משנה ברכות פרק ו׳ משנה ג׳

על דבר שאין גדולו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו כו': החומץ ידוע. ונובלות הם הפירות אשר נפלו מן האילנות פגי' קודם שיתבשלו ומה שאמר רבי יהודה כל שהוא מין קללה רוצה לומר הארבה והפירות אשר נפלו קודם בשולם. ואין הלכה כרבי יהודה:

החומץ. עיין מ"ש בפ"ב דע"ז:

רבי יהודה אומר כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו. י"מ לומר דלא קאי אלא אחומץ ונובלות בלבד שהיו טובים מתחלה ונפסדו אבל בגובאי כיון שעומד טעמו בו לא הוי מין קללה ומודה דמברכין עליו. וי"מ דאכולהו קאי דאפילו גובאי שלא נפסד טעמו כיון שמזיק לעולם ואוכל התבואה אין מברכין עליו. הר"י:

על דבר שאין גדולו מן הארץ – כגון בשר ודגים ואפילו כמהין ופטריאות רק מאוירא קרבו. וכדומה:

על החומץ – אם ראוי לשתייה:

ועל הנובלות – פירות שנשרו מאילן קודם זמנן:

ועל הגובאי – חגבים ונ"ל דכל הך בבא פירושא דרישא נינהו. דלא תימא דוקא בשר ודגים שאין גדלים כלל מהארץ. לא מחשבו רק גדולי קרקע ולא גדולי ארץ כש"ס. אבל חומץ ונובלות הרי ודאי גדילין מהארץ. וגובאי נמי. הרי ע"י רבוי גדולי ארץ מתאספים טפי וגם פרין ורבין ע"י רבוי הגדולין ביותר טפי משאר ברואים. להכי סד"א. דנמי מחשבו מה"ט כגדולי ארץ. קמ"ל. חומץ דאע"ג דהענבים והפירות גדלין מהארץ. עכ"פ לא עדיפי ממימי תותי' ורמונים וקירשען שסחט מימן. דלא מקרי משקה. רק היוצא מזיתים וענבים [שבת קמ"ג ב'] וכיון דגם לא נטעי אינשי אדעתא דהכי. מברך עליהן שהכל. כ"ש הני שמאיליהן נתקלקלו ולא עשאן כך בכונה. וגובאי נמי אע"ג שמתרבה טפי במקום שיש רבוי גדולין יותר משאר מינין אפילו הכי אינן צומחין מהארץ:

על החלב ועל הגבינה ועל הביצים אומר שהכל – בבבלי וירושלמי. וברי"ף ל"ג לכולה הך בבא. וכן מסתבר. דאל"כ איך מפסיק תנא בהך בבא בין בבא דחומץ וכו' לדברי ר"י דפליג עליה. ואי גרסינן לה. נ"ל דהיא נמי פירושא דרישא. מדסד"א דחלב וגבינה וביצים שעיקר התהוותם ע"י שתאכל הבע"ח הרבה עשבי ארץ יחשבו מה"ט גדולי ארץ. קמ"ל:

ר' יהודה אומר כל שהוא מין קללה – חומץ ונובלות וגובאי.

כך מפורש בירושלמי וזה דלא כמו שכתב רב"י דהיינו פירות ששרפו החום (אורח חיים ר"ב) אלא מ"ש בש"ס בישולא כומרא היינו מדלא נתבשלו כראוי מניחין אותן במקום שיתחממו ויתבשלו לשון מכמר בישרא (פסחים נ"ח) וכ"כ אמרי' בב"מ והא מחוסר מכמר. וע"ש [אב"י דברי ע"ר זצוק"ל צריכין ביאור. דוודאי לפירושו דנובלות היינו פירות שנשרו מאילן. א"כ כ"ש פירות ששרפו חום דהוה מין קללה מברך שהכל. ומ"ש דלא כמ"ש רב"י. היינו שלא נאמר בהיפוך. דוקא פירות ששרפו חום שהכל. אבל בנשרו בפה"ע. מיהא קשה לכאורה דלפי התחלת דברי ע"ר זצוק"ל שפי' פירות שנשרו מן האילן קודם זמנן. היה נראה שכונתו לפרש כמ"ד תמרי דזיקא. ואיך סיים אח"כ דברי קדשו כמ"ד בישולא כמרא כלו' פירות שאין מתבשלים על האילן לעולם. ומטמינים אח"כ בדבר המחמם כקש לבשלם. וא"כ מ"ל נשרו או לא נשרו. ואפשר דנשרו דנקיט רבינו בתחלה הוא לאו דוקא. רק כפי הרגיל להיות. אבל באמת כונתו רק כמ"ד בישולא כמרא. וכמסקנת הגמרא בלישנא בתרא. ותמוהים דברי רט"ז (בסי' ר"ד) שכ' דהגמר' מסיק כמ"ד תמרי דזיקא מדאמרינן בשלמא למ"ד תמרי דזיקא. דהמעיין יראה. דזה רק קאי אמשנה דהקלין שבדמאי אבל לכ"ע נובלות סתם. דהיינו נובלות דמשנה דברכות. הוא בישולא כמרא. וכמפורש להדיא ברש"י שם ד"ה בשלמא. עוד צ"ע בדברי רט"ז. דלדידיה דעת רבינו ירוחם והטור דמפרשי' נובלות מין פירות שלא נתבשלו. הוא בעצמו הפי' דנובלות תמרי דזיקא שנפלו ברוח. ובאמת אין שייכות לב' הדעות אלו זאת עם זאת. והר"י והטור כ' כמ"ד בישולא כמרא דהקללה הוא בהפירות ולהכי מברכין שהכל. הא בנפלו ע"י רוח והיינו תמרי דזיקא י"ל דלר"י וטור מברך בפה"ע וכמבואר בגמרא. וכמ"ש רש"י שלא נשתנו לקלקול כלו' אע"פ דבוודאי כשנפלו מהרוח לא נתבשלו לגמרי כראוי דאל"כ מ"ל נפלו מ"ל שתלשם. מכ"מ לא נשתנו לקלקול. והנה לפי' ע"ר זצוק"ל דבשולי כמרא היינו שמניחים אותם בהטמנה להתחמם ולבשל. נוכל להוכיח מזה קצת כמ"ש (בסי' ר"ד) הא"ר בשם הפרישה. דאפילו בנתבשלו ע"י הנחה בקש מברך שהכל. דלא כמ"ש (בססי' ר"ב) בשם הלחם משנה. דמברך בפה"ע]:

שאין גדולו מן הארץ. כגון בשר בהמה חיה ועוף וחלב וגבינה וביצים. ובבריי' בגמ' תנינן על המלח ועל הזמית פי' שלמורא בלע"ז ועל כמיהין ופטריות אומר שהכל. ומתמה בגמ' דמדקא מני בכלל שאין גדולו כמהין ופטריות אלמא דלאו גדולי קרקע נינהו ומתרץ אביי דמרבא רבו מן ארעא אבל מינק לא ינקי מן ארעא אלא מאוירא ותני על דבר שאין יונק מן הארץ אבל גדולו מן הארץ:

בפי' ר"ע ז"ל. נובלות פירות שנפלו מן האילן קודם שנתבשלו כל צרכן וכ"ה בפי' הרמב"ם ז"ל וגם ברמב"ם שם לשונו והנובלות שהן פגין. אכן בגמ' מצאתי דמפרש דנובלות היינו בושלי כומרא ופי' רש"י ז"ל בושלי כומרא כמו שרופי חמה שבשלם ושרפם החום ויבשו ותמרים הם ע"כ. וגם בטור או"ח סי' ר"ד כ' ועל הנובלות והם מין תמרים שאינם מתבשלין על האילן ע"כ. ובב"י סי' ר"ב כ' וז"ל כתב רבינו ירוחם נובלות שהוא מין פרי ולא נגמר בשולו מברך שהכל עכ"ל ולא דק שהרי אמרו בגמ' דנובלות היינו בושלי כמרא ופירש"י ז"ל בושלי כמרא כמו שרופי חמה שבשלם ושרפם החום ויבשו ותמרים הם עכ"ל וא"כ אינם ענין לשלא נגמרו בשולם עדיין עכ"ל ז"ל ועי' במ"ש רפ"ק דדמאי. וכ"ה ג"כ בש"ע סי' ר"ב סעיף ט' וגם בריש סי' ר"ד וכן ג"כ בספר לבוש תכלת שם:

על החומץ כו' אומר שהכל. כתב ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל שהכל נהיה בדברו. ולא אמרו היה בדברו להוציא מלבן של כופרים שאומרים אלהיכם סממנים מצא ובלשון פילוסופי היולי קדמון ולכן תקנו לומר נהיה יש מאין ואלו אמרו היה לא משמע אלא דברו היה שיהא כך בסדור כך או בצורת כך כדכתיב היה דבר המלך נחוץ ונהיה משמע שנתגשם ונעשה ונהיה האין יש בשביל דברו. ומשום ה"ר אשר מלוניל אמרו דרוב ברכת שהכל לא נתקנה אלא על המקולקל כגון חומץ וגובאי ונובלות ואלו הדברים לא נבראו בכונה אלא נמשכו על דרך הסתר פנים ע"ד שאמרו אין דבר רע יורד מלמעלה לכך אמרו נהיה ולא אמרו היה שהיה משמע בכונה. גובאי חגבים. והן מתחלה לא נבראו למאכל אדם וכן בשר עופות עכ"ל ז"ל. והקשה ה"ר יונה ז"ל וא"ת והיאך מברך על החומץ כלל והא לאו בר אכילה הוא כדאמרי' ביומא שאם שתה חומץ ביוה"כ שהוא פטור וכל דבר שאינו ראוי לאכילה קיי"ל שאין מברכין עליו כלל כגון זנגבילא יבישתא שאינו מברך עליה כלל וכו'. ויש לתרץ דגבי חומץ אע"פ שהוא פטור בשיעור רביעית כיון דקי"ל שאם שתה ממנו הרבה חייב מפני שנהנה ממנו בשתייה מרובה לענין ברכה נמי לא יצא מתורת אוכל ולפיכך מברך עליו. מיהו נראה דברביעית או פחות מרביעית מברך עליו בתחלה מפני שלא יהנה מן העולם בלא ברכה ואינו מברך לבסוף כיון שאינו חשוב שתייה ביוה"כ. אבל ביותר מזה שחשוב ביוה"כ מברך עליו תחלה וסוף עכ"ל ז"ל. והרא"ש ז"ל תירץ דמתני' מיירי במזוג קצת דאז מיישב הדעת. א"נ איירי בחושש בשיניו ונתן חומץ הרבה לתוך מרק ושותהו לרפואה. וחומץ עיקר מ"מ אגב המרק אית ליה הנאה מיניה ובעי ברוכי כדאמרי' לעיל גבי שמן זית שנתנו לתוך אניגרון ע"כ. ובירושל' פ"ז דתרומות אמרי' שהמגמע חומץ של תרומה לאחר טבלו שהוא משלם קרן וחומש. ופי' ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל לאחר טבלו כגון שהיה אוכל ירק של חולין והיה מטבל בחומץ של תרומה ושתה כדי גמיעה מן החומץ אח"כ כדי לתת טעם אל הירק שבפיו ומשיב את הנפש ע"כ. וכתב הח' ה"ר אלעזר אזכרי ז"ל אלו לא היה חסר בירושלמי של הרא"ש ז"ל הלשון הזה אשר בספרינו היה מביא אותו לתירוץ הקושיא ע"כ:

על החלב ועל הגבינה ועל הביצים אומר שהכל. אינו משנה ולא גרסינן ליה:

בפי' ר"ע ז"ל. נראה שצ"ל מין קללה חומץ ונובלות וגובאי וכו'. ונראה לע"ד דל"ג מין ביו"ד אלא מן בלתי יו"ד אע"ג דגבי גובאי שייך מין ביו"ד. אחר זמן רב באו לידי המשניות עצמו של ה"ר יהוסף ז"ל ומצאתי שמחק היו"ד של מין וכתב כ"ה בספר אחר וכן נ"ל לגרוס וס"א מין ונ"ל טעות דחומץ ונובלות לאו מין של קללה הם עכ"ל ז"ל: