משנה ברכות פרק ז׳ משנה ה׳

שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד כו': חבורה היא קהלה: ושאמר אם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן על מנת שלא יהיה לשתי החבורות שמש אחד ישמש לשתי החבורות אבל אם היה להם שמש אחד ואע"פ שלא יראו אלו את אלו מצטרפין לזמון: והיין של זמן ההוא היה חזק מאד ולא היו יכולים לשתותו עד יתנו לתוכו מים הרבה וע"כ לא נתחייב לברך עליו בפה"ג לדעת ר"א עד שימזגהו במים שקודם שיהיה מזוג אינו יין מפני שלא יוכלו לשתותו ואין הלכה כר"א:

שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד – ה"ה בב' בתים [קצ"ה] רק נקט בית אחד לרבותא בשאין רואין זה את זה וחבורות נמי נקט לרבותא דאע"ג דיש ג' בכל חבורה וכל אחת חייבת בזמון אפ"ה ברואין זה את זה נפטרו הנך בברכה שיברך אחד בחבורה השנייה וכל שאינן על שולחן א'. אמ"צ רק בנכנסו ע"ד להצטרף וכ"ש באכלו בב' בתים [ר"ח ושם]:

בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפים לזמון – וה"ה דשמש מצרפן במשמש לב' החבורות:

ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן – קשה דמדיוקא דרישא שמעינן לה. ותו דהול"ל כלישנא דרישא. "ואם לאו אמ"צ". וי"ל דרישא לרבותא בליכא ג' כהדדי זולת צרופן. אפ"ה מצטרפי. וסיפא אפילו בג' ג'. דחיוב לכל חבורה. אפ"ה אין אחד מוציא כולן יד"ח בברכתו. כ"כ ע"ר אאמ"ו הגאון זצוק"ל:

אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים – אפילו ברכה ראשונה ר"ל בפה"ג ס"ל לר"א דלא יברך וכ"ש בהמ"ז דבעינן גבה מצוה מהמובחר (ומה"ט נקט להך דינא הכא בסוף דיני בהמ"ז. וא"ת וכי גרע יין חי משכר תמרים. דמותר אפי' לקדש עליו [כפסחים ק"ג א']. י"ל דגרע וגרע דמברך עליו בפה"ע שאינו נאות לכוס:

וחכמים אומרים מברכין – ר"ל יש ברכה שמברכין עליו אף שלא ערבו במים והיינו בפה"ג. אבל בבהמ"ז מודו רבנן דאין מברכין עליו עד שימזגנו במים שיהיה מובחר לשתייה ויקיים מצוה מהמובחר [ומה שהקשו בתוס' הרי אדרבה אמרי' לקמן שיברך בהמ"ז על יין חי ורק כשיגיע לברכת הארץ ימזגנו. נ"ל דהא דקאמר הכא שלא יברך עליו. היינו מברכת הארץ ולהלן]: [אב"י פי' ע"ר היינו כפי' תוס' והרי"ף. דהא דאמרה הגמ' ובברכת הארץ. היינו שבברכת הארץ מוזגו להודיע שבח א"י. וכמ"ש לעיל. אבל רבעתו"ס נראה לולא דברי קדשו של ע"ר אאמ"ו זצוק"ל הכ"מ. דאחזו כפרש"י שם דבברכת הארץ מוסיף עליה. ולכן תירצו ג"כ כתירוץ רש"י שם ד"ה חי. מלבד זה היו יכולים עוד לתרץ כפי' ר"ת דחי אינו חי ממש. אלא מזוג קצת ובברכת הארץ מזגו כראוי]. מיהו יינות שלנו א"צ למזוג במים דאינם חזקים כל כך [או"ח קפ"ג ורע"ב]:

מיהו לכאורה היה נ"ל דמדלא קאמר בקיצור אין מברכין על יין חי. ש"מ דכ"ע מודו דיין חי אין מברכין עליו. והיינו מדלא חזי כלל. וכדמקשי בש"ס יין חי למאי חזי. וא"כ מ"ש משמן בעינא. דמדלא חזי אין מברכין עליו כלל (כברכות ל"ה ב'). רק פלוגתייהו. דלר"א לא יברך עליו קודם שימזגנו. אלא ימזגנו ואח"כ יברך עליו [אב"י ואע"ג דלענין בהמ"ז דוקא יברך תחלה ואח"כ כשמגיע לברכת הארץ ימזגנו. י"ל דהתם להודיע שבח הארץ שיינותיה חזקים. משא"כ ברכת נהנין בראויה לשתיה תליא מילתא. ואע"ג דכ' ע"ר לעיל בהיפוך. דבהמ"ז דבעי מצוה מן המובחר. כ"ש דבעי מזיגה מברכת בפה"ג. היינו כל בהמ"ז. אבל לענין ברכת הארץ כדי להודיע שבח הארץ עדיף טפי. שיתננו חי לתוך הכוס וכשיגיע לברכת הארץ ימזגנו. ולר"ת דפי' חי היינו מזוג קצת ומיד בתחלת בהמ"ז צריך שימזגנו ממילא ניחא] כדי שיהיה מתוקן כבר בשעת ברכה. אלא דא"א לומר כן. דבש"ס קאמר בפירוש דר"א ס"ל דיין חי מברך עליו בפה"ע [אב"י וחכמים אומרים בין כך ובין כך בפה"ג. אלמא דביין שלא נמזג כלל פליגו]. וע"כ צ"ל דמאי דקאמר בש"ס יין חי למאי חזי. ר"ל לא חזי לברכת היין. אבל וודאי ראוי לשתיה. ולהכי שאני משמן בעינא דלא חזי כלל [אב"י וכדאמרי' דשמן בעינא אזוקי מזיק ליה ולהכי אע"פ דיין בעינא לר"א בפה"ע בשותה שמן אינו מברך עליו כלל. כברכות שם]:

ובש"ס מקשה יין חי למאי חזי ומשני לקרייט'. פרש"י לעשותו יינומלין לערבו בבשמים ודבש. ותמוה דאמאי לא משני מדחזי לערבו עם מים. דמ"ש בערבו עם דבש או עם מים. והרי באמת לא יערבו עם דבש רק עם מים. ואת"ל דכיון דכל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא (כב"ב צ"ו ב') [אב"י עי' תר"י ברי"ף כאן דכ' דכוס של ברכה צריך רביעית יין ממש והוא תמוה דלכאו' דברי קדשו אלו הם כיש טועים שהביא רש"י בשבת (דף ע"ז א') ד"ה תנינא. וצ"ל דדעת רבינו על רובע רביעית] והרי בכה"ג נתבטל היין החי לגמרי ברוב. והו"ל לגמרי פנים חדשות מיין חי. ורק על תערובות כזה קבעו בפה"ג. ולא על יין חי. דמדלא חזי בעינא כהתערובות אין ראוי לברך עליו ברכת התערובת. ולהכי משני דמדחזי בעינא ליינומלין. כשיערב בו מעט ממינים אחרים. הו"ל כחזי בעינא ושפיר גם אבעינא קבעו לו בפה"ג. עכ"פ ק' כיון דע"כ מיירי בשותהו בעינא בני תערובות דבש ובשמים. דאל"כ היכא ס"ד דלר"א לא יברך עליו ואי פליגו בברכת יינומלין. לפלגו ביה להדיא. אע"כ בששותהו בעוד לא ערבו. וק' מ"ט דרבנן דוכי ס"ד שגם בששותהו קודם שיתקנו יברך עליו. מדאפשר לתקנו. דוכי ס"ד שיברך אקרא חי בפה"א מדחזי לתקנו בבישול שיברך אז עליו בפה"א (עי' א"ח ר"ה) [אב"י ולא הביא ע"ר מהא דאמרינן בהדיא בברכות (דף ל"ה ב') בשתה שמן בעינא אף דראוי על ידי תערובות מכ"מ היכא דלא ערבו אינו מברך עליו כלל. די"ל דשם שאני דאזוקי מזיק ליה]. ונ"ל דבאמת גם בשותהו בלי שום תערובות חזי קצת. רק כיון דלא חזי לגמרי כיין מעורב במים. מסתבר דלא קבעו עליו ברכת התערובות ועל זה משני כיון דחזי בעינא ע"י יינומלין שהוא רק להטעימו קצת יותר. גם על בעינא תקנו בו ברכה בפה"ג [אב"י ועי' חי' רשב"א]:

שתי חבורות וכו'. גמרא תני אם יש שמש ביניהם שמש מצרפן לזימון וכתבו תוס' ז"ל וה"ה בשני בתים ושני בנ"א עומדין ומשמשין מזו לזו מצרפן והכי איתא בירושל' ובלבד שישמעו בהמ"ז מפי המברך והאי דנקט במתני' בית א' משום חידוש דסיפא דאפילו בבית א' אם לאו אין מזמנין וכן בבית חתנים כשאוכלים בחופה בשני בתים ושני בנ"א משמשין מזו לזו מצטרפין ובלבד שישמעו בהמ"ז מפי המברך עכ"ל ז"ל וגם בתשובת הרשב"א ז"ל סי' צ"ו כתב ולא תימא דוקא בבית ממש דבית א' היינו בירה א' וכמו שאמרו דקרו לבית בירה ולבירה בית וכן מבית לבית האמור בפסחים ע"כ בקיצור:

עד שיתן לתוכו מים כו'. פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל לדעתו דר"א טעמו כשהוא חי לא חשיב פגימה דלאו יין מקרי ולרבנן חשיב פגימה. ע"כ:

וחכ"א מברכין. ומודים חכמים לר"א בכוס של בהמ"ז שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים דבעינן מצוה מן המובחר ואיתא בתוס' פרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ז) והתם אשתמיטתיה להרשב"ם ז"ל האי ומודים חכמים לר"א אהיכא איתמר. ובברייתא פליגי נמי דר"א אומר נוטלין לידים מן היין בזמן שהוא חי דהוי כמי פירות דשם מים עליו וחכמים אומרים אפילו כשהוא חי אין נוטלין ממנו לידים. וברש"י בל' שני גרסא אחרת בשם ה"ג איפכא דלרבי אליעזר כשהוא מזוג נוטלין ממנו לידים וחכמים אומרים אפילו כשהוא מזוג אין נוטלין ממנו לידים אע"ג דרובו מים משום הפסד אוכלין: