משנה ברכות פרק ח׳ משנה א׳

אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה כו': ענין מברך על היום קידוש השבת או המועד. ב"ש מקדימין הקידוש קודם פרי הגפן שאלולי כבוד היום לא נצרכו ליין ובית הלל מקדימים בורא פרי הגפן כי לולי היין לא היינו יכולין לעשות קידוש:

מברך על היום כו'. כתב הר"ב וכשם שקדם וכו' כן הלשון בברייתא ומפרש בגמרא דחדא ועוד קאמר:

על היין. כתב הר"ב שהיין או הפת גורמין. והכא נמי איכא חדא דאמרן ועוד דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם (כדפירש הר"ב בריש פרקי' דזבחים). הכי מסיק בברייתא:

בית שמאי אומרים מברך על היום – ברכת קידוש:

ואחר כך מברך על היין – בורא פרי הגפן דיום גורם ליין שיבא. ותו הרי כבר קדם יום ליין גם בביאתו:

ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום – דיין קודם לקידוש שיאמר: ותו דברכת יין תדיר טפי מקידוש וקי"ל כב"ה:

אב"י ובאחת מדרשותי אמרתי ת"ל דבר נאה ומתקבל בענין זו הפלוגתא של ב"ש וב"ה. ואתאר אותו במחוג' המשל. דהיינו בעה"ב אחד וסוחר גדול רוצה לעשות נסיעה למרחוק ועומד בעלות השחר להכין לדרכו פעמיו בעוד המשרת שלו המוליך העגלה משוקע בתרדמה. בודאי הבעה"ב החכם עיניו בראשו. לדעת שהחריצות והחפץ להשתכר ע"י נסיעה זו. המעוררים הבעה"ב עצמו משינתו ואינם מניחים אותו לישן ולהתעצל אפי' רגע אחד. אינם נמצאים בלב ונפש המשרת שלו. אשר זר מעשהו. שכל עבודת פרך הנסיעה היא עבודה שהיא זרה לו. ואיננה מביאה לו שום ריוח. וע"כ עצל טמן ידו בצלחת אוהב מנוח' במט'. במעט שנות. מעט תנומות. מעט חיבוק ידים לשכב. ומפני זה כשירצה הבעה"ב שגם המשרת יזדרז כמוהו ויאסור העגלה בלי שהוי והתמהמהות יערים וישתדל להכין לו עוד קודם שיקום מהמטה דבר מאכל ומשקה בכדי כשיקום מיד יהיה יכול למלאות נפשו. ואזי כשיקרא לו לעמוד ולאכול. לא ישהה. כי הוא ימהר לתועלת עצמו וגדולה לגימה שמקרב' הרחוקים (כסנהדרין דף ק"ג ב'). והנמשל הוא הנשמה והגוף. שהנשמה היא כבעה"ב. והגוף הוא כמשרת שלו. וכשרוצה הנשמה לעשות נסיעה ולהתעלות עצמה אל רום המעלה בהכנסת שבת. אזי השאור שבעיסה מעכב והגוף בעוכרו. כי אין לו תועלת חומרי בהתעלות הרוחני. וע"כ כשנרצה להביא החומר הזה שיזדרז ג"כ בהשתדלות של התעלות הנשמה ויהיה לה לאחיעזר ולכל הפחות לבלי לעכב עליה. אנחנו צריכים לקשר את ההתעלות הזה עם איזהו תענוג גופני. כיין דקידוש. ועל קוטב וציר העיון הזה תסוב הפלוגתא שבין ב"ש וב"ה. שב"ש סוברים שמזכירים תחלת קדושת היום שבה נזכר התכלית העיקרי של ההתעלות הנשמה ביום הקדוש הזה. ואח"כ בפה"ג שהוא טפלה שהיא ברכת הנאה הנשפעה ג"כ להגוף. וב"ה חולקים ואומרים שמזכירים אדרבה תחלה בפה"ג. שהיא ככוס יי"ש שנותנים תחלה להעבד המשרת להזדרז באסירת העגלה ולעמוד לימין אדוניו הנפש. בשומו לדרך פעמיו להתנשא במרכבת ישועה ולהתעלות בקדושת שבת כל זה אמרתי בדרך צחות:

אלו דברים. פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל וקשה דמשמע אלו ותו לא ולקמן בירושל' בפרקין קתני בברייתא פלוגתא דשמן ערב ויין דלסוף הסעודה דלב"ש מברך על שמן ערב תחלה ולב"ה מברך על היין תחלה ולא תני לה במתני'. וי"ל דבכלל דקתני במתני' בה"א מברך על היין היא דטעמא הוא משום דיין תדיר וטעמא דב"ה נמי התם האי נמי הוא. אבל קשה דתנן לעיל פ' כיצד מברכין בש"א אף לא פטר מעשה קדרה ולא קתני לה הכא וי"ל דה"ק משום דתנינן לעיל פ' כיצד מברכין פלוגתא דב"ש וב"ה גבי סעודה בההיא דמעשה קדרה תני השתא הכא ואלו הדברים כולם אשר נחלקו בסעודה ומוסיף על הראשונים הוא ובתר דמסיק מילי דבהמ"ז תני להו. ואכתי קשה דתניא בגמ' דילן פ' כיצד מברכין הביאו לפניו שמן והדס בש"א מברך על השמן ואח"כ מברך על ההדס ובה"א מברך על ההדס ואח"כ מברך על השמן וטעמא דב"ש דשמן עדיף דזכינו לריחו ולסיכתו משא"כ בהדס. וטעמא דב"ה דריח השמן הוא משום עירוב ופטום הבשמים שנתנו בו כגון משחא כבישא וכ"פ רש"י ז"ל והדס ריחיה בעיניה הלכך הדס עדיף. והא לא תנינן לה וי"ל דס"ל לתנא דמתני' כר"ג דתניא התם דנטה דעתו בתר דעת ב"ש וכב"ש קיי"ל ועוד דר"ג מב"ה קאתי וס"ל כב"ש וה"ל חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש עכ"ל ז"ל:

בש"א כו'. בגמ' רמי דב"ש אדב"ש דקאמרי בברייתא הנכנס לביתו במו"ש מברך על היין וכו' ואח"כ אומר הבדלה אלמא דברכת היין עדיפא. ותרצו שאני עיולי יומא מאפוקי יומא עיולי יומא כמה דמקדמי' לי' עדיף טפי אפוקי יומא כמה דמאחרינן לי' עדיף טפי. והדר רמי דב"ש אדב"ש מסיפא דהאי ברייתא אמתני' דסוף פרקין כתבתיו שם: