הפתילה וכאשר היה הנר מטיט בלתי מבושל אשר לא יטמא כמו שיתבאר במה שאחר זה שכלי אדמה לא יקבלו טומאה אחר שבשלה פי הנר בפתילה ושבחרס הנה הוא ג"כ לא יקבל טומאה לפי שלא נתבשל הנר בכללו. ואין הלכה כרבי אליעזר. והלכה כרבי יהודה:

חבית שיעורה בגרוגרות דברי ר' שמעון רבי יהודה אומר באגוזים ר"מ אומר בזיתים. מצינו שהגרוגרת יתירה מכזית בפ"י דשבת דף צא דאמרינן מהו דתימא כל שהוא לאפוקי מגרוגרת ולעולם עד דאיכא כזית ומצינו גם כן שהאגוז יתירה מזית. בפ"ח דשבת דף פא. דאמרינן כזית כאגוז. כביצה. *)ורש"י פירש שם בהדיא דמוסיף והולך. ואף לשאר הפוסקים דלא פירשו כן. מ"מ מסתבר ששיעורן בדרך הוספה דהא שיעור ביצה ודאי גדול מכזית כדמוכח מפלוגתייהו דר"מ ור"י בעד כמה מזמנין במשנה ב' פ"ז דברכות וא"כ מסתמא אגוז זוטר מביצה ונפיש מזית. והשתא הני תנאי כל אחד מיקל על דברי הקודם וכך עולה סידורן יפה ולפיכך במשנה ה פ"ד דבבא מציעא דנשנו בסידורן בהפך רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון דהתם נמי כל אחד מיקל על הראשון לומר שאין כאן אונאה עד כדי כו' ומכל מקום צריך עיון בטעמן של מחלוקתן:

רבי מאיר אומר בזיתים. לשון הר"ב כסתם מתני' דלעיל והוי סתם ואח"כ מחלוקת כו' והלכה כר"י. ויש לתמוה. דהא מיד תנן סתמא כר"מ אחר המחלוקת הלפס והקדירה שיעורן בזיתים. וכן עוד במשנה ג פרק [דלקמן ובמשנה] ב פ"ח וספ"ט. איברא דהר"ש נמי פירש בדר"מ דכסתם דלעיל. א"נ דלקמן. אבל לא כתב כלום בפסק ההלכה. ועמ"ש במשנה דלקמן בס"ד. והרמב"ם בחבורו פי"ט מה' כלים לא פסק כרבי יהודה אלא בחבית בלבד וטעמו ודאי משום דקי"ל דהלכה כר"י לגבי ר"מ ור"ש ואפשר נמי דהוא שיעור הבינוני כמו שכתבתי לפי שראיתי למהרי"ק בתשובה שרש קפ"ה שכתב דהנהו כללות דהלכה כמר לגבי מר. לא אמרו על הדינים הבלתי נהוגים בדורינו:

הלפס והקדרה כו' שיעורן בזיתים. מדרבנן. כמ"ש בשם התוס' במשנה ה פי"א דזבחים:

הפך וכו' בשמן. פי' הר"ב דשל שמן דק שהרי כלי כו'. צ"ע בפירוש משנה ב פ"ג דמכשירין ועוד לפי מ"ש במשנה ד פ"ח דשבת ועיין לקמן ספ"ט. ובלשון התוס' שהעתקתי בספ"ט דזבחים:

בזרעונים. פירש הר"ב כגון האפונים לשון הרמב"ם הזרע הממוצע בשיעור. כמו הזרעונים והאפונים ודומיהן:

רבי אליעזר אומר. והר"ב העתיק ר"ש. ולא מצאתי כך בשום נוסח אך בנא"י כתוב בגליון יש גורסין ר"ש. ואפשר שעל הר"ב כתב כן:

ושל אדמה. לשון הר"ב כל זמן שלא נצרף דזוהי גמר מלאכתו לקבל טומאה. כדתנן בס"פ דלקמן:

שהוסק פיו. הוא התוספת היוצא מן הנר. אשר יחזיק הפתילה. הרמב"ם:

חבית שיעורה בגרוגרות אם ניקב כמוציא גרוגרת אמק"ט. מדרוב תשמישיו לגרוגרות:

ר' מאיר אומר בזיתים ר"ש אזל בתר רוב תשמישו וכדאמרן. אף שגרוגרת קטן מאגוז. ור"י ס"ל מדמשתמש בו ג"כ אגוזים שגדולים מגרוגרות הו"ל כעשוי לזה ולזה. ואזלינן לחומרא. ור"מ ס"ל דכל כ"ח שעשוי לאוכלין שיעורו בזיתים כמשנה א':

הלפס אלפס:

דמדעשוי לבישול אזלינן לחומרא וכלעיל סי' ד':

הפך והטפי כלי חרס קטן לאפרסמון. ולכן פיה צר. כדי להוציא ממנו האפרסמון היקר רק טיף טיף:

שיעורן בשמן בכונס שמן דרך הנקב:

והצרצור עי' פ"ב סי' צ':

שיעורו במים בכונס מים דרך הנקב:

ר"ש אומר שלשתן בזרעונים במוציא אפונין. דמדנותן בה לפעמים מין זה אזלינן לחומרא לשער במין היותר גדול. ולחכמים מדאינו מצוי לשמש בזרעונים לא משערינן בי': [כך פירשתי רק לפי דעת רתוי"ט לעיל דס"ל דגרוגרת גדול מאגוז. וא"כ אזל ר"ש הכא והתם לחומרא אבל להגאון רב"א זצוק"ל צריך לדחוק ולומר דבהא פליגי. דלר"ש עכ"פ בזמן שזרעים מצויין. דהיינו בזמן ידוע בשנה הוה תשמישו למים וזרעים. ואגב זה גזרינן בכל עת]:

רא"א בפרוטה קטנה דס"ל דמדנותן בה לפעמים פרוטות. אף שאין מצוי כל כך אזלינן לחומרא. וחכמים ס"ל דכל שאינו מצוי תשמישו לא משערינן בי':

ושל אדמה היינו שעשוי מטיט שלא נשרף בכבשן דכלי כזה אמק"ט לפיכך אע"ג שהוסק וכו':

דהו"ל כהוסק בכבשן:

טהור עד שיוסק כל הכלי. וקמ"ל הך דינא הכא בין שיעור נקבי כ"ח. מדסד"א דמדניטל פיו של נר אמק"ט. א"כ הו"ל פיו עיקר הכלי. ובהוסק הוא לחוד סגי קמ"ל [רב"א]:

כ"כ רבינו הגאון רב"א זצוק"ל. והנה מגוית הארי רדינו הדבש דאילו לרתוי"ט שכתב דגרוגרת גדול מאגוז. תמוה דהרי מדמשער ר"י באגוז. ע"כ מיירי שמיוחד גם לאגוזים דודאי לא מסתבר שנשער לדידיה במין שאין מיוחד לו כלל. וא"כ ק' לר"י למה לא ניזל גבי' לחומרא ככל העשוי לכך ולכך במשנה א'. וכ"ש אי נימא דמיירי שאינו מיוחד לאגוזים כלל. ודאי ק' טפי היאך נשער לקולא כאגוז שאין משתמשין בהן בהחבית כלל: ואת"ל מדמיוחד גם לזיתים. תפסינן שיעור הממוצע בגודל בין הג' מינין דהיינו אגוז. וכן משמע מר' תוי"ט. היא גופא ק'. מ"ש במיוחד לב' מינין דאזלינן לחומרא ומשערין בשיעור היותר גדול. ומ"ש במיוחד לג' מינין שנשער בממוצע ולא ניזל בי' ג"כ לחומרא. וגם אי"ל דלהכי משער ר"י באגוז מדהיה מצוי טפי להשתמש בהחבית אגוזים. ליתא. דא"כ מ"ט דר"ש להחמיר לשער שיק"ט עד שינקב כגרוגרת. וגם מדברי הר"ב משמע שחבית היה מיוחד טפי לגרוגרות. וצ"ע: אולם גם בדברי רבינו רב"א זצוק"ל לא נחה דעת ננס עני כמוני. דק' לדבריו. דמ"ש הכא במיוחד לגרוגרות ואגוזים משערין לר"ש בגרוגרת שקטן מאגוז. ומקלינן. משום דרוב תשמישו בגרוגרות. א"כ ה"נ הו"ל לר"ש לשער לקמן בפך טפי וצרצור בכונס משקה ולא בזרעונים משום דג' כלים הללו ודאי מיוחדין טפי למשקה מלזרעונים. והרי מ"ש חביות דאזל בתר רוב תשמישו בגרוגרות לקולא. ומ"ש הנך ג' כלים דלא אזלינן בתר רוב תשמישו לקולא. ואי"ל דג' כלים הללו משתמשין טפי לזרעונים מלמשקה. ואזל ר"ש בתר רוב תשמיש הכלי בין לקולא ובין לחומרא. לקולא בגרוגרת ואגוז ולחומרא בזרעונים וכונס משקה. ליתא. דא"כ ודאי ק' לת"ק דר"ש בפך טפי וצרצור. דלמה מיקל לשער בכונס משקה שאין מצוי להשתמש בהן בהנך ג' כלים. וכי גרע רוב תשמיש מהעשוי לכך ולכך. דאזלינן לחומרא. וצ"ע. ולרתוי"ט יש ליישב קצת מלקמן פי"ז מ"ז. וא"כ לר"י אם היה מיוחד רק לגרוגרות משערינן בקטנה שבא"י שהיא קטנה מאגוז. אבל מדמיוחד נמי לאגוז משערינן באגוז. ואעפ"כ מיקל טפי מר"ש דמשער בגרוגרת בינונית שבא"י שגדול מאגוז:

וכתב הר"ש והר"ב אבתרי' דשיעורו דק מכונס מים. ותמה ע"ז רתוי"ט מכמה משניות דמשמע איפכא. וגם לאישות כמוני מתנגד דבר זה להחוש. ואין לומר שכונת רבותינו דאע"ג דשמן ודאי עב טפי ממים עכ"פ ע"י שמנונית שבו מתפשט טפי גם דרך נקב קטן. ליתא. דאדרבא מוכח (פ"ג דב"מ מ"ח) דיין מתפשט בבליעתו טפי משמן. וגם לא ידענא מי ומה הכריח רבותינו לכך. ולא נימא דבאמת שיעור כונס שמן גדול משל מים. וצ"ע:

בפי' ר"ע ז"ל. בשמן היינו כונס משקה של שמן וכו' עד שהרי כלי שמחזיק מים. אמר המלקט פי' כלי נקוב מחזיק מים או יין ולא שמן והוא פי' ה"ר שמשון ז"ל וצ"ע אם יש טעות דהא דבר הנראה לעינים הוא דאדרבא כלי שיש בו נקב מחזיק שמן אינו מחזיק יין וכ"ש מים וגם ר"ע ז"ל כן פירש בסימן ב' דפ"ג דמסכת מכשירין והוא פי' הרמב"ם ז"ל שם. ועיין במ"ש לקמן ספ"ט:

ר' אליעזר אומר. כך כתוב בפי' הרמב"ם ז"ל ר' אליעזר אבל בפי' ה"ר שמשון והרא"ש ז"ל כתוב ר' שמעון וכמו שהוא בפירוש ר"ע ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל. דסבר עביד נמי לאנוחי ביה פרוטות וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה קשה קצת כי היה לו לומר בפרוטות כמו שאמר בזיתים בגרוגרות באגוזים וכן תנן לקמן ר"פ י"ד חיתנות כדי לקבל פרוטות ותו דלא מצינו בשום מקום לשון זה פרוטה קטנה ויותר היה נראה נכון שהוא חוזר על השמן שהוא נקוב בעגול נקב קטן כפרוטה קטנה ועל זה אמר שאם ניקב הנר נקב קטן עד שהוא נוטף טפין כפרוטה אז הוי טהור וצ"ע ע"כ:

ושל אדמה שהוסק פיו. כאילו ניטל חשיב משום דמפריך ומשמע הא לא הוסק פיו טמא והא דקיימא לן דכלי אדמה אין להם טומאה אפי' מד"ס ה"מ כשלא נצרפו בככשן והאי נר של אדמה בנצרף בכבשן איירי ומין אדמה הוא שאינו חשוב כאותו שעושין ממני כלי חרס וכשהוסק פיו בפתילה מפריך ונפיל הר"ש אכן ר"ע ז"ל תפס כפי פי' הרמב"ם ז"ל. ועיין במה שכתבתי לקמן ר"פ עשירי בשם רש"י ז"ל: