משנה דמאי פרק ז׳ משנה ג׳

וחולק רבי יוסי על רשב"ג ואמר כי תנאי ב"ד הוא שלא יחסר תרומת מעשר של דמאי אלא משל בעה"ב ומעשר שני משל פועל ולא חלק רבי יוסי על תנא קמא אבל הודיענו טעם דבריו במה שאמר שהוא תנאי בית דין ואין הלכה כרשב"ג:

ומעשר שני באחרונה. אבל ל' התוספתא הבאות אחריהן. וזה יותר נכון. וכן יש לפרש באחרונה. מה שאחרי אלו העשר ולא מה שהוא באחרונה לכל הגרוגרות כולן שאין לו טעם שיאחרם עד לאחרונה. ונמצא בכתוב כיוצא בזה שנאמר (בראשית לג) וישם את השפחות וילדיהן ראשונה ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים ולא נמנע לקרוא אחרונים לאמצעיים אע"פ שיש עוד אחרים אחריהם והיינו דכלפי הקודמים אליהם קרויים אחרונים. ושמעתי שמן הכתוב הזה תשובה לשואל בפ' (חגי ב) גדול יהיה כבוד הבית האחרון שעל בית שני נאמר. ונמצא שאין עוד שלישי. והתשובה שפירושו כמו אחרונים דלאה שיש עוד יוסף ורחל אחרונים לה כן בית שלעתיד שיבנה במהרה בימינו יהיה אחרון לזה השני. וזכיתי אני להביא עד שני ועל פי שניהם יקום דבר דכתיב בפרשת שמות ושמעו לקול האות האחרון וחוזר ונותן עוד אות שלישי. [*וכן נמצאו ברייתות בסוף פ"ק דתענית (יד.) ששנאו אחרונות וצריך לפרש דר"ל כלפי הראשונות. ואין עד הכחשה ממשנהו פ"ג דגיטין (דף כט:) דתנן אחרון ודייקינן התם בסוגיא מכלל דאיכא אמצעי ואמאי דלמא כלפי קמא קרי ליה אחרון. לא קשיא דהתם דנוכל לומר שיש אמצעי אי לאו דהכי הוא דאיכא אמצעי לא הוי ליה לשנות אחרון דהא איכא לפרש משום דאיכא אמצעי הוא ששונה כן מש"ה דייק שפיר אבל היכא דליכא לומר שיש אמצעי מוכרח הוא שלשון אחרון כלפי קמא הוא ושייך לומר אחרון על השני אף שאין לפניו אלא אחד]:

וחושד. כתב הר"ב נמנע. מל' חשכת את בנך (בראשית כב) הר"ש:

שהוא תנאי ב"ד. וכתב הר"ב הלכך חייב בעל הבית ליתן לו וכו'. וכ"כ הר"ש ור"ל הלכך מחויב בעל הבית ליתן לו וכו' ולכך רשאי לאכול. אבל אינו ר"ל שחייב כלומר שנחייבהו לבעל הבית שיתן לו וכו' דמכיון שהוא ע"ה לא ישמע לנו לעשר פירותיו דמאי:

פועל שאינו מאמין לבעל הבית על המעשרות. ואילה"ק הרי מדאוכל מה"ת פטור ממעשרות. כרפ"ג דמעשר. י"ל דהכא מיירי במושכר לדבר שנגמר מלאכתו דאז אינו אוכל מה"ת והוא התנה עמו שיאכל. דהו"ל כלוקח וחייב במעשר כסוף מ"א שם:

נוטל גרוגרת אחת ואומר זו ותשע הבאות אחריה עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל זו עשויה תרומת מעשר עליהן ומעשר שני באחרונה ומחולל על המעות וחושך גרוגרת אחת נמנע מלאכול א' מכדי שבעו. כנגד אותה שהפריש לתמ"ע. שאסורה לזרים. ויתנה לכהן ולהכי חושך. שלא יגזול לבעה"ב. שאומר שעישר פירותיו כבר. ולעיל בהזמינו א"צ למנוע. דמדהזמינו מסתמא ניחא לי' לבעה"ב שיפריש:

ר"ש בן גמליאל אומר לא יחשוך מפני שחוא ממעט מלאכתו של בעל הבית אלא יקנה גרוגרת אחת ויאכלנה:

רבי יוסי אומר לא יחשוך אין ר"ל כלא יחשוך דר"ג. דר"ג קאמר אינו רשאי לחשוך. ור' יוסי ה"ק א"צ לחשוך [אב"י כת"ק וא"צ לקנות גרוגרת כרשב"ג שיכול לאכול כל הק' ויפריש א' לתמ"ע והכל משל בעה"ב]:

מפני שהוא תנאי בית דין שתהיה התמ"ע משל בעה"ב [אב"י לכאורה הרי גם רשב"ג אומר שתמ"ע משל בעה"ב. אלא שאמר שיקנה א' החסר לק' מהשוק לאכול לעצמו. וכנגד זה אמר רבי יוסי שיכול להשלים אותו הא' ג"כ מבעה"ב]. [וק' א"כ לר' יוסי היאך אוכל ק' גרוגרת. והרי כבר מצ"ע הי' חייב להפריש א'. י"ל דתנאי ב"ד דקאמר ר"ל הכי תקנו שלא יהיה צריך להפריש תרומ"ע מגרוגרת היתירה. וכמו שתקנו מאכילין עניים ואכסניא דמאי [רפ"ג]. [אב"י ול"מ מקדושת מרן רבן של ישראל זצוק"ל הייתי אומר שבאמת מתקן ב' מאות. הא' לו והב' לבעה"ב. ומהמאה שלו מפריש א' לתמ"ע. ואח"כ יאכל א' כנגדה מהצ"ע המתוקנים דבעה"ב. נמצא דמפסיד הבעה"ב ב' גרוגרות. א' שנעשה לתמ"ע על צ"ט דפועל. וא' שנעשה לתמ"ע על צ"ט דבעה"ב. שכל זה הוא תנאי ב"ד. ואי"ל א"כ טפי הוה עדיף שיקנה לו בעה"ב גרוגרת מתוקנת מהשוק לאכול י"ל דבזה וודאי לא ישמע לנו בעה"ב. לעשות עצמו חשוד ובפרט שאז צריך לומר ממי קנה כלעיל פ"ד מ"ה. ובזה מוכנים לי דברי ראב"ד בהשגותיו לרמב"ם פ"ט דמעשרות הי"א. וז"ל תנאי ב"ד הוא שאותה הגרוגרת שיתן לכהן תרומ"ע שלא ימעט אותה ממאכלו. ויאכל חליפיה משל בעה"ב משל תשע הנשארות לו. ועי' ברמב"ם שם ובפירושו כאן וגם דבריו צרכינן לפרש או בדברי ע"ר זצוק"ל. או כפמ"ש].

נוטל גרוגרת אחת. כ׳ הח׳ הר״י אשכנזי ז״ל נ״ל שאינו רשאי ליתנה לבעה״ב משום לפני עור לא תתן מכשול שהרי הוא עשאה תרומה וכ״ה משמשת המשנה מדתנן שצריך לחסוך גרוגרת אחת וכן יש בירושל׳ שמאבדה ע״כ:

באחרונה. נ״א באחרונות והיא היא שר"ל הבאות אחריהן וכן בהדיא בתוספתא ור"ל הבאות אחרי הט'. ופשוט הוא דעד מלת וחושך הוא התנאי שמתנה ולאו בע"ש מתנייא אלא אגב רישא תנא לה:

וחושך. ראיתי מי שהגיה וחוסך בסמ"ך וכן לא יחסוך. ומצאתי שהגיה הח' הרר"י אשכנזי ז"ל וחוסך בסמ"ך כמ"ש וכן לא יחסוך ראשון גם שני. אע"פ שאין צורך דסי"ן בסבלת הוי כמו סמ"ך כדכתיב בקרא ולא חשכת וכן טובא אלא שנראה שכן מצא בספרים מכתיבת יד ישנים ולשון מקרא לחוד ולשון משנה לחוד. וכתב החכם הר"ר אלעזר אזכרי ז"ל וז"ל הרמב"ם שהיה רופא הוקשה לו על דברי רשב"ג לפי פי' של הר"ש והרא"ש ז"ל דלא יתכן לומר שאם ימנע אדם עצמו מלאכול גרוגרת אחרת אחר שאכל צ"ט יחליש כחו. לכך דחיק לפ' דת"ק דאמר וחושך גרוגרת אחת היינו שמחסר א' משל בעה"ב. ורשב"ג חלק שלא יחסרנה מבעה"ב שהוא מחסר ממונו וגזל הוא בידו. ולשון ממעט מלאכתו היינו ממונו כמו לרגל המלאכה אשר לפני אלא יחסר ויחשוך אותה מאכילתו ועלה א"ר יוסי דלא יחשוך אותה מאכילתו אלא משל בעה"ב דתנאי ב"ד הוא וכתב דלא חלק ר' יוסי על ת"ק אבל הודיענו טעם דבריו במ"ש שהוא תנאי ב"ד. ולדעת הרא"ש ז"ל ר' יוסי טעמו של רשב"ג בא לומר. והנה הרא"ש והר"ר עובדיה ז"ל שניהם מבאר מים חיים של הרב ר"ש ז"ל שאבו וז"ל על דברי רשב"ג לא יחשוך ויקח גרוגרת א' ויאכל דאם לא יאכל מרעיב עצמו ונמצא ממעט מלאכתו של בעה"ב עכ"ל ונחלקו בהבנת לשון זה הה"ר עובדי' ז"ל הבין דלשון ויקח לשון קנין כמו כי יקח איש אשה והרא"ש ז"ל שלא ביאר דבריו הבין דהיינו לשון לקיחה ותפישה כמו ולקח הכהן הטנא מידך ולשון הירוש' שהביא על דברי רשב"ג קשיא טובא על פי' הרמב"ם ז"ל ע"כ. ובסמוך אכתוב דברי הירושלמי. אמר המלקט ואני מצאתי מוגה בפי' ר"ש ז"ל מפי' כת"י ויקנה. ופי' הרמב"ם ז"ל דר' יוסי לא בא לחלוק על ת"ק אלא לפרש דבריו הלכך הלכה כמותו ולא כרשב"ג אע"ג דקי"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וכן פסק שם בחבורו. ירושלמי. תני לא יחרוש אדם בפרתו בלילה וישכירנה לאחרים ביום ולא יעשה בשל עצמו בלילה וישכיר עצמו ביום. לא ירעיב עצמו ולא יסגף עצמו מפני שממעט מלאכתו של בעה"ב. ר' יוחנן אזל לחד אתר אשכח ספרא אטימוס פי' חולה בל' יון אמר להון מהו כן אמרין לי' ציים א"ל אסור לך ומה אם מלאכת בשר ודם אסור מלאכת הקב"ה לא כ"ש. דבמלאכתו של ב"ו תנן לא יחשוך אפי' גרוגרת אחת. הר"ש והרא"ש ז"ל: