משנה דמאי פרק ב׳ משנה ה׳

אמרו בגמ' מדה דקה הואיל והמוכר משתכר הוא מפריש וכבר בארנו זה בהלכה הקודמת לזאת והמחלוקת בין ר"מ וחכמים כי ר"מ יאמר כל הדברים שדרך בני אדם למכור במדה גסה מותר לו למוכרן דמאי כמו שאמרנו ואם ימוד אותם במדה קטנה אין אנו חוששין אבל מותר למוכרן כמו כן דמאי ואע"פ שהוא מודד במדה קטנה טפלה למדה גסה וזהו ענין שאמר טפלה דקה לגסה ואם הדבר נמכר ממה שדרך בני אדם למדוד אותם במדה דקה שאינו מותר למוכרו בדמאי כמו שאמרנו לא יהיה מותר לו מכירתו דמאי ואפי' למדוד אותו מדידה גסה שרבי מאיר הולך אחר הדבר הנמכר וחכמים הולכים אחר המדות ואומרים שאם מכר במדה גסה ואפי' מה שמנהג בני אדם למוכרו במדה קטנה פטור הוא וכבר בארנו שיעור קב בסוף פאה שהוא ששית סאה: ומה שאמר

ובלח דינר ר"ל מדה אשר תכיל מה ששוה דינר מהדבר המדוד בה וכבר בארנו שיעור הדינר שהוא ו' זוזים מכסף ומשקל כל זוז ט"ז שעורים וכן אמרו בגמרתנו נתנו מדה ליבש ולא נתנו מדה ללח נתנו דמים ללח ולא נתנו דמים ליבש:

מוכרן אכסרה. פירוש בלא שיעור ומדה אלא כפי מה שיזדמן לו ר"ל שמוכר אכסרה יהיה כמו המוכר בגסה ואין הלכה כר' מאיר ולא כר' יוסי:

את שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה וכו'. פירש הרמב"ם כל הדברים שדרך בני אדם למכור במדה גסה מותר לו למכרן דמאי ואע"פ שהוא מודד במדה קטנה וז"ש טפלה דקה לגסה. ואם הדבר נמכר ממה שדרך בני אדם למדוד אותם במדה דקה שאינו מותר למכרו בדמאי כמו שאמרתי לא יהיה מותר לו מכירתו דמאי ואפילו למדוד אותה במדה גסה שר"מ הולך אחר הדבר הנמכר ע"כ. והר"ב מפרש ע"פ גירסא האחרת. [*ומ"ש ופטור כשהוא מוכר בגסה ולא אמרי' וכו'. כ"כ הר"ש וטעמו נראה לי דר"מ הולך אחר המדידה היאך היא ולא אחר הדבר הנמכר מה שהוא] ובסדר המשנה דירושלמי כגירסת הר"ב אבל בגמרא שם הובאה כגירסת הרמב"ם. וכן תני רבי חייא כגירסתו:

דינר. כ' הרמב"ם שיעור הדינר ששה זוזים מכסף. ומשקל כל זוז ששה עשר שעורים ע"כ. וזוז שכתב רוצה לומר מעה כמ"ש במ"ו פ"ו דפאה:

רבי מאיר אומר את דבר שדרכו וכו':

שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה ופטור:

את שדרכו להמדד בדקה ומדד בגסה טפלה גסה לדקה וחייב לעשר:

ובלח דינר מה ששוה דינר ודינר ו' מעין [ומעה וזוז שוין] ומעה כסף משקל ט"ז שעורים:

ר' יוסי אומר סלי תאנים וסלי ענבים וקופות פאססער מלאות ירק:

של ירק כל זמן שהוא מוכרן אכסרה לפי האומד:

את שדרכו להמדד בדקה ומדדו בגסה. גרסינן טפלה דקה לגסה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט כן נראה שהיא גרסת הר"ש ז"ל וגם הרא"ש ז"ל שרוב פירושו הוא קיצור פי' הר"ש ז"ל וכן בירושלמי במשנה. אבל הרמב"ם ז"ל גריס את שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה. פי' ודיינינן ליה כגסה ומיפטר. והה"נ דאם דרכו למדוד בדקה כגון קטנית ומדדו בגסה דמחמיר ר"מ דבתר דקה שדינן ליה דר"מ בתר המינין אזיל ולא בתר המדות כדעת ת"ק. וכגרסא זו וכפי' זה נראה גם כן מן התוספתא וכן בתלמוד בירושלמי. אמנם הר"ש ז"ל פי' דר"מ דהך ברייתא פליג אר"מ דמתני' ותרי תנאי אליבא דר"מ. והח' הרש"ש ז"ל הכריח כגרסת הרמב"ם ז"ל. ומתוך פי' הרמב"ם ז"ל משמע עוד דגריס השתי בבות בגרסת המשנה ולאו בה"ה לחוד כדכתיבנא. ודלא כמו שראיתי גורסין רוב שוני המשניות שאינם שונים אלא בבא אחת אי כמר אי כמר. וטעמייהו נמי משום שלא נמצאה בבא תנייתא בכל הספרים בעדות הח' הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל. ודברים הנמכרין בגסה מפ' בתוספתא אלו מיני תבואה. אבל קטנית דרכו להמדד בדקה. ועוד איכא תנאי אחריני בההיא ברייתא דאית להו סברות אחרות. וכבר דבר ע"ז הח' השלם ה"ר מנחם עזריה נ"ע בסימן כ"ח. ועי' בירושלמי. ומצאתי שכתב הח' הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל וז"ל גרסת הרמב"ם ז"ל כגרסת הספרים וגי' ר"ע ז"ל כגי' ר"ש ז"ל. אמנם גי' הרמב"ם ז"ל עיקר שכ"ה גי' התוספתא וז"ל את שדרכו למוד בגסה ומדדו בין דקה בין גסה טפלה דקה לגסה. את שדרכו למוד בדקה ומדדו בין דקה בין גסה טפלה גסה לדקה. אלו דברים הנמדדין בגסה מיני תבואה. וקטנית דרכו להמדד בדקה דברי ר"מ. וחכ"א שדרכן להמדד בדקה ומדדן בגסה משפיעין ומוכרן דמאי ומודדן בדקה ה"ז חייב וכו'. ולפ"ז הא דקתני מתני' אלו הן המשפיעין במדה גסה הם טונות ומוכרי תבואה ל"צ אלא לר"מ שהולך אחר דבר שדרכו להמדד בגסה או בדקה. דאילו לרבנן הכל הולך אחר המדידה שמודד אם הוא בגסה פטור ואם הוא בדקה חייב וראיה לזה מן התוספתא שכתבתי דקתני בדברי ר' מאיר אלו דברים הנמדדין בגסה אלו מיני תבואה וכו'. והיינו מתני' דקתני אלו הן המשפיעין במדה גסה וכו' אלמא ר"מ היא. אבל סיפא דקתני איזוהי מדה גסה ביבש שני קבין וכו' אתיא ככ"ע. שגם לר"מ צריך לפרש איזוהי מדה גסה שנשער בה למשפיעין במדה גסה. אלא שצ"ע למה כתבן שתיהן הרמב"ם ז"ל בחבורו דהא רישא ע"כ ר"מ היא. וי"ל דאתיא אף לרבנן ואורחא דמלתא נקט שדרך מוכרי תבואה למדוד במדה גסה. והנה לפי שנזדמנה נוסחא משובשת לר"ש ז"ל הוצרך לומר דתרי תנאי נינהו אליבא דר"מ עכ"ל ז"ל:

ובלח דינר. ירושלמי על דעתיה דתנא דמתני' נתנו שיעור ליבש ולא נתנו שיעור ללח. נתנו דמים ללח ולא נתנו דמים ליבש. ותנא דברייתא איפכא דתני ר' חייא הין מדה גסה מן ההין ולמטה מדה דקה. {הגהה ס"א לימן והחכם ה" ר בצלאל ז"ל הגיה מינן ובתוספתא אחרת שכתבה הר"ש ז"ל שכתוב בה לימון פי' הוא ז"ל דלימון שם מידה גסה ואח"כ כ' בסוף דיתכן שזה וזה שם מטבע} טמן דהיינו שם מטבע מדה דקה. מטמן ולמעלה מדה גסה. על דעתיה דהדין תנא נתנו שיעור ללח ולא נתנו שיעור ליבש נתנו דמים ליבש ולא נתנו דמים ללח:

סלי תאנים וסלי ענבים. ס"א סלי זיתים וסלי ענבים וכן הוא שם ברמב"ם פרק י"א זיתים. אלא שראיתי מי שהגיה שם תאנים. וז"ל הרש"ש ז"ל סלי תאנים וענבים בהאי לא שייך מדה אלא מנין ודרכן היה למכרן במנין כך אשכולות לדינר כך תאנים לדינר דומיא דסלי ירק דלא שייך בהו משפיעין וחנונים אלא בעל הגנה עושה מהן אגודות במנין ומי שנותן בלא מנין קרוי אכסרה ע"כ: