משנה דמאי פרק ו׳ משנה ט׳

מבואר הוא שכל אחד מהם יש לו החצי בכל הנמצא מנכסי אביהם וכשיאמר לו החבר טול אתה חטים ואני שעורים נמצא מוכר לו החבר חצי חטים שירש מאביו בחצי השעורים של עם הארץ ומחליף עמו ונמצא מוכר דמאי כי אביהם שמת עם הארץ ופירותיו דמאי וכבר הקדמתי לך שאסור למכור דמאי לע"ה:

חבר ועם הארץ שירשו את אביהם. לשון הר"ש הא כבר תני ליה רישא או שירשו והא דתני ליה הכא משום דבעי למיתני גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים ועוד דתנא הכא לח ויבש ע"כ. ולמה שכתבתי לעיל לדעת הרמב"ם לא תני ליה לעיל אלא בשניהם חבירים. והכא אשמועינן כשירשו עם הארץ והוי דמאי דבתרי מינין הוי כמוכר דמאי דאסור כדתנן במשנה ד פרק ב:

טול אתה חטים וכו'. לפירוש הר"ב והר"ש הכא נמי בקמותיה ובענבים המחוברים דוקא:

טול אתה הלח ואני אטול את היבש. אבל איפכא [*ודאי] לא יאמר שכל שהוכשר לטומאה וביד עם הארץ הוא בחזקת טמא כדאיתא בפרק ב משנה ג. ומיהו אם הניח עד הגת בדבר שיש לו גת רשאי לחלוף כן בשעת הגתות כדתנן במשנה ד פרק ג דחגיגה. הכי מוכח התם בגמרא דף כה אלא דאבעיא דבעי אם עבר וקבל הוא דלא איפשטא כיון דהרמב"ם לא כתבה בפרק י"א מהלכות מעשר ולא בפרק י"א מהלכות מטמאי משכב ומושב. אי נמי ה"ה איפכא [*אינו] רשאי לומר והא דלא תני איפכא משום דה"א דוקא היכא דתרווייהו לגריעותא שאסור למכור היבש לע"ה ולקחת הלח ממנו כדתנן התם. אבל שיקח היבש דשרי ואין אסור אלא למכור הלח הוה אמינא כיון דלא הוי תרווייהו לגריעותא לא אסרו בירושה קמ"ל דבכה"ג נמי אסור. ועיין מ"ש במשנה ו בס"ד:

חבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ לעיל קמ"ל דא"צ לעשר חלק הע"ה. והכא קמ"ל דמותר ליתן לחלקו פירות המוכשרים לק"ט. ולהכי מייתי הכא בסיפא לח ויבש [ועי' לקמן סי' ל"ב] [אב"י לדעתי צ"ל סי' ל"א]. ולרמב"ם לעיל מיירי בשניהן חברים. וקמ"ל דכופין אמדת סדום. שנהנה א' כשיקח חלק שקרוב לביתו:

אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה הלח ואני אטול את היבש לח היינו שהוכשר. ויבש. היינו שלא הוכשר. דלח ויבש ג"כ כב' מינין דמי. כ"כ ע"ר אאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל:

אתה יין ואני פירות ואף דבב' מינין הו"ל חליפי אסורי הנאה. י"ל מדירושת גר את אביו אינו רק מד"ס. שלא יחזור גר לסורו. מהפקירא קא זכי. [ול"מ נ"ל דכולהו הנך משניות צריכי. דנקט משנה ז' דבהוכרו ולבסוף נתערבו לא אמרינן ברירה [ועי' תוס' תמורה ד"ל ע"א ד"ה ואידך]. ונקט משנה ח' דבהיו מעורבין מתחלה. והן מין א'. אפי' הוא ודאי טבל. אמרי' גבי' ברירה ורשאי להוציאו מתח"י בעודו טבל. אף דגם לחבר אסור למכור טבל [כלעיל פ"ה מ"ח]. ונקט משנה ע'. לאשמועינן דכשהן מינין מחולקין. אפי' הוא דמאי דשמא עישרו אביו הע"ה. אפ"ה אסור להוציאו מתח"י בלי מעושר. וקמ"ל משנה י' דכירושת עובד כוכבים. אפי' הן ב' מינין. ומחזי כחלופי איסורי הנאה אפ"ה אמרי' גבה ברירה]:

חבר וע"ה שירשו כו'. הא תנא כבר או שירשו ולא הוסיף כלום אלא דלעיל לא איירי אלא בדין מעשר. והכא איירי אף בדין טהרות דהזכיר לח ויבש והא מילתא דפשיטא היא כיון דרישא איירי באינו מעשר כ"ש דאינו נאמן על הטהרות ואגב דבעי למתני גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים יכול לומר לו טול אתה ע"ז ואני מעות תנייה. הר"ש והרא"ש ז"ל. וכתב הח' הר"ר יהוסף ז"ל משנה זו אינה צריכה דהא אפי' בעבור המעשרות אסור להחליף עם ע"ה כדתנן לעיל. ואפשר לומר דהאי ע"ה מיירי בע"ה לטהרות אבל נאמן על המעשרות ע"כ. וז"ל הרש"ש ז"ל חבר וע"ה שירשו אביהם איצטריך למיתני הא בבא בחבר וע"ה דאפי' בחבר וע"ה שרי חטים וחטים ורישא איצטריך דאפי' בחבר וחבר חטים ושעורים אסור ע"כ. ופשוט הוא דלפי' הר"ש והרא"ש ז"ל ה"נ בקמותיה ובענבים המחוברים דוקא: