משנה דמאי פרק ז׳ משנה ד׳

זה הדבר הוא במי שקנה ערב שבת ולא היה לו פנאי להוציא המתנות ופירות כותים הם טבל ולפיכך הוא חייב במעשרות כולם כמו שאתה רואה: ומה שאמר שני לוגין. כשיהיה מה שלקח ק' לוגין. והביאו זה על דרך משל ועל זה הדרך יעשה אם קנה לוג אחד או אלף יזכור שם השיעורים המחויבים וכשישתה יניח מאותו היין אלו השיעורים כולם ויצניע ויעשה בהם מה שראוי לעשות והוא לתת התרומה לכהן והמעשר ללוי ומעשר שני יאכלהו בירושלים או יחלל על המעות: ומה שאמר שני לוגין תרומה ועשרה מעשר. זה על דרך ההעברה אבל בענין האמת כשיהיו ב' לוגין תרומה יהיה המעשר עשרה פחות חומש ומעשר שני שמנה ושמנה עשיריות וחומש עשירית על העיקר אשר בארנו לך בברכות: וזה שאמר ומיחל ר"ל שיתחיל לשתות וזאת הלכה היא לר"מ שהוא סובר יש ברירה והדבר הנשאר כאילו הופרש מתחלה ותדע שחובת התרומה והמעשרות מן התורה והעיקר בידינו בדאורייתא אין ברירה בדרבנן יש ברירה ומפני זה אין הלכה כר"מ שהוא לו זה הסתם אבל יוציא תרומה ומעשרות קודם שתייתו על כל פנים:

מבין הכותים. דאילו מישראל הא תנן בפ"ה משנה ח' שאין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך וכיון דלא שכיח לא בעי למיתנא הכא ודיו במה ששנה התם לענין מעשר מזה על זה. ומ"ש הר"ב דיינן ודאי טבל עיין לעיל משנה ט פ"ה:

שאני עתיד להפריש. מוקי לה הר"ב בבין השמשות. ולא מוקי לה כשרוצה לקחתו מהכותי בשבת ומתנה עליו בע"ש מבעוד יום כבריש פרקין. דדוקא בדמאי התירו להתנות על שאינו ברשותו ולא בודאי כדמפרש הר"ש לעיל בשם הירושלמי וכן פי' הרמב"ם לעיל. [*ועיין במשנה דלקמן]:

ועשרה מעשר ראשון וכו'. [*הכי גרסינן בגמ' פ"ג דגיטין דף כה]. וכתב הר"ב לאו דוקא וכו' ומעשר שני שמנה לוגין ושמנה עשיריות וחומש עשירית. וכן ל' הרמב"ם. והיינו שמנה מן השמונים ושמנה עשיריות מן השמנה וחומש מעשירית הלוג דהיינו עשירית מהחומש הנשאר ולפי שרוצים לומר מה שיהיה שיעור מעשר שני ולא רצו לומר ההפרשה הלכך לא כתבו ועשירית חומש:

מיחל ושותה. כתב הר"ב כרבי מאיר דאמר אף בדאוריי' יש ברירה עיין מ"ש בזה במשנה ג פ"ח דבכורות. ועיין מ"ש כ"ה ממסכת נדרים (מ"א):

הלוקח יין מבין הכותים מדלא קאמר במשנתינו בסופה ומחולל על המעות. וכדקאמר בסוף משנה א'. ש"מ דמשנתינו בשבת מיירי. דהיינו שקנה בע"ש ושכח לעשר והגיע שבת. ואע"ג דלעיל בע"ה מצריכינן שיקרא שם קודם שבת והרי הכא לא קרא שם קודם שבת. י"ל הרי אמרינן [ברכות מ"ז ב'] דכותי עדיף מע"ה. דע"ה חשוד אמעשרות אבל לא כותי. דלא חשיד במה דכתוב בתורה בפירוש. וכל מצוה שהחזיקו בה כותים. הרבה מדקדקין בה יותר מישראל [כחולין ד"ד א']. ולפיכך לעצמן וודאי מעשרי אלא דחשידי אלפני עור לא תתן מכשול. והכא מיירי שקנה מכותי מביתו. ואינו יודע אם עשאו לעצמו או למכרו. ומה"ט נמי קאמר הלוקח יין מבין הכותים ולא קאמר הלוקח יין מכותי וכדקאמר לעיל (רפ"ו) המקבל מכותי. אלא דהכא בקנה מביתו מיירי ולא ידע הקונה אם לעצמו עשאו או למכרו. א"נ דמיירי דודאי עשאה כותי לעצמו. ואפ"ה משום לא פלוג גזרו שיעשר כל מה שקונה מהכותים. מיהו בין כך ובין כך לא גרע מה שקונה מכותי כל כך כמה שקונה מע"ה [אב"י הכונה דהנקנה מכותי עכ"פ אינו גרוע כמו הנקנה מע"ה. לעניין שיהיה צריך לקרות שם קודם שבת] וא"כ מדאיירי שאומר כן (בשבת). לפיכך אסור לומר שהמע"ש יחולל על המעות בשבת דדוקא לעיל בהזמינו הע"ה כיון שכל מה שמשייר נשאר אצל הע"ה. לפיכך רשאי לומר בשבת. שהמע"ש יהיה מחולל על המעות שקבעתי אתמול לכך. דאינו אלא מספר שחללו כבר אתמול. אבל הכא שנשאר השיור אצלו. למה יחללו בשבת. והרי מצי לחללו למחר [אב"י דבלא טעמא דנשאר השיור אצלו. הי' מותר לפדות בשבת כמו שמותר לקרות שם לכתחילה בשבת. דאין תורמין ואין פודין הכל משום גזירת מקח וממכר כביצה דף ל"ז א'. ואם מותר לקרות שם לתרומה בשבח משו' דהנקנה מכותי קיל מהנקנה מע"ה. אעפ"י שאיסו' הפרש' תרומה נזכר להדיא במשנה שם. כ"ש דפודין. דאיסו' פדיה לא נזכר שם. ועי' א"ח של"ט ס"ד] ושכח להפריש עד ביה"ש *) [אב"י כאן צריך הגה וצ"ל. או יש לפרש דמיירי ששכח להפריש עד ביה"ש] והרי מדיינן ודאי טבל אסור להפריש או לקבוע מקים למעשרות בע"ש ביה"ש. אבל לקרוא שם שרי. ונ"ל (לפ"ז) דלהכי נקט כותים דבגוונא אחרינא א"א שקנה טבל. דהרי אין מוכרין טבל אפי' לחבר כפ"ה מ"ה. או דקמ"ל אף דיש קצת ס'. דזמנין דמתקן לנפשי' ונמלך למוכרו אפ"ה לא יפריש ביה"ש:

אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש לאחר שבת על ק' לוגין שיש כאן. דדוקא במפריש רק כדי אכילתו מותר להפריש בשבת אחר שקרא שם מע"ש. כלעיל במשנה א'. ולא במפריש על כל הנוד. וכ"ש הכא שגם לא קרא שם מע"ש [אב"י ואפי' לפי מ"ש ע"ר זצוק"ל לעיל סי' י"ד דקנה מכותי קיל ממה שקנה מע"ה].

הרי הן תרומה ועשרה מעשר ואצ"ל ואחד מהן תמ"ע. דהא בטבל ודאי. לא נשאר מע"ר בידו. דיתנו ללוי ויפריש הוא התמ"ע (הטמא):

ותשעה מעשר שני ולא יחללו עדיין. מדלא קבע לו מקום:

מחל ר"ל מתחיל. והיינו שלא ישתה כל היין שבנוד. על דעת לשייר כדי תרומת ומעשר. דזה הוא כמו הפרשה בשבת [כרא"ש ביצה פ"א סי"ג] אלא מתחיל לשתות מהיין. ומשייר יותר מכדי תומ"ע:

ושותה כתב רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל ואף דרק בתרומת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש [כביצה ד"ט]. או בדמאי דשניהן מדרבנן. משא"כ הכא טבל דאורייתא נ"ל דבהתנה קודם אכילה או קודם שבת [אב"י עי' לעיל סי' י"ד סי' א' וב'] יש ברירה אף בדאורייתא [כתוס' גיטין דכ"ה]. אמנם רק לצורך שבת:

היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו לראב"ד [פ"א ממעשרות] דכל תרומת פירות מד"ס. חוץ מדגן תירוש ויצהר [דלא כרמב"ם פ"ב מתרומה דהכל דאורייתא]. נ"ל דקמ"ל הכא בתאנה אף דהו"ל מדרבנן. והול"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש עכ"פ הכא. מדאפשר. יקרא שם עכ"פ קודם שבת. וג"ל עוד לפ"ז. דקמ"ל משנה א' וב' דבמאכל ע"ה צריך לקרוא שם לתרמ"ע קודם שבת. וקמ"ל משנה ג' דאפי' בדמאי בפירות דמעשרן רק מד"ס. צריך שיקרא שם קודם אכילה. וקמ"ל מ"ד בכותי צריך לקרוא שם לתרומה. אבל גם בשבת מדודאי כבר הפריש הכותי הכל לצורך אכילת עצמו. ורק משום דמה שמפריש לתרמ"ע הרי ישאר אצל הישראל ויכול לחלל המע"ש למחר. להכי לא יחללו בשבת. וקמ"ל תו משנה ה'. דאע"ג דבתאנים גוף התרומה מד"ס. ואפי' הן ג"כ דמאי דהו"ל תרי דרבנן. אפ"ה צרוך לקרוא שם מקודם. ואפי' הם ודאי טבל. כיון דתרומת פירות מד"ס. מהני קריאת שם שמע"ש:

ובזה מיושב אצלי מה שהקשו רבותינו דהרי א"צ להפריש י' מע"ר וט' מע"ש דכבר נחסרו ע"י הת"ג שהפריש. ולפי דרכינו מיושב שפיר. דבאמת צריך להניח יותר ממה שחייב. [אב"י וא"כ האי דקאמר מתחיל ושותה הוא ע"י מה שאמר י' מע"ר וט' מע"ש ואף דקובע כל הי' למע"ר וכל הט' למע"ש. מכ"מ כיון דגם חולין מעורב בו. תו לא הוה כמו הפרשה בשבת. ואע"ג דהמרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין (כעירובין ד"נ ע"א. ומנחות דף נ"ד ע"ב). מ"מ כיון דכותי מסתמא כבר עישר. כמ"ש רבינו לעיל סי' י"ד. להכי מותר להרבות במעשרות דתו לא הוה כטבל מעורב בו. והכי טפי עדיף לעשות. מלקבוע מעשר בשיעור מצומצם ולהניח למחר יותר משיעור מעשר. כדי שלא יהיה כמפריש בשבת. דדלמא ישכח למחר ויניח רק כשיעור שהתנה. ואז הוה כמפריש]. וי"א דמיחל ר"ל מוזגו במים. ותמוה דמה קמ"ל בזה. ונ"ל דהא קמ"ל. מדעל כרחך צ"ל ברירה. א"כ הו"ל דמוע למפרע. להכי יערבו במים. ותתבטל עי"ז התרומה (כי"ד קל"ד) ולא אמרי' דהו"ל כמבטל איסור לכתחילה. דהרי כך תיקון שתייתו. למזגו במים. וכטחינת חטין שהתליעו (י"ד פ"ד).

אולם בש"ס (מכות י"ט סע"ב) פי' רבינו יהודה. דהאי תנא ס"ל דלא בעינן ראשית ששיריה ניכרין. וא"כ בל"ז מתורץ קוש' ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל. ודו"ק. [אב"י ולפי פי' א' דסי' יד ממילא ניחא] ולתוס' תמורה (דף ל' ע"א) היכא דלא היה האיסור מבורר מעיקרא אך בדאו' יש ברירה (ועמ"ש בס"ד חגיגה פ"ג סי' לג). ואילה"ק לתוס' מאחין שחלקו שמחזירים זל"ז ביובל (כגיטין דכ"ה א'). י"ל דלתוס' התם היינו רק בשעשה הוא האיסור. דמסתמא תולה בבירורו שאח"כ. [אב"י סברת התו' דתמורה בשם מורו מהר"ר מעולם לא זכיתי להבין. דכמה וכמה ברירות ישנם בש"ס שהם כן. כמ"ש ע"ר ולא הוברר האיסור מעולם. ואפ"ה אין ברירה כמו כתוב לאיזו שתצא בפתח תחילה גיטין דף כ"ה ע"א. וכן אם בא חכם למזרח עירובין ד' ל"ו ב'. וביצה ד' ל"ז ב'. ועי' תוס' גיטין דכ"ה ב'. ד"ה דברי. דהיכא שמברר דבריו ומתנה בפירוש ואומר שאני עתיד להפריש. אמרינן יש ברירה. אח"ז ראיתי בתוס' סוטה דח"י ע"א. ד"ה חזר וחלקן. דדחו לסברא דמורי מהר"ר. ושם הובא ג"כ דברי ע"ר זצוק"ל. דהא דב' לוגין שאני עתיד להפריש הוא כלא הוברר מעולם. ועי' ר"ן נדרים ר"פ השותפין דמ"ה ע"ב.

מבין הכותים. אע"ג דר"מ גזר על יינם והך סתמא ר"מ היא דבתוספתא קתני עלה דברי ר"מ ור' יוסי ור"ש אוסרין הכא מיירי קודם שגזרו על יינם. ואע"ג דר"י ור"ש אית להו בפרק ר"י במנחות דכותים גרי אריות הם אפשר כשגזרו על יינם של עובדי כוכבים לא גזרו על של כותים משום דפרשי מע"ז טפי מעובדי כוכבים וגם מחזיקים בתורה שבכתב אע"פ שגזרו על פתן מימות עזרא אפ"ה יינם היה מותר. מידי דהוה למ"ד דגרי אמת הן דפתן אסור ויינן היה מותר עד שגזר ר"מ על יינם. א"נ במטהר יין הכותי הרא"ש ז"ל וכ"כ תוס' ז"ל בפ' כל הגט (גיטין ד' כ"ה.) ועוד כתבו ז"ל ועשרה מעשר ראשון כו' לאו דוקא עשרה ותשעה. דכשהסיר שני לוגין לת"ג פשו להו ק' נכי תרתי וי"מ דאין המעשר מתמעט משום ת"ג כיון דחטה א' פוטרת את הכרי ע"כ. עוד כתבו ז"ל שני לוגין שאני עתיד להפריש. כותים אפי' ת"ג לא מפרשי דאע"ג דבפ' ג' שאכלו אמרי' הני כותאי עשורי מעשרי כראוי דבמאי דכתיב באורייתא מיזהר זהירי ה"מ כשעושין לאכול לעצמן ואפי' מע"ר מפרישין. אבל למכור אין מפרישין כלל דלא קפדי אלפני עור אע"ג דאין חשודין על גזל לא חשיב להו גזל דהוי ממון שאין לו תובעין דהא ע"ה נמי לא נחשדו על הגזל ונחשדו על המעשר ועוד דכ"ז שלא הופרש אינו דומה להן גזל שעדיין לא נתחייב ליתן לכהן וללוי ועוד סומכין כותים אהא דדרשי' בב"מ ואכלת ולא מוכר ע"כ. ובפ' הישן (סוכה ד' כ"ג) כתבו עשרה מעשר ראשון ט' מע"ש לאו דוקא דכבר הפריש מן המאה ב' לוגין לת"ג ונמצא חסר מהנך עשרה וט' מעשר של שני לוגין דהיינו חומש הלוג וכן גבי תאנים דמס' דמאי. ומיהו יתכן שהפריש שנים ממאה ושנים. דהא זמנין דמפריש נמי א' מששים כדתנן במס' תרומות פ"ד תורם כדעת בעה"ב א' מששים פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה כדאמרי' בכתובות פ' אלמנה דאיכא תורם בעין רעה. וי"מ משום דכותים שמא הפרישו ת"ג והשאר לא הפרישו ולכך אין מתמעט שיעור המעשר ולא יתכן לומר כן בתאנים של טבל דמס' דמאי פ"ז. ועוד י"מ משום דחטה א' פוטרת את הכרי אינה ממעטת את המעשר אפי' כשמרבה בתרומה וגם זה לא יתכן כלל ע"כ. כתב הח' הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל אין להקשות למה לא תנן והמעשר סמוך לה כי אין עושין כן אלא בדמאי שא"צ להפרישו ואז אין בו חשש על עירובו אבל בודאי שצריך להפרישו יש לחוש שמא יתערב אחר שהפריש את התרומה ולא יקח את הסמוך לה וזהו הטעם גם במה שלא אמר במע"ש ומע"ש בצפונו כו' כי כיון שאינו יכול לחללו עתה יותר טוב הוא לתלותו במה שאני עתיד להפריש ואז יוכל להפריש ולחללו מתי שירצה ע"כ. עוד מצאתי שכתב על הפירוש שהביא ר"ע ז"ל וז"ל כל אלו החילוקים איני יודע מנין לו וכן מ"ש דלא איירי אלא ביה"ש. והנה מה יאמר גבי תאנים שהוא עצמו לא פי' שם כן שכתב שמתירא שמא יקדש עליו היום ולא יוכל לעשר ש"מ שיש פנאי לעשר אלא שאינו בבית שיוכל לעשר שלעולם א"צ לחלל המע"ש תיכף אלא כשהוא רוצה לאכלו מיד אז הוא מחללו תיכף לקריאת השם. והנה בדמאי שהוא מותר להפריש את התמ"ע למחר ביום השבת יכול הוא לאוכלו ביום השבת כשיפריש את התמ"ע ואח"כ תחול הקדושה על המע"ש וה"ה מחולל ויוכל לאכלו בשבת. אבל בודאי טבל כיון שאינו יכול להפריש את התרומה ותמ"ע כאחת אינו יכול לאכול ולשתות את המע"ש. שהרי אסור להקדים הפרשת המע"ש לראשון ולתרומה אולי צ"ל ומש"ה.] ואפ"ה כ"ז שלא הפריש את התרומה ומע"ר אינו רשאי להפרישו למע"ש ע"כ. עוד כתב על מה שתי' ר"ע ז"ל דהכא לא קתני מה שאני עתיד להפריש למחר כו' כ' תירוץ זה אינו נראה לי דהא גבי תאנים נמי לא קתני למחר ונ"ל לפרש הכי דמש"ה לא קתני למחר משום דביום השבת אסור להפריש תרומה ומעשרות מן הודאי כדתנן מי שקרא שם לתמ"ע [של דמאי] ומעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת אבל גבי דמאי שרי להפרישו למחר ביום השבת וע"כ לעולם גבי דמאי אומר למחר ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל. אבל כאן שהוא טבל ודאי צריך ליתן המעשר ללוי והלוי יקרא שם לתמ"ע. אמר המלקט ואפי' תמצא לומר דלוקח מן הכותי כלוקח מן העובד כוכבים דאמרי' בפ"ב דבכורות מעשרן והן שלו משום דקא אתי מכח גברא דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה מ"מ אסור להפריש בשבת ע"י קריאת שם דביה"ש מאחר דביה"ש אין מעשרין את הודאי:

עוד בסוף הלשון המתחיל ועשרה מעשר ראשון כתוב שם וחומש עשירית. אמר המלקט פי' ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל ר"ל ועשירית מן החומש ע"כ:

עוד בלשון המתחיל מיחל ושותה עד וסתם מתני' אתיא כר"מ. אמר המלקט והכי מסיים בבריי' בגיטין פ"ג ד' כ"ה דברי ר"מ. ר' יהודה ור' יוסי ור"ש אוסרין. ובירושלמי טעמיה דר' יוסי לא כטעמיה דר"ש ע"ש. ובסוכה פ' הישן (סוכה ד' כ"ג) פירש"י ז"ל אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש מן המאה לתרומה הרי שם תרומה קרוי עליהם בתוכו וכגון שהגיע לילי שבת ואין עמו כלים טהורים להפריש לתוכן תרומה ומעשר והאי דנקט כותים אשמעי' דגרועים הן מע"ה והלוקח מהן צריך לעשר ודאי ולא דמאי שאף על התרומה נחשדו. ומיחל. מע"ש שהוא יכול לחללו מחללו בתוכו על מעות שיש לו בתוך ביתו ושותה מיד וסמכינן אברירה וכשיבא לביתו יפריש ואמרי' יש ברירה שאלו הן מעשרן ותרומתן ע"כ. וז"ל שם בחולין אומר שני לוגין וכו' אם אין לו כלים להפריש או שהיתה חשכה בליל שבת שאין שהות להפריש ע"כ ולפ"ז נראה שמלת ואין עמו כלים שכתב שם בסוכה ר"ל או אין עמו כלים וכו' או שמא צריך להגיה בהדיא או אין עמו כלים טהורים וכו' דו"ק. ובשלהי פ' בתרא דמעילה רמי עלה ההיא מתני' דהתם דתנן סוף פרקא שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס ופי' שם בתוס' אע"פ שלא נמצא אותו דבור בספרי יד דמר' מאיר פריך ל"ל למימר שאני עתיד להפריש במוצ"ש כי לא אמר נמי נשארה התרומה באחרונה כמו גבי כיסין שפרוטה של הקדש באחרונה. וי"מ דפריך מר' יהודה ור' יוסי ור"ש דאוסרין דל"ל ברירה דהתם גבי כיס נמי לימא דאין ברירה וכל פרוטה ופרוטה איכא למימר שהיא הקדש כדס"ל הכא גבי מעשר דאין ברירה ואכל כוס וכוס איכא למימר שהוא תרומה ומעשר ואפי' מראשון. ולא נהירא דמאן לימא לן דר' יהודה ור' יוסי ור"ש היא ע"כ ביתור לשון קצת מועתק מפירש"י ז"ל שדחהו הדבור הנזכר. וי"ס ומחל ושותה מיד בנוסחאות המשנה ורש"י ז"ל פי' ומיחל ושותה ומחלל בדבורא בעלמא על מעות שי"ל בבית דמה שאפשר לו לתקן לגמרי יתקן ודתו פי' זה תוס' ז"ל וכדפי' ר"ע ז"ל דכיון דאינו רשאי לקבוע לו מקום וכו'. וז"ל התוס' אשר שם בפ' הישן והא דאין קורא שם הכא לתמ"ע ולא גבי תאנים טבל ואילו גבי מזמן ובההיא דדמאי אשכחן שהוא קורא שם לתמ"ע משום דגבי דמאי דמעשרן והן שלו מתקן המעשר כדי לאכול אבל כאן שהוא ודאי צריך ליתן ללוי ולהכי לא קתני הכא מע"ש בצפונו או בדרומו כדקתני גבי דמאי משום דקביעות מקום כהפרשה ותנן פ' במה מדליקין ספק חשיכה אין מעשרין את הודאי אבל מעשרין את הדמאי ומתני' ביה"ש ולהכי נמי לא קתני הכא ומחלל על המעות כדקתני גבי דמאי אלא קתני ומחל ושותה והיינו מתחיל ושותה דאי מחלל על המעות ושותה ליתני מחלל על המעות כדקתני בכולהו. ועוד כאן דאמר שאני עתיד להפריש סתם ולא קבע לו מקום בצפונו או בדרומו אין יכול לחללו כדתניא בתוספתא מע"ש שבחפץ זה מחולל וכו' ע"ש: