משנה עירובין פרק ז׳ משנה א׳

חלון שבין שתי חצירות ארבעה על ארבעה כו': מערבין שנים הוא שתערב כל חצר לעצמה לבדה. ומערבין אחד הוא שיחשבו שתי חצרות כמו בית אחד. ואמרם פחות מארבעה או למעלה מעשרה אע"פ שזה ממה שקדם מן הדבור להודיעך כי צריך שיהיה החלון כולו למעלה מעשרה טפחים ואי אפשר להם בעירוב אחד אבל אם היה קצת חלל החלון תוך עשרה טפחים די להם שיעשו עירוב אחד לפי שאין ביניהם מחיצה וכבר בארנו כי המחיצה לא תהיה פחותה מעשרה טפחים:

בתוך עשרה. פי' הר"ב שיהא קצת ממנו כו'. דמש"ה הדר תני פחות מד' על ד' או למעלה מי' והא מרישא שמעי' לה אלא לאשמעינן דאפי' קצת כו' גמ':

למעלה מי' מערבין שנים. פי' הר"ב ודוקא בחצר כו' אבל בבית המקורה אפי' למעלה מי' וכו' הכי איתא בגמ'. ונראה מזה. דשני בתים בלא חצר נמי אינן יכולין לטלטל מזה לזה בלא ערוב וכן מוכח רפ"ט דלכ"ע אפי' לר"ש דמיקל בגגות חצרות וקרפיפות שא"צ לערב. משמע דדיורין שתחת הגגות דהיינו הבתים שצריכין ערוב. וכן כתב שם הרמב"ם בפירושו לר' שמעון דמיקל מכולהו שאומר כי החלוק וההפרש במקום הדירה בלבד אבל חצרות והגגות וכו' אבל מה שהוא אסור להוציא דבר ממה שיש בבית אל הבית האחר כו' אלא אם עשו ערוב בין שני הבתים עכ"ל הרי דלר' שמעון דמיקל מכולהו אפי' הכי ס"ל דבבתים צריכין לערב ולא התנה שיהא שם חצר. וזה ממה שיקשה על דברי הרמב"ם שהעתקתי בר"פ דלעיל דמוכח שלא תקנו שלמה וב"ד אלא כשיש דיורין חלוקים אצל מקום שיד כולן שוות בו דהוו הדיורין רשות היחיד והמקום שיד כולן שוות בו כעין רשות הרבים דאיכא למיגזר דלמא יחליפו בין אלו הרשויות לרשות היחיד ורשות הרבים ממש כדאיתא התם. אבל שתי רשויות ששתיהן כל אחד רשות היחיד ממש אין נראה מדבריו שגזרו עליו שלמה וב"ד. ואולי שזה שכתב לעיל היינו גזירת שלמה ובית דינו. והך דהכא מגזירת חכמים:

חלון חור מפולש בכותל:

ארבעה על ארבעה טפחים:

בתוך עשרה ר"ל שקצת החלון תוך י"ט סמוך לארץ:

מערבין שנים כל חצר לעצמה, ואסורים לטלטל מזל"ז:

ואם רצו מערבין אחד שיערבו יחד ויהא מותר לטלטל מזל"ז:

פחות מארבעה על ארבעה דלאו פתח הוא:

או למעלה מעשרה דאז לא ניחא תשמישתא:

ואין מערבין אחד מיהו בחצר או בית מקור', אפי' למעלה מי' טפחים מערבין א', דניחא תשמישתא ע"י ספסלי' שדרך לשום סמוך לכתלים:

וכ"כ הר"ב. וכ' עלה רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל. וז"ל משמע דגם בבית מקורה. אם חדר מיוחד לכ"א בפ"ע. צריכין לערב כרתוי"ט. וק"ל א"כ למה נזכר רק עירובי חצרות ומבוי. ולא ערובי בתים. ואת"ל בית וחצר שוין בדינן. וביש ערובי חצירות א"צ ערובי בתים. משא"כ למבוי אפי' ביין (כא"ח שפ"ז) ; עכ"פ ק"ל למה עירוב תבשילין בכזית. דהיינו חצי כותבת. דכותבת פחות מכביצה מעט (כמג"א תפ"ה) וע"ח כגרוגרת לכל א' (כמ"ח). ועירובי תחומין ב' סעודות לכל א' (כפ"ח) ואת"ל ע"ת להתיר צרכי אכילה. ושיעור אכילה בכזית (ורק שיעור שביעה כביצה (כברכות דמ"ד). ואכילת קבע ג' ביצים לרמב"ם וד' ביצים לרש"י וזהו אכילת פרס (כא"ח תרי"ב). וליתובי דעתא שלא יהי' בענוי דיו"כ. פחות מכותב'). משא"כ ע"ח שבא להתיר הוצא' להכי צריך שיעור הוצא'. דהיינו כגרוגרת (כפ"ז דשבת) והוא שליש ביצה. מדהו"ל י"ח גרוגרות בב"ס (כמ"ח) ; משא"כ לתחומין צריך ב"ס כחיוב אכילה דיומו. עכ"פ ק"ל הרי לשבת ג"ס בעינן ונ"ל מדיצא בכי טוב (כרפ"א דפסחים). א"כ לא יצא בלילה. עכלה"ט. ולבנו ותלמידו נראה כיון דלסעודה ג' סגי במעט יותר מכביצה כסי' רצ"א. וכיון דלא צריך סעודה שלימה לא תקנו לה בעירוב:

אב"י כך פי' הר"ן מימר' דר"נ בש"ס. דעי"ז ניחא תשמישתא. וק"ל מפסחי' (ד"ח א') דאמרי' הא בעלאי דאין נוח תשמישתן והביא הטור (א"ח תל"ג) בשם הירושל' דלמעל' מי' לא ניחא תשמישתא ואת"ל דהירושל' דהתם פליג אר"נ דהכא. ויהי' באמת סיעתא מהכא לטור התם דפליג אירושל' ; עכ"פ ק"ל אמאי כ' הטור דבמקום שאין יד האדם מגעת א"צ בדיק'. מסתמ' הכוונה מבלי שצריך לעמוד אספסל. וק' הרי הכא משמע דאפי' גבוה הרבה ניחא תשמישתא מקרי ונ"ל דדוקא בבדיקת חמץ דמשערין בתשמיש דלעבר. אם כבר השתמש שם תוך ימות השנה. וכיון שא"א שישתמש שם מבלי ספסל או סולם. אינו מצוי שישתמש שם. ולהכי א"צ בדיקה. דכל שאינו רגיל א"צ בדיקה (כרמג"א תל"ג סק"ז); משא"כ הכא אין משערין על זמן העבר. רק על להבא. והרי יכול להשתמש כך. (ונ"ל ראי' לבני הרב המאה"ג שליט"א דהרי לול שבעליי' בש"ס [דע"ו ב'] א"צ אפי' סולם ארעי להתירן ; ובחמץ דוקא ביש ודאי כבר בשמי קורה צריך להורידו דדלמא נפל ואתא למיכלי'. (כפסחים ד"י ע"ב) אבל ודאי לא ס"ד שיצטרך לבדוק בשמי קורה):

חלון שבין שתי חצרות שם רפ"ג דהלכות עירובין ובטור א"ח סי' שב"ע: ובגמ' אמר ר' נחמן לא שנו אלא חלון שבין שתי חצרות אבל חלון שבין שני בתים אפי' למעלה מעשרה נמי אם רצו מערבין א' מ"ט דביתא כמאן דמלו דמי כלומר והוי כמאן דלא גבוה עשרה ומ"מ בעינן שיהא דע"ד וכמו שפירש רי ע ז"ל:

פחות מדע"ד וכו'. בגמ' פריך פשיטא כיון דאמר ד' על ד' בתוך עשרה ממילא אנא ידענא דפחות מד' ולמעלה מעשרה לא ומשני הא קמ"ל טעמא דכוליה למעלה מעשרה אבל מקצתו בתוך עשרה מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד דאי מרישא ה"א כוליה בתוך עשרה בעינן וכתבו תוס' ז"ל ואגב דהדר ותני למעלה מעשרה תנא נמי פחות מד' על ד' ע"כ: עוד פריך בגמ' לימא תנן סתמא כרשב"ג דאמר בברייתא בגמ' בפ"ק כל פחות מד' כלבוד דמי פי' תוס' ז"ל דקס"ד השתא דלרבנן כיון דבשלש יוצא מתורת לבוד חשיב פתח ומשני אפי' תימא רבנן ע"כ ל"פ רבנן עליה דרשב"ג אלא לענין לבודין אבל לענין פתחא אפי' רבנן מודו דאי איכא ד' על ד' חשיב ואי לא לא חשיב: