משנה כלים פרק כ״ז משנה י׳

אמרו שנחלק. רוצה בו אחר שנטמא במדרס והמאמר מבואר ממה שקדם ביאורו:

אבל טמא מגע מדרס. והא דפי' הר"ב במשנה ה' פי"א דזבחים דבגד שנטמא וקרעו ברובו טהור לגמרי מדאורייתא. [ועי' בפ' דלקמן משנה ח] ופי' התוספות שם דף צ"ה. וכן בפ"ד דחולין דף עג. דההיא בבגד שהוא כלי. וכיון שיש [*עליו שם כלי וכשנקרע אזיל] שם כלי מיניה טהור לגמרי. אבל הכא מיירי בחתיכת בגד דעלמא ואין שם כלי עליו. ולא טהור ממגע מדרס. אף על פי שטהור מן המדרס. ועוד י"ל דההיא דזבחים מיירי כשקורע קרעים הרבה ואין בכל א' שלש. ולהכי טהורה לגמרי. אע"ג שכל הקריעות מחוברות בסופן. לאו חבור הוא. כגון שכל קרע וקרע קרע עד רובה של טלית בפחות [משלש על שלש]. הוי כאילו גמר כל אחד ואחד עד סופו. ע"כ. וכ"כ הר"ש בפ' דלקמן מ"ח. [*וטעמא דת"ק דמתני' דהכא דטומאת בית הסתרים מטמא. וכן הוא בהדיא ספ"ד דחולין דף עב. ועיין לקמן]:

אר"י וכי באיזה מדרס נגע זה. כתב הר"ב דבגד של שלש על שלש שפירש מבגד גדול כו'. הכל מודים שבשעת פרישתן מאביהן מקבלין טומאה מאביהן. כיון שיש באביהן כדי לטמא [*דבשעת פרישתו מאביו א"א לצמצם שלא יגע מעט מעט. ובשעת פרישה אינו בית הסתרים. ומקבל טומאה מאביו. שיש בו שיעור אב הטומאה. רש"י דחולין שם] וה"נ לא פליג ר' יוסי במטה שנשברה בפרק יח משנה ו. ובסנדל שנפסק במשנה ד' פרק כו [*כדפי' הר"ב התם. ושם כתבתי דלהכי מוקי הר"ב והר"ש. וכן התוס' דפרק ואלו קשרים (שבת דף קיב) למתני' דהתם דאתיא אף כר' יוסי. משום דהלכתא כותיה דטומאת בית הסתרים [אינו] מטמא. והשתא קשיא לי טובא אדפסק הר"ב הכא ובמשנה דלעיל דאין הלכה כר"י וכן הרמב"ם לעיל כתב ואין הלכה כר"י ובמשנתינו זו ג"כ במקצת ספרים בפי' הרמב"ם ואין הלכה כר' יוסי. אבל בחבורו פכ"ג מהלכות כלים [הלכה ט]. פסק בהא דמתניתין דלעיל ודהכא בתרווייהו כר' יוסי. והוא נכון אע"פ שהכ"מ הוה ליה לכתוב טעם בדבר דלא פסק כת"ק. אולי סמך על המבין. אבל מ"מ קשיא לי הא דמתניתין ז דההיא פסקה ג"כ הרמב"ם שם [הלכה ז] ואמאי הא אתיא כרבי מאיר *)(כדכתבתי) לעיל שם. ולכן נ"ל דלהרמב"ם מתניתין ז' לאו מטעמא דכתבו הר"ב והר"ש דכר"מ אתיא אלא טעמא דההיא מתני' שכשם שאם פירש שלש על שלש מבגד גדול אי אפשר לצמצם שלא יגע ולכך טמא מגע מדרם. ה"נ כשנוטל חוט א' משל שלשה על שלשה א"א לצמצם שלא יגע בעודו מושכו מן החתיכה משא"כ נחלק דמתני' דהכא דאינו נוגע כלל דאדרבה המחלק קורע ומושך זה לכאן וזה לכאן]:

שלשה על שלשה שנחלק ר"ל מטלית שהיה בו געג"ט ונטמא במדרס ואח"כ נחלק. ונמצא שאין בכל א' מב' החלקים כשיעור קבלת טומאת מדרס:

אבל טמא מגע מדרס דמדנשאר עכ"פ בכל אחד מהחלקים רוחב געגא"צ כדי לק"ט מגע. והרי נגעו בעצמן בהגעג"ט כשהיה מטלית שלם. דלא גרע מסדין שעשאו ווילון דטמא מה"ט: ואע"ג דכל בגד שנקרע רובו טהור אפי' נקרע ממילא [כפי"א דזבחים מ"ה]. [ואי"ל דהתם מיירי שהבגד הוא ראשון. וא"כ כשנקרע אין לחוש שהקרעים נגעו בהראשון. דהרי כלי אמק"ט רק מאה"ט [כב"ק ד' ב א'] ליתא דהייני בחולין. אבל בכלי קודש כדאיירי התם. אף מולד מק"ט מד"ס [כשקלים פ"ח מ"ד] ואפ"ה שרינן התם לאחר שקרעו להכניסו לעזרה. אף דגם הנטמא בולד אסור להכניסו לעזרה [כשקלים פ"ח מ"ו] אע"כ דלאחר שקרעו נטהרו הקרעים לגמרי]. י"ל התם שהיה מתחלה בגד שלם. וכשנקרע שוב אינו בגד ונתבטל ממנו צורתו דמעיקרא. להכי נטהר לגמרי. אבל הכא שהיה מתחלה כלי פשוט. וגם השתא שנקרע. כל חלק הוא כלי פשוט. ולא נתבטל צורתו דמעיקרא. דמי לעושה מטפחת מעור דנשאר בטומאתו [כלעיל ספכ"ו]. א"נ התם מיירי שאין בכל חלק שבקרעים געגא"צ:

אמר ר' יוסי וכי באיזה מדרס נגע זה לטעמי' אזיל [דס"ל במשנה ט'] דהנגיעה בעצמה הו"ל כמגע ביהס"ת ולהכי הכא נמי כשנקרע פרח מנה לגמרי כל טומאה. ונ"ל דנקט סדין לרבותא דר' יוסי דאע"ג דנשאר שלם בשיעורו דמעיקרא. אפ"ה מטהרו ר' יוסי לגמרי ונקט הכא געג"ט שנחלק. לרבותא דת"ק. דאע"ג דהשתא נשתנה שיעורו דמעיקרא. אפ"ה טמא מגע מדרס. והלכה כר' יוסי [ודלא כהר"ב]. מיהו בנקרע מטלית שהוא געגא"צ מבגד גדול. שיש בהחתיכה הגדולה הנשארת כשיעור הראוי להשאר מדרס. מודה ר' יוסי דהמטלית הקטן נטמא עכ"פ במגע מדרס. מדנגע בחלק הגדול בשעה שנחלק ממנו. כשכבר אינו ביהס"ת. ורק בנתקן זה מזה בכח לא חיישינן לנגיעתן זב"ז בשעת נתיקתן [ככריתות פ"ג מ"ח]:

שלשה על שלשה שנחלק כו'. בחולין פ' בהמה המקשה (חולין ד' עב) כתבו תוס' ז"ל טהור מן המדרס מתחלה כשנטמא מדרס צריך לומר דהיה שם פשוטי כלי עץ מפסיק בין רגלו לבגד דאי אין שם פשוטי כלי עץ לא הוה פליג ר' יוסי דהא בא לו מדרס ומגע זב ביחד אם היה יחף או מדרס ומגע מדרס אם היה נעול וכשבא בבת אחת מודה ר' יוסי כדמשמע בהקומץ רבא. אלא שאם נגע בו הזב וכו'. שנגע בו מקמי מדרס איירי או שיחף דרס דהו"ל מדרס ומגע זב בבת אחת דאי לבסוף לא אתי מגע דקיל וחייל אמדרס דחמור כדמשמע בהקומץ רבא ע"כ בקיצור:

בפי' ר"ע ז"ל בהא פליגי ת"ק ור' יוסי וכו'. אמר המלקט הר"ש והרא"ש ז"ל נראה דגרסי במתני' דברי ר"מ א"ר יוסי וכו' שכתבו קסבר ר"מ טומאת בית הסתרים מיטמא וכן היא הגירסא שם בפ' בהמה המקשה וכמו שכתבתי שם:

אלא שאם נגע בו הזב. פי' רש"י ז"ל שם בפ' בהמה המקשה אלא אם יש לומר שיש כלום טומאה משויירת עליו לאו משום מגע מדרס אלא שאם נגע בו הזב ברגלו ערום כשדרס עליו או לאחר שדרס עליו והוי עליו שתי טומאות טומאת מדרס שהיא אב הטומאה וטומאת מגע שהיא ראשונה ואינה אלא לטמא אוכלין ומשקין ונחלק טהור מטומאת מדרס ואינו אב הטומאה עוד אבל טמא מגע הזב כל זמן שלא טבל ונפחת משלש אצבעות עכ"ל ז"ל. ועי' עוד במה שכתבתי שם פרק בהמה המקשה סי' ד':