משנה עירובין פרק א׳ משנה ז׳

בכל עושין לחיין אפי' בדבר שיש בו רוח חיים כו': גולל הוא כסוי הקבר כל הנוגע בו יטמא שבעת ימים וזהו מה שאמרה תורה וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או בקבר ועוד יתבאר זה בתכלית הבאור במקומו במסכת אהלות. ואין הלכה כרבי יוסי ולא כר"מ ולא כר' יוסי הגלילי:

אפילו בדבר שיש בו רוח חיים. ולא חיישינן שמא תמות דמיתה לא שכיחא (ועיין מ"ש במשנה ב' פרק ט' דנדרים) ולשמא תברח נמי ליכא למיחש דבקשורה מיירי ולשמא תרבץ תחתיה וליכא מחיצה עשרה נמי ליכא למיחש. דמיירי דמתוחה באשלי מלעיל כלומר שקשורה בחבלים לכותלי המבוי ביתדות שיוצאות מן הכתלים או מן התקרה ואינה יכולה לרבוץ תחתיה והכי מפרשינן בסוכה עכ"ל הר"ר יונתן:

רבי יוסי אוסר. פירש הר"ב דחיישינן שמא תמות ותיכווץ. סוכה דף כ"ד:

רבי מאיר מטהר. פי' הר"ב דסבר כל מחיצה כו'. וקשה דלפלוג נמי ברישא. ובגמ' ורי"ף ורבינו יונתן איתא ברישא ר"מ [אוסר]. [*וכן הוא בסדר המשנה שבירושלמי ברישא ורבי מאיר אוסר]:

וכותבין עליו גיטי נשים. מ"ש הר"ב [*ואם כתב לה גט בקרן וכו'] לא מגרשה בה כיון שצריך קציצה. כדמפרש במשנה ג' פרק ב' דגיטין דכתיב וכתב ונתן מי שאינו מחוסר וכו':

בכל עושין לחיין אפילו בדבר שיש בו רוח חיים דלא חיישינן שתמות הבהמה ותתכווץ לפחות מכשיעור. ומיירי במתוחה הבהמה בחבלים למעלה, דאל"כ חיישינן שתברח או תרבץ:

ורבי יוסי אוסר דחייש למיתת הבהמה:

ומטמא משום גולל בהניחה לכסוי קבר. ולרש"י כסוי לארון (עי' שנת קנ"ב ב'):

ורבי מאיר מטהר דמחיצה שעומדת ברוח חיים אינה מחיצה (ובש"ס גרסי' ברישא נמי ר"מ):

ורבי יוסי הגלילי פוסל דכתיב וכתב לה ספר, צריך שיהיה דוגמת ספר בלי רוח חיים. ורבנן ס"ל להכי כ' ספר, שיהיה מסופר בגט דברים הכורתים בינה לבינו. מיהו בכתב גט אקרן פרה. מודו דדוקא בנתן לה הפרה, דאז א"צ קציצה קודם שיתן לה הגט. אבל בלא רצה ליתן לה רק הקרן, אינה מגורשת. דכתיב וכתב ונתן, צריך שלא יחסר מעשה בין כתיבה לנתינה. והכא מחוסר הקרן קציצה קודם שיתנהו לה:

ור"מ אוסר. דחייש למיתה ואע"ג דמתוחה באשלי מלעיל דזימנין דמתה וכווצא ולא הוי גבוהה עשרה ולא יהיב אדעתיה וסמיך עלה: ומטמא משום גולל דכתיב וכל אשר יגע על פני השדה ודרשי' לרבות גולל ור"מ דמטהר מוקי להאי קרא להוציא עובר שבמעי אשה:

ור"מ מטהר. וכן אמר ג"כ בספט"ו דמסכת אהלות:

בפי' ר"ע ז"ל מטמא לעולם אם נגע בו אדם וכלים כאהל המת אפי' ניטל משם וכו'. כתב הר"ש ז"ל [בכ"י: כתב הר"ס.] כן פי' רש"י ז"ל שאפי' ניטל משם מטמא משום גולל וצ"ע שהרי שנינו בפט"ו מאהלות חבית שהיא מלאה משקין טהורין ומוקפת צמיד פתיל עשאה גולל לקבר הנוגע בה טמא טומאת ז' והחבית והמשקין טהורין ואם אפי' אחר שניטלו מטמא משום גולל למאי נפקא מינה החבית טהורה מ"מ הנה היא מטמאה משום גולל ואם היינו אומרים החבית טהורה היינו אחר שניטלה אתי שפיר וכן דעת הרמב"ם ז"ל שאין מטמא משום גולל אלא בעודו מחובר לקבר עכ"ל ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל. נלע"ד שצריך להגיה והלכה כת"ק אם כתב לה גט וכו'. ובגמ' תניא ר"מ אומר כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא דופן לסוכה ולא לחי למבוי ולא פסין לביראות ולא גולל לקבר משום ר' יוסי הגלילי אמרו אף אין כותבין עליו גיטי נשים וטעמא דר' יוסי דס"ל דספר דוקא. ואי לאו וכתב לה דאתי לרבויי כל דבר ה"א ספר אין מידי אחרינא לא קמ"ל וכתב. וספר דרשינן הכי מה ספר שאין בו רוח חיים וכו' ולרבנן האי וכתב לה דרשינן בגמ' דמיבעיא להו בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף סד"א הואיל ואיתקש יציאה להויה מה הויה בכסף אף יציאה בכסף קמ"ל: ור' יוסי הגלילי נפקא ליה מספר כורתה ואין דבר אחר כורתה ורבנן ספר כריתות מיבעי ליה לדבר הכורת בינו לבינה דאם אמר ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין לעולם וכיוצא בו אין זה כריתות כל שלשים יום ה"ז כריתות ור' יוסי נפקא ליה מכרת כריתות ורבנן כרת כריתות לא דרשי ע"כ. ומזו הברייתא משמע דגרסי' ברישא דמתני' נמי ור"מ אוסר וכן בירושלמי ומייתי עלה נמי ברייתא תני כל דבר שיש בו רוח חיים עושין אותו דופן ואין עושין אותו לחי דברי ר"מ וחכ"א וכו' והתם משמע דמפרש לה לברייתא דלא תיקשי אברייתא דלעיל. וכן הגרסא דמתני' ברב האלפסי ז"ל ובפי' ה"ר יהונתן ז"ל וכדכתבינן. וגם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה כן. אמנם הרמב"ם ז"ל נראה דגריס ור' יוסי אוסר כגירסת רבינו עובדיה ז"ל שהרי כתב ואין הלכה לא כר' יוסי ולא כר"מ ולא כר' יוסי הגלילי ע"כ. גרסי' בירושלמי ר"ש ב"ר ביסנא בשם ר' אחא ר"מ ור' יוסי ור' אלעזר בן עזריה שלשתן אמרו דבר אחד ר"מ דלחיים דמתני' דתנן ומטמא משום גולל ור"מ מטהר. ר' יוסי דאהלות פ"ח דתנן ר' יוסי אומר הבית שבספינה אינו מביא את הטומאה. ר"א בן עזריה דתניא מעשה בראב"ע ור' עקיבא שהיו באין בספינה ועשה ר"ע סוכה בראש הספינה ובאת הרוח והפריחתה א"ל ראב"ע עקיבא היכן סוכתך ע"כ וקל להבין: ונלע"ד עוד דלמאן דגריס ברישא ר' יוסי פליג ברישא והה"נ בסיפא ור"מ פליג בסיפא והה"נ ברישא: