משנה כלים פרק י״ד משנה ד׳

תמונת העגלה אשר יטענו עליה האבנים והדומה להן ידוע ומפורסם והעץ הנמשך בין שתי הבהמות אשר יוליכו העגלה יקרא עול והוא מדובק בעגלה ואם היה ממתכת הנה הוא טמא שפשוטי כלי מתכות טמאים ואם היה של עץ מצופה הנה הוא טהור לפי שהכלים המחופים לא יקבלו טומאה כמו שבארנו : והקטרב. הוא העץ הנמשך על שני צוארי הבהמות והעול באמצעו וזו צורתו ובקצה הקטרב ב' קצוות ברזל יקראו כנפים וכנף הוא הקצה וזה מבואר בלשון העברי (במדבר ט״ו:ל״ח) על כנפי בגדיהם ואם נעשות אלו הקצוות להכניס בהן הרצועות ותסתם על ראשי הבהמות הנה הן מקבלים טומאה שהן כלים ואם נעשו לנוי טהורים כמו שבארנו לפי שהוא מתכת המשמשת את העץ. וברזל שתחת צוארי הבהמה הוא ברזל יקשר על הצואר מפני שלא יחנק בחבל אשר יקשרו בו הקטרב אולם העופרת אשר ישתמשו מצדדי הצואר הנה הוא טהור מפני שהוא לנוי: והסומך. הוא יתד מברזל יעשה בקצה העגלה ממה שיסמך לזנבי הבהמות להסמך בו העגלה: והמחגר הוא ג"כ יתד מברזל יהיה בקצה העול מפני שלא תתעוות העגלה מפני אורך העול: והתמחויות. הן מקום הקערורי אשר ישימו בו האבנים וזולתן: הענבל. הזוג והצינורה הוא האונקלי אשר יתקעו במשא אשר על העגלה כדי שלא יפול: ומסמר המחברת כולן. ירצה בו כל מסמר שיחבר חלקי העגלה עד שתשוב אחד הנה הוא יטמא ושאר המסמרים אשר בעגלה אשר לא יעשו לחבר החלקים כי אם לנוי הנה הן טהורים:

העול של מתכות. העץ הנמשך בין שתי הבהמות אשר יוליכו העגלה יקרא עול. והוא מדובק בעגלה. ואם היה ממתכות כו' הרמב"ם. ועמ"ש בדבור והתמחויות:

והקטרב. פי' הר"ב שני עצים כו' ומכניסים כו' עץ ושמו קטרב. כך פי' הר"ש בשם הערוך. וצריך לומר בין לפי' זה. בין לפי' הרמב"ם. דקטרב דמתניתין בשל מתכות וכה"ג דתנן בספ"י לפסין כו' ופי' הר"ש של ברזל. והיינו שכן רגילין. אבל דמתניתין מיירי בשל חרס. ומשום שהוא דבר הלמד מענינו לא הוצרך לפרש. ואף בכאן כך הוא. ועיין [מ"ש] בפרק דלקמן משנה ג:

והברזל שתחת צואר הבהמה. לשון הר"ב קושרים על צואר הבהמה ברזל כו'. וכן ל' הרמב"ם. ור"ל שהקשירה היא על צואר הבהמה. אבל הברזל מונח מתחת הצואר:

המחגר. לשון הר"ב חבל שקושרים תחת צואר השור. כ"כ הר"ש. וצ"ל דהכא בשלשלת [של מתכות] היא כדלעיל. ומ"ש הר"ב ואית דגרסי המסגר והוא יתד וכו' בפי' הרמב"ם הוא שמפרש יתד וכו' אבל גירסתו ג"כ המחגר. וכן העתיק בחבורו פ"י [הלכה ה] ומצאתי כתוב שהוא מלשון חגר. ע"כ. ויקרא כן על שהוא מונע העוות ויהיה השם המחגר. כמו מסעף פארה (ישעיהו י׳:ל״ג) שפירושו מסיר הסעיפים:

והתמחויות. ל' הר"ב קערות קטנות של עול. והוא ראש העול והוא חלק על צוארי השוורים. ערוך. אבל נראה שלפי דבריו העול דמתני'. הוא עול שעל צואר הבהמה. לא העץ הנמשך בין שתי הבהמות. כמ"ש לעיל בשם הרמב"ם. [ועיין במ"ב פכ"א]. והוא מפרש תמחויות הן מקום הקערורית אשר ישימו בו האבנים וזולתו:

העול של מתכת הוא הדייקסעל. ומיירי שהיא של מתכות:

והקטרב הוא הנקרא קוממעט בל"א והוא כפוף על צואר הבהמה:

והכנפים הם כב' קרניים שבולטין מזה ומזה בצדדי עליונו של קוממעט הנ"ל שקושרין בהן הרצועות. שבהרצועות ההן מטין הבהמה לימין או לשמאל:

המקבלות את הרצועות הם רצועות הנ"ל:

והברזל שתחת צוארי בהמה הוא כמין טס ברזל כפוף כמרזב שמשימין על צואר הבהמה בין הקוממעט להצואר. להגן צוארה שלא ידחקנו הקוממעט במשכה המשא:

הסומך הוא היתד המחבר הדייקסעל עם העגלה:

והמחגר הוא חגור ממתכת שמסבב להבהמה וגם בו קשורים חבלי העגלה [ול"מ הי' נ"ל שהוא השווענגעל שמונח על הדייקסעל. ומחגר לכאן ולכאן עליו. ובב' קצוות המחגר קשורים ב' חבלים מזה ומזה. והחבלים הללו שוב מחוברים בהעול מזה ומזה להבהמה. ועי"ז תמשוך הבהמה העגלה]. וכל הכלים שמנה התנא במשנתינו מיירי שהן של מתכות:

והתמחויות הוא קערורית העגלה בעצמה:

הענבל הוא כמין קורנס קטן שתלוי תוך חלול הפעמון שמחובר ג"כ בהעול:

והצינורה הוא ויו שתוחבין מהמשא להעגלה. שלא תשמט המשא ממנה:

ומסמר המחבר את כולן ר"ל כל מסמר שמועיל לחבר פרקי העגלה. ולאפוקי המסמרות התקועות בעגלה לנוי:

כל זה פירשתי על דעת הרמב"ם. ורב"א ז"ל הקשה עליו במה שכ' דהעול הוא הדייקסיל. והרי בכולהו קראי משמע דעול היינו דבר שמונח על הצואר. לכן נראה יותר פי' הר"ש שאותו המרובע שמכניסין בו צואר השור בחרשו בזה מיירי תנא. והוא כתמונה זו ואתה תחזה שיש בו ב' מוטות המסומנות באות א. והם מונחים א' ממעל לצואר הבהמה. וא' למטה מצוארה ועוד יש בו ב' מוטות אחרות המסומנות באות ב. והן תחובין במוטות שלמעלה ושלמטה הנ"ל. והם מזה ומזה לצואר הבהמה. ואותן ב' המוטות המסומנים באות א. הם הנקראים ביחוד עול. וב' מוטות אחרות שמצדדי הבהמה המסומנות באות ב. הם נקראים. קטרב. אולם בהמוט שלמעלה בהעול יש נקב בכל א' מב' קצוותיו כמסומן באות. ג'. ובהנקבים הללו קושרין רצועות מזה ומזה להבהמה. כדי להטותה על ידן לימין או לשמאל. ומקום הנקבים הללו נקרא כנפים. מדהן בולטין מזה ומזה להעול ככנפים. והן הן הנקבים שבעול שנזכרו לקמן (פכ"א מ"ב) ועוד יש בא' מהמוטות שמימין או שבשמאל בצואר הבהמה כעין טבעת ברזל. ולתוכו תוחבין הדייקסעל. והוא המסומן באות ד'. והטבעת הזה נקרא סומך. מפני שעל ידו נסמך ונתקרב העול שבצואר הבהמה עם העגלה. כך נ"ל לפרש ע"ד הר"ש. וגם במ"ש הרמב"ם שקערורית העגלה הוא הנקרא תמחויין. גם בזה לא בחר רבינו רב"א זצוק"ל. מדכולה מתניתין לא מיירי בהעגלה עצמה. רק מהדברים שמחוברין להעגלה. וגם לדידי ק"ל איך יקרא התנא לחלול העגלה בשם תמחויות בלשון רבים. והוא רק חלול א'. ולפיכך גם בזה נראין דברי הר"ש שפי' שהתמחויין הם ג"כ חלק מהעול. והן כמין ב' קערות קטנות. א' לצד הראש. וא' לצד הגוף של הבהמה עכ"ל הר"ש. ונ"ל פי' הדברים. שהן כמין ב' מרזבות קטנות קבועות בתוך חלול העול. א' במוט שלמעלה לנוח על צוארה למעלה שלא ידחקנה המוט שלמעלה. וכ"כ יש מרזב קטנה על המוט שלמטה מול צוארה שלא תתחכך צוארה במוט התחתון וכמו שמסומנין באות ה':

ונ"ל דכ"ש הזוג החיצון של הפעמון ודאי מק"ט. שהרי יש לו ב"ק. אלא קמ"ל עינבל דאע"ג שאין לו ב"ק מק"ט מדרביא קרא (כשבת דנ"ח) ועי' רא"ש כאן. אמנם רבעתו"ס (בשבת דנ"ט א' ד"ה הוא) כתבו דהחיצון אמק"ט אף שמקבל. מדאינו עשוי לקבל. [וגם משתמש כפוי. ועי' הר"ב פ"ב מ"ג ורתוי"ט שם מ"ה] וצ"ל לפי דבריהם דאף ששניהן יחד משמיעין קול. עכ"פ רק העינבל שע"י תנועתו נשמע הקול הוא לחודא דרביא קרא:

וא"ת הרי כל המסמרות טהורין מדאין להן שם בפ"ע (כרמב"ם פ"י מכלים). וי"ל דהיינו רק במשמש לכלי אחר ככסויי כלים לעיל. וכדומה אבל מסמרות הללו שמתברים פרקי העגלה. הן משתמשין תשמיש חשוב לעצמן להכי אף שאין להם שם בפ"ע מק"ט. וכדחזינן בכסוי מיחם לעיל סוף מ"ג. ועוד נ"ל דהנך שנזכרו במשנתינו. כולן אף במפורקין מק"ט. מדחשובין כלים לעצמן. אבל במחוברין גם אותן שנזכרו במשנה ה' מק"ט. דכל המחובר לטמא טמא (כפי"ב מ"ב):

קטרב. הרמב"ם ז"ל פי' שקטרב הוא העץ שנמשך על שני צדדי הבהמות והעול באמצעו וזו היא צורתו % וכתוב בכסף. משנה פכ"ז דמכירה דקטרב היינו צמד וזהו ההפרש שבין צמד לעול דקתני התם בתוספתא שהביא שם הרמב"ם ז"ל:

והכנפים. מלשון על כנפי בגדיהם שהוא לשון קצה:

בפי' ר"ע ז"ל. ואית דגרסי והמסגר והוא יתד וכו'. עד סוף אמר המלקט הוא פי' הרמב"ם ז"ל וגריס מחגר לשון חגר שהוא פסח שלא תחגר העגלה:

ותתמחויות. פי' הרמב"ם ז"ל הם המקומות המקבלים שמשימין בהן האבנים ושאר דברים הנשאין בעגלה:

והצנורא. אני רואה הגרסא שם בפ' עשירי הצנירה ביו"ד וה"א בכל הדפוסים וכן הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וכבר כתבתי זה פעמים שלש:

ומסמר המחבר את כולן. בהא פליג רשב"ג ומטהר אותו הר"ש ז"ל: