משנה דמאי פרק ב׳ משנה א׳

כבר הקדמנו בפ' הקודם לזה שמכזיב ולהלן פטור בדמאי ואמר עתה שאלו הדברים הנזכרים מחויבים דיני דמאי בכ"מ אחד שיהיו בא"י או בחו"ל ואין רצונו באלו המינים הנזכרים המין כולו אלא חלק ידוע מאותו המין שלא ימצא כמוהו אלא בא"י בלבד ועל כן יתחייב בו דמאי בכל מקום שהוא:

דבלה. תאנה ידועה בתכלית המתיקות א"א למצוא כמוה בשום פנים אלא בא"י. ומה שאמר והתמרים ר"ל מין מהתמרים הגסים לא ימצא כמותן בשום פנים אלא בא"י:

והחרובין מין ממיני החרוב שהם מיושרים ונאים מאד לא ימצא כהם אלא בא"י:

ואורז. מין ממיני האורז לבן מאד לא ימצא כמוהו אלא שם:

וכמון. שגרגריו מיושרים ואותו ר"ל באמרו כמון. ומה שאמר כל המשתמש ממנו פטור ר"ל כל מה שנעשה ממנו בין קודם שימרח בין לאחר שימרח פטור ולא נחוש שמא יתערב באורז של א"י:

מתעשרין. עי' מ"ש בסייעתא דשמיא בריש פ"ד:

בכל מקום. פי' הר"ב אפילו מכזיב ולהלן. וכ"כ הר"ש וגם הרמב"ם פי' בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ. וא"כ פירות ארץ ישראל שיצאו חוצה לארץ חייבים בתרומות ובמעשרות. ובפ"א מהלכות תרומות פסק דפטורים ואפי' מדבריהם מההיא דרשא דשמה שכתב הר"ב בריש פ"ב דחלה. ולשונו פרק י"ג מהלכות מעשר מתעשרין דמאי בכל א"י:

הדבילה וכו'. פי' הר"ב דהיינו הנהו דחשיבי וכו'. וז"ל הרמב"ם ואין רצונו באלו המינים הנזכרים המין כולו אלא חלק ידוע מאותו המין שלא ימצא כמוהו אלא בארץ ישראל בלבד וע"כ יתחייב בו דמאי בכל מקום שהוא. דבלת תאנים ידועה בתכלית המתיקות אי אפשר למצוא כמוה בשום פנים אלא בארץ ישראל. ומה שאמר התמרים ר"ל מין מהתמרים הגסים לא ימצא כמותם בשום פנים אלא בארץ ישראל. והחרובין מין ממיני החרוב שהם מיושרים ונאים מאד לא ימצא כהם אלא בארץ ישראל. אורז מין ממיני האורז לבן מאד לא ימצא כמוהו אלא שם. וכמון שגרגריו מיושרים ואותו ר"ל באמרו כמון עכ"ל. ושאר חלקי כל מין ומין מאלו המינים חוץ מן האורז יש כמותן גם בחוצה לארץ. ודינם לענין דמאי כפי המקום שנמצאו שם שאומרים כאן נמצאו כאן היו וגדלו. אבל האורז כמו שיש חלק ממנו בארץ ישראל שאין כמוהו בחוצה לארץ. יש ג"כ חלק ממנו בחוצה לארץ שאין כמוהו גם בא"י כמ"ש הר"ב. אע"פ שלהרמב"ם פי' אחר בהאורז שבחוצה לארץ שכ"כ בפ' י"ג מהלכות מעשר החמרים שהביאו פירות לצור חייבים בדמאי שחזקתן מהארץ שהחזיקו עולי בבל שהיא הקרובה לו. והאורז. אין חוששין לו אלא כל האורז הנמצא ח"ל שהיא קרובה לא"י שהחזיקו עולי בבל פטור מן הדמאי אלא אם כן היה ניכר כמו שביארנו ע"כ. ובפירושו כתב כל המשתמש ר"ל כל מה שנעשה ממנו בין קודם שימרח בין לאחר שימרח ולא נחוש שמא יתערב באורז של ארץ ישראל:

ואלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום אפילו מכזיב ולהלן. דחזקתן מארץ ישראל באו וחייבים במעשרות מד"ס:

הדבילה והתמרים והחרובים האורז והכמון קיממעל:

האורז שבחוצה לארץ כל המשתמש ממנו אפילו בארץ ישראל ומהאי טעמא לא נקט סתם פטור:

פטור דאורז שמחו"ל ניכר הוא דשל א"י לבן ביותר. משא"כ אורז שבחו"ל סביב א"י. אדום הוא וכ"כ בירושלמי. משא"כ שאר מינין שבאו לא"י אתו לאחלופי:

ואלו דברים המתעשרין דמאי בכל מקום. ונראה לי דאי גרסי' ואלו בוי"ו משום דבפרקין דלעיל מנה הקלים שבדמאי אפי' בארץ ישראל. קתני השתא ואלו החייבין בדמאי אפי' בסוריא. אבל בחו"ל לא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בחבורו. ובירושלמי תמן תנינן שום בעל בכי ובצל של רכפא וגריסין הקלקין והעדשים המצריות המינים הללו ע"י שיש כיו"ב בא"י צרכו חכמים ליתן להם סימן. אבל האלצרין והאפסטקין והאיצטרובלין ע"י שאין כיו"ב בא"י לא צרכו חכמים ליתן להן סימן כדי לפוטרן מן המעשר. א"ר אבין משנתינו זאת של אלו דברים המתעשרין דמאי בכ"מ. בחלוף מאותה משנה של שום בעל בכי. ששם מנה המינים הפטורין מן המעשר אפי' כשלוקחם בא"י וכאן מנה החייבים במעשר אפי' כשלוקחם בחו"ל לפי שאין כמותם גדילים שם כלל. ופריך והרי דבלה בבוצרה ומשני גרועה היא. ותו פריך והא תמרים באלכסנדריא ומשני קטנים ודקים הם. ותו פריך והא חרוב בביארי ומשני יבש יותר מדאי הוא ונלעס בקושי. ותו פריך והא אורז בחולתא ומשני סמוק הוא ותו פריך והא כמון בקפרוס ומשני עקום הוא ע"כ. ותו גרסי' התם א"ר אלעזר לא שנו דאינו מעשר אלא דמאי בלוקח מישראל עם הארץ אבל הלוקח מן העובד כוכבים ודאי. ור"י אמר לא שניא היא הלוקח מישראל היא הלוקח מן העובד כוכבים דמאי:

כל המשתמש ממנו פטור. כתב החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל פי' אצ"ל שהוא פטור כשהוא בעין דודאי ניכר הוא. אלא אפילו נשתמשו ממנו לדבר אחר שאינו ניכר כ"כ כגון שעשו ממנו פת אפ"ה פטור כי כבר הוא ניכר ע"כ: