משנה חלה פרק ג׳ משנה ב׳

נדמעה. פירוש שנתערבה בה התרומה וכבר בארנו (תרומות פ"ח מ"ה ולעיל פ"א מ"ד) כי המדומע פטור מן החלה: ואמר תעשה בטהרה ענינו שתגמר כמות שהיא ולא יקפיד בספק טומאה שנולד:

שהמדומע פטור. עיין מה שכתבתי בפ"ק מ"ד:

עד שלא גלגלה תעשה בטומאה. וספק זה שנולד בה היינו ספק טומאה לחולין דהא עד שלא גלגלה אכתי לאו טבולין לחלה נינהו. הר"ש ותוס' נדה פ"ק דף ו. ומ"ש הר"ב דטעמא משום דאין כאן הפסד כהן ומשמע דאי לאו הכי הוי אסור לעשות בטומאה אפי' לחולין שעדיין אינם טבולים לחלה. כבר כתבתי בזה בסוף פרק חמישי דשביעית דטעמא דמ"מ סופו לבא לידי חיוב חלה. ולפיכך אף למשנה אחרונה אסור לטמאו בידים. ולדברי הרמב"ם שכתבתי שם אפי' לגרום נמי אסור:

תעשה בטהרה. פירש הר"ב דחולין הטבולים לחלה כחלה דמו. מפ' בגמ' דנדה ד"ז כל שודאו מטמא חולין גזרו על ספקו משום חולין הטבולין לחלה לאפוקי טבול יום כיון דלא מטמא ודאו חולין לא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה. כי היכי דלא תקשה אמ"ב פ"ד דמס' טבול יום. וה"נ מתרצה מ"ז פרק בתרא דנדה. ומ"ש הר"ב ותרומה תלויה צריכה שמור. לשון רש"י הוא דפ"ק דנדה אבל הר"ב שפסק במ"ח פ"ח דתרומות כרבן גמליאל הוי ליה לכתוב ותרומה תלויה אסור לגרום לה טומאה. כ"ש לטמאה בידים. והכי לישנא דגמ' נדה. חולין הטבולים לחלה כחלה דמו ואסור לגרום טומאה לחלה:

נדמעה עיסתה נתערב בה תרומה ואין ק' לבטל ובחלה בזמן הזה מיירי שהוא מדרבנן דאל"כ לא אתא דמוע דרבנן ומפקע חיוב חלה דאוריי':

ומשגילגלה חייבת דמדכבר נתחייב בחלה תו לא פקע ע"י דמוע דרבנן:

נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה מדבל"ז אסור כהן לאכלה:

ומשגלגלה בנולד לה ס' טומאה משגלגלה:

תעשה בטהרה דעיסה זו הטבולה לחלה כחלה דמי שאפי' תלוי' אסור לגרום לה טומאה דדוקא למגע טבו"י אמרי' הטבול לחלה לאו כחלה משא"כ טומאה שמטמא גם לחולין אמרי' גבה הטבול לחלה כחלה דמי:

נדמעה עיסתה. באשת כהן מיירי דמדומע ותרומה מותרין לו. ותרומה פטורה מן החלה כדאיתא בספרי:

עד שלא גלגלה. ס"א גלגלתה וכן בכולה מתני' בר מדגזבר:

שהמדומע פטור. דקסבר חלה בזמן הזה דרבנן ואתי דמוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן:

ומשגלגלה חייבת. דכיון דנתחייבה תו לא פקע ועוד דלא לידמעה לכתחלה לאפקועה:

משגלגלה תעשה בטהרה. דחולין הטבולין לחלה כחלה דמו ותרומ' תלוי' צריכ' שימור מטומאה ור' אליעזר הוא דסבר הכי בפ"ח דמסכת תרומות ובספ"ק דמסכת פסחים אבל ר' יהושע פליג עלי'. ופי' הרמב"ם ז"ל משגלגלה תעשה עניינו שתגמר כמות שהיא ולא יקפיד בספק טומאה שנולד ע"כ. ורישא דקתני עד שלא גלגלה בטומאת חולין דהא עד שלא גלגלה אכתי לאו טבולין לחלה נינהו וסיפא דקתני ומשגלגלה בטומאת חלה ועיין בפי' הר"ש ז"ל. וז"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל נולד לה ספק טומאה נולד לה ספק הנוהג אף בחולין כגון ההיא דשבילין אם קודם גלגול נולד יוכל לגרום לה טומאה ודאית ואין לאסור משום מטמא התרומה דקודם גלגול אכתי לא פתיכא בה חלה כמו המפריש חלתו קמח דלא עשה ולא כלום והפסד כהן נמי ליכא כיון דנולד לה ספק טומאה כבר כן כתבו התוס' ז"ל בפ"ק דמסכת נדה ואינו כן דמשנתנה מים פתכא בה חיוב חלה כדלעיל אלא כדמפ' טעמא בירוש' דכאן הואיל ואי אתה יכול ליתנה לכהן בכהונתו אתה רשאי לטמאתה פי' דלא חשיב חלה דידה כ"כ ושרי לטמאה טומאה ודאית כשאירעה ספק טומאה קודם גלגול דספק טומאה שאירע בה ספק הנוהג אף בחולין הוי ובודאי דלא מצי אכיל לה כהן שהרי נולד בה ספק טומאה אבל אם לא נולד בה ספק טומאה עד אחר גלגול תעשה בטהרה אתי כי ההיא דתנן פ' ר' ישמעאל בע"ז דאין בוצרין עם ישראל העושה פירותיו בטומאה משום דמסייע ידי עוברי עבירה אע"פ שעדיין לא נגמרה מלאכתן וטעמא דראוי לתרומה הוי דמצינו דחל שם תרומה קודם גמר מלאכה כדאשכחן מעשר שהקדימו בשבלין דאסיר באכילת קבע הכא נמי אכילת קבע אסורה וכן דעת רש"י ז"ל בפ"ק דנדה במקצת נוסחאות ורבינו שמשון ז"ל לא כתב כן עכ"ל ז"ל. ובירוש' איכא מאן דבעי לאוקומי למתני' דקתני דכי נולד לה ספק טומאה עד שלא גילגלה תיעשה בטומאה והיינו דיעשנה כולה ביחד ואף בדאיכא שיעור חלה תעשה בטומאה ואינו מוזהר מלעשותה בכלים טמאים ולא תני יעשנה קבים אלמא דחייש להפקעה דחלה ר' עקיבא היא דאמר בפירקין דלעיל יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבים ואיכא מ"ד דדברי הכל היא ואפי' כת"ק דאמר לעיל יעשנה קבין מיתוקמא ותיעשה בטומאה דקתני ספק טומאה קאמר כי היכי דתנן התם יעשנה קבין דהיינו על כרחך בספק טומאה וה"נ הך דהכא ודחי לי' מכח ברייתא דלעולם ר' עקיבא היא אלא טעמא דאינו מוזהר בשמירתה דכתיב ונתתם ממנו את תרומת ד' לאהרן הכהן עשה שינתן לאהרן הכהן בכהונתו וכאן הואיל ואין את יכול ליתנו לכהן בכהונתו דהא איטמיא מקמי גלגול רשאי את לטמאתו. ובתוספתא תני עלה דמתני' דקתני משגלגלה תעשה בטהרה וחלתה תלוי' לא אוכלין ולא שורפין באיזה ספק אמרו בספק חלה וה"פ אם לאחר גלגול נולד לה ספק טומאה דלא אהני בחולין אלא בחלה תעשה בטהרה בכלים טהורים ואל יטמאנה ביד ואע"ג דחלתה תלוי' משום ספק הנולד לה דקסבר האי תנא דחולין הטבולין לחלה כחלה דמו ומפרש בפ"ק דנדה מאי ספק חלה אביי ורבא דאמרי תרוייהו שלא תאמר בהוכיחות שנינו כמו שני שבילין דהתם חולין גרידי נמי מיטמו אלא בנשען דתנן זב וטהור שהיו פורקין מן החמור או טוענין בזמן שמשאן כבד טמא דקיימא לן גבי זב בין נושא בין נישא טמא משאן קל טהור וכולן טהורין לבני הכנסת וטמאין לתרומה ע"כ והוכיחות היינו ההיא דתניא בתוספתא דטהרות שני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהן ועשה טהרות אלו ואלו מוכיחין כלומר מוכיחין לטומאה דאחד מהם נטמא והא טומאה אפילו לחולין גרידי נמי מהני ואשמועי' ברייתא דתני ספק שאמרו ספק חלה דאפי' בנשען שהוא ספק אם נשען טהור על הזב במשא קל דתנן דטהורין לבני הכנסת דהיינו אוכלי חוליהן בטהרה וטמאין לתרומה מדרבנן ואם האדם הספק הזה נגע בעיסה דמתני' דהיינו אחר גלגול חלתה תלוי' דקסבר דחולין הטבולין לחלה כחלה דמו דמהני בהו ספק נשען בחלה גמורה לתלות ונ"ל לפרש דה"ק דסיפא אפי' בנשען אין אוכלין ושבילין נמי כיון דגלגל אין שורפין ולא תיעשה בטומאה. הר"ש שירילי"ו ז"ל. ועיין במה שכתבתי בפ' בתרא דטבול יום סימן ב':