משנה כלים פרק ב׳ משנה ח׳

הלפיד. אור דולק הוא כלי מחרס דומה כקנה ובראשו אוזן קטנה דבקה עמו בעת עשייתו יושם בו חתיכת בגד השרוי באלקטרן או בשמן תדליק וילך בו ויעשה ג"כ מחרס כלי בו מקום קערורית לישב בו הנר ויתקבץ בו כל מה שיגר מן השמן מפי הנר ותקיף על ראש האלמנר' כדי שלא יפסד הנחושת בשמן וזה הכלי נקרא בית שקעו של נר ויעשו כלי חרס באמצעיתו כסוי כגון שבכה עשוי בעת עשיית הכלי ורוב הכלים אשר ישתו בהם המים אצלנו כן וזה המין מן הקיתון הוא אשר יקרא צרצור כמו שיתבאר במקואות (פ"ג מ"ג) והן עושין סביב הקיתון אשר למעלה מהשבכה פגימות מעשה שושן דומין לשיני המסרק ולזה יקרא מסרק הצרצור וכן יקראו הפגימות אשר סביב צואר הרמון מסרק של רמון כמו שיתבאר בב' מעוקצים (מ"ג) ואמר רבי אליעזר שהשרץ כאשר הגיע באויר הקיתון למעלה מהשבכה אשר יקיפו בו הפגימות הנה לא יטמא שאין זה תוך כלי חרס מפני היות מקיפו מופגם מכל צד וחכמים מטמאין שזהו תוך של זה והלכה כחכמים:

ובית שקעו של נר מטמא באויר לא ידעתי למאי דייק הכא למתני באויר. ושוב מצאתי כיוצא בזה. בדברי הר"ש בסיפא. אדמייתי תוספתא מסרק של צרצור. רבי אלעזר אומר אין מטמא באויר וחכמים אומרים מטמא באויר. שכתב ועל חנם נקט אויר דאם טהור באויר טהור במגע:

המסרק של צרצור. פי' הר"ב כלי חרס שעושים על פיו שבכה כו'. מהטעם שמפרש [הר"ב] [*במשנה ב] פרק דלקמן:

רבי אליעזר מטהר. פי' הר"ב אם נתלה שרץ באויר אותן שינים שאין זה תוך כלי חרס מפני היות מקיפו [מופגם] מכל צד. הרמב"ם:

הלפיד הוא כעין קערה כ"ח מחודדת בשוליה. ותוחבין החדוד בחור שבראש הקונדס. ומניחין בתוך הקערה לפידים לאות למרחוק:

טמא אף שע"י החידוד שבתחתיתה. אינה ראויה להשתמש בה כמו שהיא עכ"פ מקבלת היא בדרך תשמישה במושיבה על הקונדס:

ובית שקעו של נר הוא כלי חרס שהוא כן ומושב להלאמפע:

מטמא באויר דחשיב ב"ק. אף שרוב הנר בולט ממנו ולמעלה:

המסרק של צרצור צרצור הוא כ"ח שיש על פיו כעין רשת. לשמור המים שבו שלא יפול לתוכן שום דבר. ושאעפ"כ ינשב שם הרוח ולא יתעפש תחת הכסוי ובשפת הכלי למעלה בולטין שניים סביב לנוי. או כדי לסנן בתוכן המים מעל המאכלים שבתוך הצרצור:

רבי אליעזר מטהר בנתלה שרץ באויר המסרק או נגע בהן בפנים אמק"ט. דשם לא שמי' ב"ק:

וחכמים מטמאין ואילה"ק מ"ש מאבוב של קלאין [מ"ג] דמדמנוקב לא מחשב ב"ק. די"ל דהכא שאני. דעיקר הכלי יש לה ב"ק. ולהכי מק"ט גם במקום המסרק. לא משום יד. דא"כ הול"ל דמטמא רק במגע בפנים [כפ"ד סי' כ"ב] רק מדעשוי לנוי לעיקר הכלי. בטל לגבי הכלי. והו"ל שם כתוך הכלי עצמה:

כך כתב הר"ש והר"ב. ותמהני דמה בכך. והיכן מצינו דוגמתו שכשהדבר שמשים לתוכו בולט מתוכו לא יחשב ב"ק בשביל זה. וגם רתוי"ט תמה על גוף המשנה למה דייק תנא ותני רק בהך דמק"ט באויר. ול"מ היה נ"ל דהא קמ"ל דאף שברוב הפעמים יושב הנר תוך הב"ק של המושב להכי סד"א דנהוי כב"ק העשוי למלאות דקיי"ל דלא שמיה ב"ק. וכחותם אלמוג לקמן (פי"ג מ"ו ותוס' שבת נ"ב ב' ד"ה היא. ורמב"ם פ"ב מכלים ה"ג) ואע"ג דבש"ס סוכה (די"ב ב' ותוס' שם וברמב"ם פ"ה מסוכה) קי"ל דשמיה ב"ק. נ"ל דהתם הרי ע"כ מיירי בשלא נתמלא עדיין. דאל"כ הרי בל"ז אסור לסכך בחיצים שהן מק"ט. רק שעשוי למלאותן [אב"י ול"מ מקדושת מרן יש לחלק בין ב"ק העשוי למלאות ע"י כלי וחפץ כחץ ואלמוג. ובין עשוי למלאות ע"י דבר שעומד למאכל או להאיר, תדע דאל"כ הרי כל ב"ק עשוי למלאות לאותו הדבר שמיוחד לו. ומה שתמה ע"ר זצוק"ל דהיכן מצינו דוגמתו שכשהדבר בולט וכו'. ל"מ י"ל דכאן דמיוחד לקבל הנר ורוב הנר מבחוץ סד"א דלא הוי ב"ק]. ומה"ט לא ק' נמי מתפילין (לקמן פי"ח מ"ח) אף דאין לך מלוי עולמית יותר מפרשיות של תפילין בהבתים. ואפ"ה מק"ט. ע"כ צ"ל דהתם נמי מדפרשה אחת גדולה וא' קטנה. והתיקין משום הדור מצוה צריך שיהיו שוין באורך ורוחב וגובה. ולהכי יש מהפרשיות שאין ממלאין כל החלול של התיקין. ולהכי מחשב שפיר ב"ק. ועוד נ"ל דהתם נמי מאן יימר דמיירי בשכבר הפרשיות בתוכן. דלמא כשהתיקין עדיין ריקנין. ולהכי מחשבו שפיר ב"ק [אב"י ועי' מקואות פ"י מ"ב] אבל הכא שהכן מכונן תמיד להושיב הנר בתוך חללו ורק שלפעמים מסירו משם כרגע וחוזר להחזירו לשם בקביעות. סד"א דלא גרע ממלבני בני לוי (לקמן פי"ח מ"ג) דהרי גם שם חולצין אותן כל בוקר בנסעם לדרכן מהמטה ששאלו. ואפ"ה מחשבו ב"ק העשוי למלאות. וה"נ נימא במושב הלאמפע דלא נחשב ב"ק מה"ט סד"א דהכא שאני. מדעכ"פ מתטלטלת הלאמפע על ידו של הכן. להכי הו"ל הכן כבית יד ללאמפע. וכל יד מק"ט מגע ואמ"ט באויר (כפ"ד מ"ג) והיינו משום דידות כלים מק"ט מדאו' (כחולין קי"ח א'). עכ"פ דלחשבו חיבור להכלי הוא מד"ס (וערכ"מ ורמל"מ פי"ז מכלים) ולפיכך עבדו בה היכירא דלא נשרף על טומאתו תרומה וקדשים (כשבת מ"ח ב'). דאי"ל דלא שייך טומאת יד רק במחובר היד לכלי ממש בחוזק. ליתא. דחצר חלקה שאינה מודבקת בכירה ואפ"ה החצר מק"ט במגע משום יד (כלקמן פ"ז מ"ג וד') וא"כ ה"נ במושב הלאמפע אף שאינה מחוברת ללאמפע. עכ"פ מדמתטלטלת הלאמכע על ידו. הו"ל המושב בית יד להלאמפע. ומטמא במגע ולא באויר. קמ"ל דעכ"פ כיון דהרבה פעמים מוציא הלאמפע מהב"ק של המושב להשתמש בהלאמפע בלי המושב. להכי גרע טפי ממושב כירה שאינו מוציא הכירה מהחצר כ"א לעתים רחוקים. וגם גרע טפי מנבלי בני לוי דאינו מוציאן מכרעי המטה. אלא כדי לתחוב בהן כרעי מטות אחרות. אלא דמי טפי לתיקי פרשיות התפילין הנ"ל שג"כ מוציא לפעמים הפרשיות מהתיקין כדי לבדקן מדמתקלקלין מזיעה (כרמג"א ססל"ט) ולהכי שמיה ב"ק ולא ה"ל כיד רק ה"ל ככלי ב"ק אחר שמק"ט גם מאוירו. וגם לא נחשב כמשמשי כלי שאמק"ט. מדמשמש להכלי בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה דאז כגוף הכלי דמי (כפט"ז מ"ז).

הלפיד. בערוך הלפוד ס"א הלפיד וכן כתב הר"ש ז"ל. גם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה הלפוד וכתב כן מצאתי:

בפי' ר"ע ז"ל. כשני המסרק שעושין אותן לנוי. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פירוש וכגון שלא יש סביב אותו הנוי מאומה כגון שישנו על ראשו של כלי ע"כ.

והמסרק של צרצור. כמין מכבר מעשה רשת והוא בקבוק דקרא הר"ש והרא"ש ז"ל: ופי' הרמב"ם ז"ל וקראוהו מסרק של צרצור מפני שסביב אותה סבכה בולטין שנים כשיני המסרק וכן יקראו הפגימות אשר סביב צואר הרמון מסרק של רמון ע"כ. ובחבורו שם פי"ג סי' י'. וזהו סוף לשונו וזהו הנקרא צרצור אם נכנסה הטומאה לאויר המסרק למעלה מן הרשת נטמא כולו שזהו תוכו של כלי זה ע"כ: