משנה כלים פרק י״ז משנה י״ד

ידוע הוא שנבראו ביום הראשון דברים רבים כמו שאמרו עשרה דברים נבראו ביום הראשון ומכללן המים והן מקבלין טומאה כמו שהתבאר בטומאת משקים ביום השני נברא הרקיע וביום השלישי נבראת הארץ והצמחים וקצת הצמחים יטמאו והן הנאותים לאכילה בלבד לפי מה שהתבאר בטהרות [פ"א] ולזה אמר בשלישי יש בו טומאה ר"ל בקצת מה שנברא בו יש בו טומאה אולם בד' נבראו מאורות ובחמישי בעלי חיים מימיים והעוף וכבר הקדמתי לך שבעל חיים השוחה והעוף לא יטמאו ולא הכלים הנעשים מהן יטמאו ולא יטעך ענין נבלת עוף טהור לפי שהוא חדוש ר"ל שהוא לא יטמא במגע כמו שאר הטומאות כמו שהתבאר בראש טהרות: וכנף העוז, כנף עוף והיא העזניה הנזכרת בתורה כאשר יעשו ממנו כלי וכן ביצת הנעמה כאשר יעשה ממנה כלי ואמנם אמרנו שזה תטמא להדמותה בכלי העצם אשר אמרו שהוא יטמא מן התורה מאמרו וכל מעשה עזים כמו שבארנו בפרק השני אולם ביום הששי נברא האדם והבעלי החיים ההולך והכל יטמא כמו שקדם ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:

ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה. כתב הר"ב ה"ק יש דברים שנבראו ביום א' שהעושה כלים מהם כו'. דאי במינים עצמן שהם טמאים כעין הארץ שנבראת ביום הראשון ואיכא ארץ העמים ובשאר ימים [אפשר דצ"ל ובששי] נבלות וטריפות. אם כן בחמישי איכא נמי נבילת עוף טהור בבית הבליעה. כ"כ הר"ש. אכן הרמב"ם כתב דזו אינה קשיא דנבלת עוף טהור הוא חדוש ר"ל שהוא לא יטמא במגע כמו שאר הטומאות כמו שהתבאר בריש טהרות ומפרש ביום הראשון נבראו המים. והן מקבלין טומאה. כמו שנתבאר בטומאת משקין. וביום הג' נבראת הארץ והצמחים וקצת הצמחים יטמאו והן הנאותים לאכילה בלבד. לפי מה שהתבאר בטהרות. ולזה אומר בג' יש בו טומאה ר"ל בקצת שנברא בו יש בו טומאה. ע"כ. ואתי שפיר טפי לדידיה שהרי היבשה לא נראית עד יום הג' וכן טומאת ארץ העמים מדרבנן:

חוץ מכנף העזניה. ל' מהר"ם נ"ל נוצות העזניה כמו נמרטו כנפיה דאלו טרפות דפירש"י נוצות הגדולות. ה"נ נוצות העזניה גדולות מאד וחותכים אותן ועושין מהם כלים. ע"כ. [*והא דקתני חוץ לאו דוקא דהא כלב שבים תנן לעיל דטמא. ועיין במ"ג פי"ד]:

המצופה. לפי' הר"ב נראה דקאי אביצת הנעמית בלבד. ומהר"ם כתב דקאי נמי אנוצות העזניה ושכן משמע בתוספתא:

ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה תנא רק בכלים קמיירי. וה"ק במה שנברא ביום הראשון. אפשר שהכלים שנעשים מהנברא אז יק"ט דהרי אז נברא גולם הארץ. וכמ"ד בראשית ברא אלקים וכו' ואת הארץ. וממנה נעשו כ"ח וכלי מתכות שמק"ט. ואע"ג דגם אור ושמים ומים והד' יסודות עלעמענטע בל"א ארמ"ע נבראו אז. ומהם א"א לעשות כלים. י"ל הרי תנא לא כל הנברא קאמר רק יש במה וכו' קאמר. ור"ל יש בקצת במה שנברא בו אפשרות לק"ט [והרמב"ם בפירושו כאן פי' שביום א' נברא מים שמק"ט משקין. וכן קאמר ביום ג' שבו נבראו הצמחים שמק"ט אוכלין. ורתוי"ט קלסי' לפירוש זה. ותמהני מאד א"כ ביום החמישי דקאמר תנא שאין בו טומאה. וקשה והרי עופות ודגים שנבראו בו גם הם מק"ט אוכלין. וצ"ל דבהנך אמק"ט כמו שהן דהרי חסר מיתה [עי' עוקצין פ"ג מ"ח] א"כ ק' יום ו' וצ"ע]:

בשני אין בו טומאה שבו נברא ריוח הרקיע:

בשלישי יש בו טומאה שבו נברא אילנות ודשאים. שהכלים שנעשין מהן מק"ט:

ברביעי שבו נבראו רק המאורות:

ובחמישי שבו נבראו עופות וכל בריות הים שהכלים הנעשים מהן אמק"ט:

אין בהם טומאה ואע"ג דנבלת עוף טהור מטמא בבית הבליעה י"ל דלא מיירי תנא רק בטומאה שיש בהגוף לכל דבר. משא"כ טומאת נבלת עוף טהור אינו רק לאדם באותה רגע שהיא בבית בליעתו [ולפמ"ש לעיל סי' ק"ז דתנא רק בטומאת כלים קמיירי וכן משמע מהר"ש והר"ב. כל מעיקרא. לא קשה מידי]:

חוץ מכנף העוז ר"ל חוץ מכלים הנעשים מקני נוצות העזנייה דמדהן גדולים וחזקים מק"ט מד"ס. מיהו מדלא קאמר נמי חוץ מכלב המים ש"מ דסתמא דהכי פליג אדר"ע לעיל [מי"ג] וס"ל דכלב המים אמק"ט. וכן משמע נמי מדקאמר לעיל דברי ר"ע. ש"מ דרק ר"ע ס"ל הכי. ויחידאה הוא בזה. וכיון דסתמא דהכא פליג עליה הרי קיי"ל דהלכה כסתם משנה [כיבמות מ"ב ב'] וכן פסק הרמב"ם [פ"א מכלים ה"ג] דלא כר"ע:

וביצת נעמית המצופה דכשהיא מצופה היא בת קיום ומה"ט שניהן מק"ט מד"ס [ורתוי"ט הביא בשם מהר"ם דמלת מצופה גם אכנף עוז קאי. ושכן משמע בתוספתא [ב"מ פ"ז] והיינו מדקאמר התם רשב"א אומר משום ר"מ. אף ביצת תרנגולת המצופה מק"ט. ולא אמרו ביצת נעמית אלא בהוה]. וא"ת עכ"פ הרי תנינן כל המצופים טהורים [כפי"א ופי"ד]. י"ל דהיינו שאמק"ט בעבור המתכת שבצפויו. אבל הכא לא משום הצפוי טמאים רק שע"י הצפוי יהיה להב"ק שתחתיו קיום. והרי כל שיש לו ב"ק מ"מ טמא [כמט"ו]:

א"ר יוחנן בן נורי מה נשתנה כנף העוז מכל הכנפים דס"ל דכל העשוי משום כנף גם של שאר עופות. אפ"ה כשהיא בת קיום מק"ט מד"ס [מיהו מדלא קאמר נמי ביצת נעמית ש"מ דבה מודה. דרק היא כשהיא מצופה מק"ט. ולא קליפת שאר ביצים. והיינו דס"ל דשניהן מדהן חזקים ובני קיום מק"ט. להכי קאמר בשלמא קליפת ביצה שהוא דבר המשתבר. שפיר יש חילוק. דדוקא קליפת ביצת נעמית הוא שטרויס בל"א שהוא העוף היותר גדול בעולם. להכי גם קליפת ביצתו הוא יותר חזק ומתקיים כשהוא מצופה. אבל כנף הוא קנה של נוצה. אינו דבר המשתבר. דכל קנה של נוצה של כל עופות אינו משתבר. לפיכך מ"ש כנף עז מכל הכנפיים. לפיכך כל כנף שיש לו ב"ק כ"ש טמא. רק דברו חכמים בהווה דרגילין להשתמש בקני כנף עז מדמרווח טפי מבשאר עופות. ורבנן ס"ל דלאו משום קיומן לבד. הנך ב' מק"ט. דא"כ של אבן נמי בת קיום ודאי הוא ויק"ט. אלא משום דדמיין לכלי עצם [כרמב"ם פ"א מכלים ה"ג] לפיכך הני תרתי אין אחריני לא]:

וכל שנברא ביום הששי שנבראו בו בהמות וחיות ושרצים ואדם:

טמא ואע"ג דעור האדם שעיבדו טהור מדאורייתא. וא"ל דעכ"פ טמא מדרבנן [כחולין קכ"ב א'] והרי גם טומאה דרבנן קחשיב תנא. ככנף עוז וביצת נעמית לעיל. שכתב הרמב"ם שטומאתן מדרבנן. עכ"פ קשה הרי עור נבילה ושרצים לאחר שהופשט טהור גם מד"ס [כחולין קכ"ג] וכ"כ עצמות וקרניים וטלפיים טהורים לגמרי [כחולין קי"ז ב'] וכ"כ חלב בהמה טהורה שנתנבלה טהור לגמרי [כעוקצין פ"ג מ"ב]. י"ל דכולהו אע"ג שאין בהן טומאת עצמן עכ"פ אם עשה מהן כלים מק"ט. והרי כל הנך דנקט תנא דיש בהן טומאה. היינו שמקבלין טומאה מדבר אחר הטמא. ואעפ"כ שני תנא בלישניה הכא וקאמר טמא. ולא כדקאמר לעיל יש בו טומאה. משום דהנך כולהו דלעיל א"א שיהיה טומאה בעצמותן רק יש בהן שייכות טומאה כשנגעה בהן טומאה. כשנעשה מהן כלי. אבל הנך דביום הששי. כל הנברא בו טמא ר"ל אפשר שיהיו הן עצמן טמא. דהיינו כשמתו [וכולה מתניתין משנה שא"צ היא. ולא דמי כלל לשאר יש ויש דנקט. דבכולהו י"ל דאשמעינן דבר מה לדינא. משא"כ משנתינו אין בה שום נ"מ לדינא. ואי משום דבעי לאשמעינן דין דכנף עוז וביצת נעמית שמק"ט. ואגבייהו נקט כולהו. עכ"פ אין לנו שום נ"מ גם בהנך ב' אם נבראו ביום החמישי או ביום אחר ומה קמ"ל בזה. אולם הגם שאפשר להביא עצות מרחוק ולמצוא גם בהנך שום נ"מ לדינא. כגון לענין נדר וכדומה. אעפ"כ ממקומו הוא מוכרע טפי לומר דאלו ואלו דברי אלקים חיים. והן הן הדברים שכסה עתיק יומין בסוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם. מי יתן טהור מטמא לא אחד וד"ל]:

ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה וכו'. בעושה כלים מפ' לה הר"ש ז"ל כדמפרש ר"ע ז"ל והרא"ש ז"ל ג"כ הסכים לפירוש זה וכתב אבל הרמב"ם ז"ל פי' דבמינים עצמן מיירי ולא מני תנא אלא טומאה דאורייתא אבל ארץ העמים טומאתה מדרבנן וכן נמי נבלת עוף טהור דמטמא אע"פ שנברא ביום חמשי חדוש הוא ומדרבנן וס"ל להרמב"ם ז"ל שכל מה שאינו מפורש בתורה נקרא מדברי סופרים אפי' הדברים שהן הלכה למשה מסיני ע"כ וצ"ע לע"ד. ועיין במה שכתבתי בהקדמה לסדר זה סימן כ':

מה נשתנה כנף העוז מכל הכנפים וכל מה שנברא ביום הששי טמא. כך צ"ל. ויש גורסי' מה שנתה כנף העוז וכן הגיה החכם הר' יהוסף ז"ל והחכם הר"ס ז"ל: