משנה כלים פרק כ״ו משנה ה׳

מסכת כלים, סדר טהרות · כל הפרק עם ברטנורא

אֵלּוּ עוֹרוֹת טְמֵאִין מִדְרָס, עוֹר שֶׁחִשַּׁב עָלָיו לְשָׁטִיחַ, עוֹר סְקֹרְטְיָא, עוֹר קָטָבֹלְיָא, עוֹר הַחַמָּר, עוֹר הַכַּתָּן, עוֹר הַכַּתָּף, עוֹר הָרוֹפֵא, עוֹר הָעֲרִיסָה, עוֹר הַלֵּב שֶׁל קָטָן, עוֹר הַכַּר, עוֹר הַכֶּסֶת, מִדְרָס. עוֹר הַסָּרוֹק, עוֹר הַסּוֹרֵק, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִדְרָס. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, טְמֵא מֵת:

ר׳ עובדיה מברטנורא

לשטיח. לשטוח על גבי קרקע ולישב עליו:

סקורטיא. עור שלובשים העבדנים בשעת מלאכתן:

קטבליא. עור שמציעין על גבי המטה ושוכבים עליו:

עור החמר. גרסינן. ולא גרסינן עור החמור. כלומר עור שמשים החמר על בגדיו כשמחמר אחר בהמתו:

עור הכתן. עור שנותנים לפניהם אומני פשתן כדי שלא ידבק הנעורת של פשתן בבגדיהם:

עור הכתף. שמשים הכתף בכתפו שלא יזיק לו המשאוי שעל כתפו:

עור הרופא. רופא החבורות נותן לפניו עור שלא יטנפו בגדיו בדם הפצעים:

עור העריסה. שמשימים על עריסה של קטן:

עור הלב של קטן. רגילים היו לחגור עור על מתני הקטן כנגד לבו, שלא יכנו החתול על לבו וימות:

עור הכר והכסת. של מטה:

עור הסרוק. עור שחוגרים אומני המסרקות על מתניהן:

עור הסורק. אומנים הסורקים פשתן:

ר׳ אליעזר אומר מדרס. וכל שכן טמא מת. דהא תנן בפרק בא סימן [נדה דף מ״ט] כל הטמא מדרס מיטמא טמא מת:

וחכמים אומרים טמא מת. ולא מדרס, שאין עשויין לישב עליהן. והלכה כחכמים:

עוד מפרשים על משנה כלים פרק כ״ו משנה ה׳

פירוש המשניות לרמב״ם

לשטיח. לשטח: סקורטיא וקטבוליא. הוא עשוי לשכב עליך: עור החמור. העור אשר יקשרו באמצעיתו הדבר אשר יעתקו על החמור: עור הכתן. העור אשר יחגור אותו הפשתני בעת נפצו הפשתן תרגום פשתן כיתנא: עור הכתף. העור שמשים הכתף על כתפו: ועור הרופא. העור שמשים הרופא תחת המכה על ארכובותיו כאשר ירפא המכה: עור העריסה. עור ישימו תחת הקטן קודם שמשימים אותו בעריסה כדי שלא ילכלך מה שתחתיו מהבגדים ויתלו גם כן בצוארי הילדים עור כאשר יתחיל לישב יכסה גופו כדי שלא יטנף בגדיו בקיץ מפני השרב והוא הנקרא עור הלב של קטן: עור הסרוק. ישימו בו מוכרי הצמר הצמר הסרוק: עור הסורק. העור אשר יקשור סורק הצמר על ארכובותיו ויסרוק עליו ואלו כולן ידוע מתחלת עשייתן שהוא כבר ישב עליהן ולזה טמאים מדרס והלכה כחכמי':

תוספות יום טוב

[*עור שחשב עליו כו'. עיין מ"ש בס"ד בס"פ דלעיל]:

עור החמר. כ' הר"ב ול"ג עור החמור. כ"כ הר"ש בשם הערוך. אבל הרמב"ם גורס עור החמור. ומפרש אשר יקשרו באמצעיתו הדבר אשר יעתיקו על החמור ובנא"י גורס עוד ג"כ עור החמר ומפרש שהחמר משים עליו כשמעמיס על החמור. ובחבורו [ריש] פכ"ד מה"כ העתיק ג"כ עור שמניחין על החמור תחת המשאוי. ועור שחוגר החמר עליו:

תפארת ישראל – יכין

אלו עורות פשוטות:

עור שחשב עליו לשטיח לישב עליו. כי כך היה דרכן [עי' פכ"ד מי"ב]:

עור סקורטיא הוא כעין סינור שירצע בל"א שחוגר בו הבעל מלאכה סביב לו בשעת מלאכתו והוא מעור עב [כפט"ז מ"ד]:

עור קטבוליא הוא עור שמכסין המצע שבמטה כעין לאקען שלנו כדי לישן עליו:

עור החמר שחוגר בה המחמר בהמות:

עור הכתן לשון כיתנא דהיינו פשתן. ור"ל שהסורק פשתן קושר כמין שירצע לפניו סביב שלא יתלכלכו בגדיו מקסמי הנעורת בסרקו אותן [עפט"ז מ"ו]:

עור הכתף שהנושא משא על כתיפו מניח חתיכת עור פשוט על כתפו תחת המשא שלא תדחקנו:

עור הרופא המקיז דם ופותח מכות. חוגר בהעור שלא יתטנף מהדם והליחות:

עור העריסה שכורכין בו הילד כשישכיבהו בעריסה. כדי שלא יטנף הכר שתחתיו ברעי ושתן. אולם עי' [פרה פי"ב מ"ח] נראה שהוא השולים של העריסה. שקשור בכפתורים שהן סביב שפת התחתון של דפנות העריסה. ואעפ"כ לא דמי לקטבליא לעיל. דהתם העור רך. והכא העור עב קצת. כדי שלא יתקלקל כ"כ מהר מהרעי ושתן של תינוק:

עור הלב של קטן שמלבישין לקטן על לבו שלא יתלכלכו בגדיו מרירי פיו וממאכלים:

עור הכסת שמניחו על הכר או הכסת שלא יתלכלך בשישב עליהן. א"נ עור שכורכו ומקפלו ככר וכסת כדי לישן עליהן:

מדרס ר"ל כל עורות הנ"ל מק"ט מדרס. דיש מהן מיוחדין לישיבה או שכיבה. ויש מהן שמיוחדין שלא בשעת מלאכתן לישיבה או לשכיבה ע"ג:

עור הסרוק שכורכין בו צמר סרוק:

עור הסורק שהסורק צמר נותנו עלירכיו בשעה שסורק:

וחכ"א טמא מת אבל אמק"ט מדרס דדוקא הנך דלעיל. אפי' משתמש בהן לדבר המלכלך. אפ"ה ביני ביני לכשיצטרך לו לישב עליו הופכו על צד השני ויושב עליו אבל הנך מדמשתמש בהן לצמר. עי"ז נימי הצמר שהן דקין וקלין נדבקין בכל צדדי העור. ואינו רגיל לישב עליו. כדי שלא ידבקנו הנימין על בגדיו. ואפ"ה מק"ט מת. מדעכ"פ בגד הוא ויש בו צורת כלי:

מלאכת שלמה

עור החמר. גרידא היא גירסת הערוך הר"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל גריס עור החמור ועור החמר ופי' עור החמור עור שנותנין ע"ג החמור ופעמים שוכבין עליו וגם שם בחבורו גורס שניהם ולזו הגירסא הסכים הרא"ש ז"ל וכן נראה ג"כ מה"ר שמשון ז"ל. ואני הדיוט בינותי בערוך וראיתי שגם הוא גורס שתיהן עור החמור ועור החמר בערך ער האחרון וגם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כן הגיה וגם ה"ר יהוסף ז"ל:

עור העריסה. שמשימין על עריסה של קטן להציל על הבגדים שלא יפסדו מפני השתן והרעי:

עוד הלב של קטן. פי' הרמב"ם ז"ל שתולין עורות על לבו של קטן שלא יתלכלכו בגדיו בריר:

עור הסרוק. פי' הרמב"ם ז"ל שמוכרין בו הצמר הסרוק:

עור הסורק. אומנים הסורקים צמר או פשתן:

ר' אליעזר אומר מדרס וכו'. בעור הסרוק ועור הסורק פליגי ר' אליעזר ורבנן:

שאלות נפוצות

מה כתוב במשנה כלים פרק כ״ו משנה ה׳?

משנה כלים פרק כ״ו משנה ה׳ פותחת במילים ״אלו עורות טמאין מדרס עור שחשב עליו לשטיח״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין ומלאכת שלמה.

מה מפרש הברטנורא על משנה כלים פרק כ״ו משנה ה׳?

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־14 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.

כמה משניות יש במסכת כלים פרק כ״ו?

בפרק כ״ו של מסכת כלים יש 9 משניות, וזו המשנה ה־5 בו.

עוד: מסכת כלים · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת

מקורות הנוסח של הפירושים

נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Kelim – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Kelim – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Mishnah Kelim – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Kelim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Kelim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Kelim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)