משנה דמאי פרק ו׳ משנה י׳

יין העכו"ם הוא נסך ועוד יתבאר לך במקומות מן המשנה שיין נסך וע"א אסורין בהנאה והתירו לגר לומר לעכו"ם טול אתה ע"א ואני מעות ולא התיר כזה במה שנזכר למעלה בענין חבר וע"ה וזה כי חבר וע"ה יורשין את אביהם מן התורה וגר אינו יורש את אביו מן התורה לפי שאין ביניהם קורבא שהדת הבדיל ביניהם אבל יירשנו בתקנת החכמים שמא ימיר ויחזור לדתו כדי שיירש את אביו וע"כ התירו לו החליפין כל זמן שלא הגיע חלקו לידו אבל הגיע חלקו לידו אותו הדבר האסור לא התירו לו להחליפו באחר לפי שזכה זכות גמורה לדבר ההוא והוא אסור בהנאה ויתחייב באיבודו:

טול אתה עבודת כוכבים וכו'. כתב הר"ב משום דירושת גר את אביו אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים. וז"ל הרמב"ם לפי שאין ביניהם קורבה שהדת הבדיל ביניהם אבל יירשנו בתקנת חכמים שמא ימיר ויחזור לעבודת כוכבים כדי שיירש את אביו ע"כ. והיא מסקנא דפרק בתרא דע"ז (דף סד.):

כ"כ רתוי"ט. וכתב עלה רבינו הגאון מהו' עקיב' שליט"א [באות סה] וק"ל כו' דמיד שנתגייר וכו'. ולפ"ז י"ל כו'. ולא מצאתי גלוי לדין זה. עכלה"ט. אמרה החולדה הדרה בעקרי בתים. תמהני פה קדוש יאמר דבר זה. וכי ס"ד שלא לומר כן. הרי אפי' קטן שנתגייר ע"ד ב"ד אמרי' (כתובות די"א א') יהבינן ליה דאזל ואכל בגיותא. מכ"ש במומר לעבודת כוכבים ואת"ל הכא שאני דזכה כבר. או התם שאני דממון ישראל הוא. עכ"פ מדהוא בכלל אלה שהיו מורידין ולא היו מעלין (כח"מ תכ"ה) לא יהא ממונו חמור מגופו (כב"ק קי"ט א'). והכא ליכא טעמא מזרע' מעליא דהרי חזר לעבודת כוכבים ואי נימא דכוונת רבינו בשנתן ירושתו מתנה לישראל. דבכה"ג ליכא למימר יהבינן לי' דאכיל בגיותא. עכ"פ כיון דמד"ת אין להגר שום זכות בהנכסים. רק כשהיה מתנהג כישראל עשו חכמים שאינו זוכה כזוכה א"כ כשחזר לסורו לעבודת כוכבים בשעת מיתת אביו. הופקע זכותו. ואחרים שבזבזו נכסי העובד כוכבים זכו. ולא עדיף מהך דתשובת הרא"ש (כלל י"ז סי' י"ח) שאין המומר לעבודת כוכבים יכול להעביר ירושתו מאביו. מבתו לאמו. אף דמומר אילו היה מתנהג כישראל היה יורש מד"ת. כ"ש זה דרק מצד תקנת חכמים היה ראוי לירש. אולם גם קושית ת"י לא זכיתי להבין. דל"מ היה נ"ל דכוונת הש"ס דחששו שיחזור לסורו. ר"ל דאי נימא לי' דאין יורש לאביו עובד כוכבים. ואסור לגזול אחיו העובד כוכבים שיורש לאביהם (כב"ק ד' קי"ג ב). או דבאם זכה ישראל בירושה לא מפקינן מיניה. עי"כ יחזור לסורו. ואז ידינוהו עובדי כוכבים שירש. אבל לא שנדינוהו אנחנו שירש. או נ"ל דכוונת הש"ס שמפני צער ממונו ימאס בדת יהדות. תדע דאל"כ גם כשבאו לרשותו נמי לשתרי מה"ט שמא יחזור לסורו. אע"כ דאז לא ימאס בדת יהדות. משום דהוא גורס לעצמו שלקח היי"נ וע"ז. ועמ"ש פ"י דשביעית סי' מ"ד. השבני רבינו הגאון הנ"ל וז"ל אתמהה הרי להדיא איתא ברמב"ם וח"מ רפ"ג דמומר לעבודת כוכבים יורש קרוביו. וגם הא נ"מ בנתגייר והוליד בנים וחזר לסורו בחיי אביו. דאם נדינהו כמומר נותנין לבניו כמו במומר לעבודת כוכבים בש"ע שם. אבל אי נימא דבכה"ג לא תקנו חז"ל וקם אדינא דאינו יורש לאביו עובד כוכבים אין לבניו שייכות בזה עכלה"ט. ואני בעניי לא זכיתי להבין. ועדיין בר אדא אוכמא בחוץ. וכי ח"ו הרמב"ם יסתור גמ' ערוכה (ב"ק קי"ט) הנ"ל. אלא דכבר כ' בתה"ד (סי' שמ"ט) הובא בב"י שם דרמב"ם מיירי בחזינן ביה צד הרהור תשובה. או בהומר לעבודת כוכבים בקטנותו. וכן מסתבר לפע"ד. מדעיקר ראית הרמב"ם מדקאמר הש"ס (בקדושין שם) אקרא כי ירושה לעשו נתתי הר שעיר. ודלמא ישראל מומר לעבודת כוכבים שאני. א"כ דומיא דבני עשו בעינן. דאנוסי' דמעשה אבותיהם בידיהם (כחולין די"ג ע"ב) וכן משמע נמי לשון הרמב"ם שכ' ואם ראו ב"ד לקנסו הרשות בידם עכ"ל. וכי ס"ד שלא לקנסו. אע"כ דרישא מיירי. באינו נראה לקנסו. מדמהרהר תשובה או שהיה אנוס כנ"ל. ומכ"ש אי נימא כאידך פי' של תה"ד. דטעמו דרמב"ם רק כדי לפתוח לו פתח לשוב. אבל מצד הדין אין שום מומר לעבודת כוכבים יורש. א"כ נמי דוקא התם דאילו היה ישראל היה יורש מצד ד"ת. משלו נתנו לו פתח לשוב. אבל הכא אפי' היה מתנהג כישראלי אין הממון שלו כלל. רק חכמים נתנו לו מתנה כשהוא מתנהג כישראל מצד הפקר ב"ד היה הפקר (יבמות פ"ט ב') והשתא שהומר לעבודת כוכבי' ואחרים זכו בהירושה. וכי ס"ד שנשחדו בממון אחרים כדי שישוב. אמנם מ"ש רבינו דיש נ"מ היכא דיש לו בנים שהורתן ולידתן בקדושה. ל"מ היה נ"ל כיון דלא פלוג רבנן בתקנתייהו דאפי' אין החשש שיחזור לסורו. דהגר צדיק תמים. ולא יחזור לסורו בשביל שום אבוד ממון שבעולם. אפ"ה זכה בירושה. וה"ה במת הגר קודם מיתת אביו דליכא תו למיחש שיחזור לסורו. משום לא פלוג. זכה בקבר ומנחיל לבניו. א"כ ה"ה בחזר לסורו דהו"ל כמת (כסמ"ע שם סקי"ב) כבר זכו הבנים בהירושה. דכיון דשויוהו רבנן לאביהם לגבי הא מלתא כבן שיורש לאביו. אפי' באין לחוש שיחזור לסורו. א"כ ממילא הושוו הבנים כבני בנים יורשים לעובד כוכבים. אפי' היכא דאזל החשש שיחזור לסורו.

טול אתה ע"ז ואני מעות. שם בפ' בתרא דע"ז רצה לדקדק מכאן דרוצה בקיומו של ע"ז ויי"נ שלא יאבדו שרי בחלופיהן ודחי לה שאני ירושת הגר דאקילו בה רבנן שמא יחזור לסורו. ובירושלמי תניא ישראל ועובד כוכבים שקנו ביתו של עובד כוכבים והיה שם יי"נ וע"ז ומעות לא יאמר לו טול אתה יי"נ וע"ז ואני מעות ופריך מתני' פליגא ומשני אימא סיפא ודוק ותשכח דלית היא פליגא דקתני סיפא אם משבאו לרשות הגר אסור והכא מכיון שקנה כמו שנכנס לרשותו ולפי מה שחלקנו בע"ז משום דהקילו בירושת הגר לא פליגא מתני' אלא דבעי לשנויי אף אם תמצא לומר דרוצה בקיומה (אם) שרי בחלופיהן ולא צ"ל דהקילו בירושת הגר. ומה שמותר עד שלא באו לרשותו אע"פ שכבר זכה בחלקו מזה מדקדק בפ"ק דקדושין ד' י"ז דירושת הגר את אביו מדרבנן דאי ס"ד דאוריי' כי לא באו לרשותו חליפי ע"ז קא שקיל ולהכי ל"פ לעיל בחבר וע"ה שירשו אביהם ע"ה בטול אתה חטים ואני שעורים בין עד שלא באו לרשותו למשבאו לרשותו דירושה דאוריי'. הרא"ש ז"ל: