משנה כלים פרק י״א משנה ג׳

נוסחת התוספתא [ב"מ דכלים פ"ב.] גולמי כלי מתכות טהורין ואלו הן גולמי כלי מתכות כל מה שעתיד לשוף לשבץ לגרד לכרכב ולהקיש בקורנס מחוסר אוגן או אוזן טהור ואני אבאר זאת הברייתא. וקודם ביאורי לזאת ההלכה צריך לשמור זה השרש ולזכור אותו וזה שכל מי שיעשה כלי מאחד מהמתכות בין שיהיה זה הכלי מקבל כמו הקדרות או יהיו פשוטים כמו הסכינים והשפודים הנה אלו הכלים לא יטמאו עד שיושלם עשייתן על שלמות אופני תקונם אמנם אם נשאר בו דבר מועט לשוף והוא אמרו כל שעתיד לשוף או יחסר הסרת הקליפה אשר יתרועע אצל השיפה והוא אמרו לשבץ או יחסר גרידה כמו שיגרדו כלי מתכות אחר השיפה והוא אמרו לגרד או יחסר הלימא"ר כמו שיעשה בברזל אחר הגרידה והוא אמרו לכרכב או יחסר ההכאה אם היה צריך להכות עוד והוא אמרו להקיש בקורנס או שישלם הכלי על אלה הפנים כולן והיה זה הכלי ממה שיצטרך אל אוגן או אוזן ולא יעשה לו עדיין הנה לא יטמא ואוגן הוא ענק הכלי שבכלי המתכות יעשו להם ענקים מורכבים עליו כמו הקומקמין ואוזן הוא הבית יד ועל זה השרש אמר בזאת המשנה שמי שעשה כלים מאלו הדברים אשר בארנו ומנינו שמותם הנה הן לא יקבלו טומאה שהן גולמי כלי מתכות להיותם בלתי שלמים המלאכה וגם כן בלתי מתוקנים. ועשת הוא חתיכת ברזל אצל יציאתו ממקור העפר וממנה עשיית הברזל קודם התיכותו שהנה יותך הרבה פעמים ויזכך עד שיתפרד גשמים רבים יהיו נתלים בו מהמקור כמו שהוא מפורסם אצל האומנים וכן שאר המתכות כאשר יצאו ממקור העפר הם עכורין וכאשר שב עליהן ההיתוך והזכוך תתיפה מראהו ומי שיעשה מחתיכה ממנו כלי קודם שיתיך אותה שנית ויזכך אותו הנה לא יטמא שהנה יחסר ממנה מה שסיפרנו מהגרידה והשריטה והלטישה ואי אפשר זה בזה הכלי למה שיתערב בו מהגשמים הזרים והעפר וכן יותך מברזל והנחשת ויעשו ממנו עגולין גדולים כדמיון הפת והוא אשר יקרא חררה בדמיון העוגה אשר יקרא חררה כמו שיתבאר בשבת (דף קכג.) וקמא (דף כא:). וסובב זה גלגל מקיף של מוכני וזה שאלו המוכנים יעשו מעץ ויעשו עליהם מחוץ לוח של נחושת. וטסים הלוחות הדקים תרגום פחי זהב טסי דדהבא (שמות לט). וציפויין הן החפויין שיטוחו הכלים בלוחות זהב וכסף ודומיהן. ומכני כלים תושבות הכלים. ואוגני כלים צואריהן. ואזני כלים בית יד שלהן. ושחולת תוספת הכלים והקצוות הנוספין אשר ישוו מהכלים אצל העשיה מאמרם במומי הבכור (בכורות דף מ.) השחול והוא רפה הרגל. וגרודות אלגראד"ה ואין הכוונה שיותך זה הגרידה או אלו הקצוות ויעשה מהן כלים שזה יקבל טומאה בלא ספק אמנם הכוונה שכל אלו הקצוות והלוחות עד שנעשה מהן דמיון כלי הנה הוא לא יקבל טומאה מן הסבה אשר זכרנו עוד א"ר יוחנן בן נורי שמי שחתך כלי ועשה כלי אחר מכל אלו החתוכין לא יקבלו טומאה והוא אמרו ואף מן הקצוצה ואינה הלכה עוד אמרה המשנה שמי שעשה כלי משברי כלים או מן הגרוטין והוא השברים אשר נשארו מהכלים ישאר מהכלים אחר תכלית הזמן עד שתודק ותשבר ויכלה ויעלה חלודה על רובו או מי שעשה כלי מן המסמרין אשר יאומת שאלו המסמרין יעשו מכלים כאילו הן משברי כלים ולזה יהיה זה הכלי הנעשה מאלו הג' דברים מקבל טומאה אולם מי שעשה כלים ממסמרין ולא יוודע אמתו אם אלו המסמרים נעשו מהכלים הנה יהיה דינו דין עושה כלי משברי כלים ויקבל טומאה או אלו המסמרין נעשו מן החררה או מן העשת ויהיה זה הכלי כמו גולמי כלי מתכות הנה בזה מחלוקת ב"ש וב"ה ולשון התוספ' פ"א שם. א"ר אליעזר בר' יוסי לא נחלקו ב"ש וב"ה על המסמרות שידוע שנעשו מן הכלים שהן טמאין ועל המסמרין שלא נעשו מהכלים שהן טהורין על מה נחלקו על הסתם שבית שמאי מטמאין וב"ה מטהרין ואמנם עשיית כלי מהמסמרין הנה זה מבואר כמו שנשימהו מרצע או שפוד או דמיון זה לפי מה שאפשר בדרך המסמר ועביו:

מן העשת. פי' הר"ב חתיכה של ברזל כו'. והוא מלשון ברזל עשות (יחזקאל כ״ז:י״ט) (יט) הרמב"ם:

ומן הצפויין. הן החפויין [שיחפו] הכלים בלוחות זהב ודומיהן. הרמב"ם. והר"ב וכן הר"ש לא פירשו כלום. אפשר משום דסברי דלא איצטריכו להו. א"נ שלא היה בנוסחאותם. שכן גם בנוסחת מהר"ם ליתא:

ומאוגני כלים. והר"ב העתיק הוגני ומפרש כעין ענק כו' והוא מפי' הרמב"ם אבל הוא העתיק אוגני. ובערוך יש ששונין הוגני פי' כמו אזנים יש לכלי. אלא שהאוזן יוצא מגוף הכלי. והוגן. הוא דבר שאינו מן הכלי. אלא מסובב עליו ויוצא פי' מן מחולות דמתרגמינן חינגין. ויש הרבה דברים הפוכים. והוא גג הכלי. שהאזנים קבועין בו. וי"מ הוגניהן שפתותיהן. וי"מ מסגרת של כלי. וכולן ענין אחד הם. ע"כ:

ומן הגרודות. עיין מ"ש במשנה ו פרק יב:

טהורה. פי' הר"ב דלא חיישינן וכו'. והכי תניא בתוספת' כל שעתיד לשוף כו'. וכה"ג שנוי' ג"כ בתוספתא פ"ב דב"מ ממכילתין לענין כלי עץ דגולמיהן טמאים. וכדתנן בס"פ דלקמן. ומייתי לה גמ' בפ"ק דחולין דף כה. ופירש"י לשוף. לשפשף בדבר המחליקן *)ומצחצח [ועיין בפירוש הר"ב רפט"ז] לשבץ לשון משבצות מרמצן עשויין כמזלגים קטנים [וכן פי' הרמב"ן בפירוש החומש] כמו ומפקי לי' ברמצא דפרזלא במסכת נדה [סב] כלומר שמחוסרים לתקוע בהן מסמרות משבצות לנוי. ע"כ. לגרד. פי' הרמב"ם כמו שיגרדו כלי מתכות אחר השיפה. לכרכב שיחסר הלימא"ר כמו שיעשה בברזל אחר הגרידה. ולשון רש"י שם בחולין. לכרכב שחוקק בהן חקיקות גדולות וכרכוב:

רבי יוחנן בן נורי אומר אף מן הקצוצות. פי' הר"ב אם קצץ כלים לחתיכות וכו'. לא חזרו לטומאתן הישנה. ויראה לי דטעמיה דס"ל כאביי דאמר התם בפ"ק דשבת [דף טז] דטעמא דגזרו שיחזרו לטומאתן הישנה. דחשו שמא לא יקבנו בכדי טהרתו. והשתא שקצץ הכלי לחתיכות. ליכא למיחש להכי. אבל להרמב"ם שטה אחרת בכולה מתני' שמפרש בטומאה דמכאן ולהבא. והעושה מן העשת וכו'. לא שיתיכם ויעשה מהן כלים. אלא שיחקוק בהם ויעשה אותן כלים. ומן הגרודות. שיקבצנו וידבקם במסמרים. עד שיעשה מהן דמיון כלי. וכן מן החתיכות דר' יוחנן בן נורי. אבל הראב"ד [פ"ח מה"כ הלכה ב] והר"ש מפ' כפי' הר"ב:

העושה כלים מן העשת ברזל חדש:

ומן החררה הוא גוש שעושין ממנו הברזל. וכמו שבא ממחפורת שעדיין מעורב בעפר שבו. והגוש הזה הוא כעין חררה:

ומן הסובב של גלגל טס עב של ברזל שהשליבות גלגלי העגלה תקועות בנקבים שבטס ההוא. ואין לחוש בטס הזה שכבר נטמא. דהרי אמק"ט מדמשמש לעגלה ככני כלים [כפי"ד מ"ה]:

ומן הטסין ברזל מרודד בלעך בל"א. וג"כ אמק"ט דדוקא פשוטי כ"מ מק"ט. אבל זה אינו כלי:

ומן הצפויין צפוי מתכות שע"ג כלי עץ. ואמק"ט כלקמן בפרקין:

מכני כלים בסיס הכלי שהכלי עומד עליו:

ומאוגני כלים רגילין היו לעשות שפה ממתכות לכלי עץ וכדומה. והיינו אוגני כלים ושניהן אמק"ט. מדהו"ל רק תשמישי כלים [כלקמו רפי"ב]:

מאזני כלים בית אחיזה שלהן:

מן השחולת מה שנשחל ונמשך בהתפשטות דופן הכלי בשפתו יותר מהראוי כשרדדו הכלי בקורנס. ולפיכך כדי לישר אח"כ שפת הדופן סביב בשוה. קוצצין השחולות ההוא אחר שגמרו הכלי. כדי ליפותו:

ומן הגרודות מה שגורדין מהכלי בשעת מלאכתו ע"י פיילע בל"א. והרי שניהן באין מגולמי כלי מתכות שאמק"ט [כפי"ד מ"ה]:

טהורין ר"ל כל הנך כלים שנעשו מדבר טהור אין חוששין בהן לטומאה ישנה:

רבי יוחנן בן נורי אומר אף מן הקצוצות דבקצץ לכלי לגמרי. אין הכלי שחזר ועשה מהקציצות חוזר לטומאה ישנה דלא שכיח שיקצץ אדם כל הכלי ויחזור ויעשנה כדי לטהרה עי"ז. ולא יבחר טפי להמתין לו ז"י להזאה. וכל מלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן [כביצה י"ח א']. ורבנן ס"ל דלא פלוג רבנן בתקנתייהו. אבל משברי וכו':

מן הגרוטים שברי כלים הם חתיכות גדולות שנשברו מכלים וגרוטאות הם חתיכות קטנות מכלי שנשבר והרי בכלי ההיא יש לחוש שטמאה היתה:

ומן המסמרות שידוע שנעשו מכלי אף דמסמרות אמק"ט מדהו"ל תשמישי כלים [כפי"ב מ"ה] עכ"פ מדנעשו מכלים חיישינן שהכלי ההוא טמא הי'. ואף שהשתא נעשה ממנו כלי אחר שלא כאותו שנטמא תחלה. וגם בשעה שנעשו מסמרם מהן נטהרו. אפ"ה כשחזר ועשה מהמסמרים כלים חוזרים לטוי"ש:

מן המסמרות ר"ל מן סתם מסמרות שאין ידוע אם נעשו מעשת או מכלי ישן:

בית שמאי מטמאין דגזרו הני אטו הני:

ובית הלל מטהרין נ"ל דטעמייהו דב"ה מדהו"ל ס"ס. ספק שמא מעשת וספק שמא מכלי טהור נעשו. ואע"ג דברה"י גם ס"ס טמא [כפ"ו דטהרות מ"ד] הכא שאני דלא הוחזק כאן שום טומאה ידועה. ואין מחזיקין טומאה. ותו דהרי בל"ז טומאה שגזרו בכלים הנמצאים. הוא חומרא יתירה. דהחשש שנטמא הכלי הוא ספק בנוגע שאין בו דעת לשאול [כסוטה כ"ט א'] ובכה"ג אפי' ברה"י טהור [כנדה ד"ד ב'] ולפיכך דיינו שנגזרה טומאה על כלי שוודאי נעשה ממנו. ולא בספקו:

אמרה בקי. מה"ט פירשנו לעיל בסובב עגלה שהוא טס עב של ברזל ששליבות גלגלי העגלה תחובות בהטס ההוא בעצמו. וכן משמע הלשון סובב של גלגל. דאי נימא שהיא הטס שמצפין בו גלגלי העגלה הול"ל צפוי סובב של גלגל. ותו ק' דל"ל למתניה כלל. דהרי כבר נכלל בכלל כל הצפויין הכא. אע"כ דסובב זה אינו צפוי. אלא הוא עצמו חלק הגלגל הוא:

ואע"ג דודאי מק"ט. אגב הכלי משום יד (כחולין קי"ח א'. ותוס' שם ע"ב ד"ה מעיקרא) י"ל דאפ"ה כיון דחזרה לטומאה ישנה הוא רק מד"ס. להכי רק בגוף הכלי גזרו. ולא בידות. דאע"ג דידות מק"ט מדאורייתא עכ"פ אינן גוף הכלי. והרי מצינו דהקילו בטומאת ידות מה"ט לענין טומאת משקין (כרמב"ם רפכ"ח מכלים). עוד נ"ל דלהכי אוגני וידות כלים לא גזרינן בהו טומאה ישינה. דהרי הן עצמן פשוטי כלי מתכות הן. והרי מה"ט אין לחוש בהן שינקבום כדי לטהרן דאפי' ינקבום ישארו בתשמישן ובטומאתן. וכיון דליכא למגזר בהו שינקבם לטהרן. לא חששו נמי שיתיכן כולן מחדש. דכולה האי וודאי לא טרח. ורק בכלי שמתטהר בנקיבה גזרו נמי משום לא פלוג גם בהתיכו כולו מחדש (כשבת ט"ז ב') משא"כ בידות ואוגנין ליכא למגזר כלל שיבקש לטהרן בלי הזאת מי חטאת. מה אמרת. הרי עכ"פ יש לחוש שינקב גוף הכלי כדי לטהר גם האוגן. ליתא. דהרי גוף הכלי מדאינה ממין מתכות לא גזרו בה שינקבה כלעיל סי' ד':

העשת. חתיכה של ברזל כשמוציאים אותו מן המחצב ונלע"ד שהוא מלשון עששיות של ברזל וקרוב ללשון המקרא בספר יחזקאל סימן כ"ז ברזל עשות שר"ל ברזל הנדי. וכן מצאתי אח"כ בפי' הרמב"ם ז"ל:

חררה. כמין עוגה והיא תחלת עשיית הכלי:

הוגני כלים. כמו אוגני כלים והוא כמין ענק סביבות שפת הכלים ופי' בערוך שאינם מגוף הכלי אלא מסובב עליו כדכתיב ומחולות ומתרגמינן וחנגין אבל אזני כלים הם מגוף הכלי וכתב הרא"ש ז"ל דכך פי' הר"ש ז"ל וכולהו ניחא לי לבד מאזני כלים שהן מגוף הכלי והן ידות הכלים ויד מכניס ומוציא טומאה כדאיתא בריש העור והרוטב וא"כ למה לא נחוש להם לטומאה ישנה ואפשר דכיון דטומאה ישנה מדרבנן לא גזרו אלא על כלי הנעשה מגופו של כלי הטמא ולא מידות הכלי והרמב"ם ז"ל פי' משנה זו בדרך אחרת ולא ישר בעיני עכ"ל ז"ל:

השחולות. בפי' ר"ע ז"ל מלשון כמשחל ביניתא מחלבא וכו' אמר המלקט וכמו השחול דתנן בפ' על אלו מומין:

ומן הגרודות. בדל"ת וכמו שפירש ר"ע ז"ל וכן הוא בערוך. ותמהתי שמצאתי מוגה ומנוקד ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כך מן השחולת ומן הגרורת ריב"ן אומר אף מן הקצוצת אכן גם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה כן:

שידוע שנעשו מכלים טמאים. מלת טמאים היא הגיזרה וכמו שפי' ר"ע ז"ל:

מן המסמרות. סתם דלא ידעי' אם נעשו המסמרים מכלים או מן העשת אבל בידוע שלא באו מכלים מודו ב"ש דטהורים הרא"ש ז"ל. ועשיית כלים מן המסמרות מבואר הוא כגון שיעשה ממנו מחט של יד או מחט של סקאים או שפוד ודומה לו לפי מה שיהיה ארך המסמר ועביו: