משנה כלים פרק י״ג משנה ו׳

חפין. הן שיני המפתח אשר יפתחו בו הדלת ותמונתה מפורסמת: והאלמוג. הוא הקור"ל והוא צומח בקרקעית הים לא יסתפק אלא מי שלא ראהו בעת יציאתו מן הים והוא רך מאד קודם שיקפיאהו האויר וישיבהו דומה לאבן והוא נגזר מעצי אלמוגין: והשן שבטס. השן אשר תהיה בלוח או בחתיכת העץ אשר יתירו בו אצלנו לפי שזו השן היא נפרדת וכאשר היא של מתכת הוא כלי בפני עצמו:

[*והפין. הרמב"ם גורס. חפין בחי"ת. וכן העתיקו התוס' פ"ח דשבת דף פא. וכבר כתבתי בזה בפי"א משנה ד בס"ד. ע"ש]:

אפילו אחת טמאה. כתב הר"ב ואע"ג דהשינים בפני עצמן בלא פותחת טהורים קבען בפותחת טמאין הכי תניא בפ"ח דשבת דף פא ומסקי התוס' [ד"ה חפוי] שאף על פי שהם ראויין קצת קודם שנקבעו. [דאלת"ה מאי קמ"ל] אפ"ה טהורין. דגולמי כלי מתכות טהורין. קבען בפותחת טמאין. שנגמר מלאכתן. ע"כ:

טבעת של אלמוג וחותם שלה של מתכת טהורה. וא"ת והא יש בה בית קבול מקום מושב החותם וי"ל דאין זה בית קבול. דאמרי' בית קבול העשוי למלאות לא שמיה בית קבול תוס' פ"ה דשבת דף נב [ד"ה היא] :

השן שבטס. כתב הר"ב לא דמי לפין שבפותחת כו'. לשון הר"ש דשמא יש קבועין ויש שאינן קבועין:

עץ המשמש את המתכת טמא ר"ל מק"ט ככ"מ כל זמן שמחובר עמו [כלעיל פי"ב מ"ב] אף שהוא פשוטי כלי עץ:

כיצד שואל כיצד. מדרצה לאשמעינן דאפי' המתכת מעט. אפ"ה מקרי עץ המשמש למתכת:

פותחת של עץ והפין שלה של מתכת ר"ל אע"ג שכל בית האחיזה של המפתח הוא רוב הכלי והוא של עץ. והחפין שלו. דהיינו החלק הקטן של המפתח שבו קבועים השניים לפתוח המסגר. הוא לבד של מתכות:

טמאה ר"ל אפי' אין בהמפתח רק פין א' של מתכות. והוא חלק הקטן שבהמפתח. אפ"ה כולו מק"ט. כמתכות. אפי' נגע טומאה במקום העץ. והוא פשוטי כ"ע. עכ"פ הפין שפותחין בו הוא העיקר שבהמפתח. והרי הוא ממתכת:

טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג קאראלל. והוא צמח הים. ודינו כעץ [ולפיכך אם עשה ממנו ב"ק מק"ט. ואינו נכלל במה שאמרו כל הגדול בים טהור [כפי"ז מי"ג] דהיינו רק בבע"ח שגדלים שם בהמים. אבל לא במה שמחובר שם בארץ בקרקיעות הים. דהרי אין גידולו מהמים רק מהארץ. וכי מפני שמכוסה במים יתבטל ממנו קיבול טומאה. תדע דהרי גם כלי שנעשה מטיט או מתכת שגדל שם בים. דפשוט דמק"ט כלי שנעשה מהם. אולם אאמ"ו ע"ר זצוק"ל כ' בפשיטות שגם אלמוג נחשב גדולי ים. וצ"ל דס"ל דלא דמי לטיט ומתכות שבים דגוף הארץ הם. ולא גדולי ים. וזה דלא כתוס' שבת (ד' נ"ב) ד"ה היא]:

טמאה דהטבעת הוא העיקר ומק"ט [בפי"א מ"ח]:

טהורה דאע"ג שיש ב"ק בהאלמוג להישיב שם חותם המתכות. עכ"פ מדעשוי למלאותו ל"ש ב"ק:

השן שבטס שבפותחת פותחת הוא המסגר הקבוע בדלת. ומדהוא רחב נקרא מה"ט טס שבפותחת. ויש בפנימיותו בריח ובו בולט שן. שכשרוצים לפתוח המסגר. תוחבין המפתח בחור שבהטס. ודוחין עם החפין שבראש המפתח. את השן שבבריח הקבוע בהטס. ומריצין אותו לאחור ועי"ז נפתח המסגר שבהדלת:

ושבמפתח הוא השן שקבוע בהחפין שבהמפתח. שבו דוחין את הבריח שבמסגר לאחור:

טמאה בפני עצמה דאפי' ניטל הבריח ושן שבו עמו מעל הטס. אפ"ה מק"ט. מדחזי לקבעו בהדלת עצמה. ולסגור אותה עם הבריח ההוא. וכ"כ השן שבהמפתח. אפי' לא יהיה לו בית אחיזה רחב בקצהו השני. יכול לתחוב השן בעצמו לתוך החור שבטס המסגר ולפתוח בו. כמו שהיו רגילין לפתוח המסגר עם יתד עקום קצת בראשו [כלעיל פי"ב מ"ה] וכן עושין ג"כ בזמנינו. ומיירי שהמפתח מיוחד לדלת תיבה או מגדל שהן כלים. דאילו לדלת בית. הי"ל מיוחד לתשמישי קרקע ואמק"ט [כרפי"ב]:

ורבותינו פירשו דחפין היינו שן. ולא ידענא א"כ למה שני תנא בלישניה. דהכא קרי לה חפין. ובסיפא קרי לה שן שבמפתח. ותו תמוה מדאמרינן בשבת (דפ"א א') דחפי פותחות טהורין. ואי נימא כרש"י (שם בשבת) וכהר"ב הכא דחפי היינו שן. קשה הרי משנה ערוכה לפנינו הכא בסיפא דאמרינן בפירוש דשן של פותחת ושל מפתח טמאין. וגם בל"ז אי גרסינן הכא הפין (ערתוי"ט) א"כ ודאי מסתבר טפי וטפי לפרש הכא כדברינו שאינו השן עצמו. אלא הוא החלק שבמפתח. שבו השן קבוע. דהרי לעיל (פי"א מ"ד) פי' הר"ש דהפין הוא כעין קשת שקבוע בהמסגר. א"כ ה"נ החלק שבו השן הוא עם השן כמראה הקשת. כזה:

כיצד פותחת של עץ וחפין שלה וכו'. תוס' שבת פ"ח דף פ"א כתבו ז"ל דמשמע דאתיא מתני' דקתני אפי' אחת טמאה כר' נחמיה דאזיל בתר תשמיש דהיינו חותם ולא אזיל בתר מעמיד ולפירושם ז"ל סיפא לא אתיא כותיה דהא בהדיא תנן בברייתא טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג ר' נחמיה מטהר ורישא דמתני' ר' נחמיה וסיפא רבנן וכן פירשו הר"ש והרא"ש ז"ל דר' נחמיה פליג אדקתני וחותם שלה של אלמוג טמאה דס"ל הלך אחר החותם:

בפי' ר"ע ז"ל. אפי' אחת טמאה ואע"ג וכו' עד מ"מ השינים חשובים עיקר והפותחת משמשת. אמר המלקט אבל בטבעת הטבעת עיקר והחותם משמש ור' נחמיה פליג וכו' כדכתבינן:

השן שבטס. ל"ד לפין של פותחת דרישא דבעי' שיהא קבוע דהכא השן משמשת בפני עצמה מה שא"כ בפין:

שבפותחת ושבמפתח טמאה בפני עצמה. קשה דהא שן וחף הכל אחד והכא קתני שבפותחת טמאה בפני עצמה ובפ' המוציא יין תניא חפי פותחת טהורין ושמא יש קבועין ויש שאינם קבועין הר"ש ז"ל ובמה שכתבתי מתורץ: