משנה ברכות פרק ג׳ משנה א׳

מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן התפלה כו': ענין דברו מוטל לפניו אינו ר"ל שיעמוד לפניו אך ר"ל קודם שיקברהו ואף על פי שאינו עמו במקום אחד אבל כשלא יהיה המת ההוא קרובו מאותן שהוא חייב להתאבל עליהם הוא חייב בק"ש ואע"פ שעדיין לא נקבר אבל אם יהיה לפניו וישמרהו אז יהיה פטור מק"ש. ונושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהם הם האנשים המזומנים לשאת המטה כשייעפו נושאיה וכל מי שיבא לשאת המטה או יצטרך לעזור נושאי המטה אחד שיהיה לפני המטה או אחר המטה הוא פטור מק"ש ואם לא יהיה מן המזומנים לשאת המטה ולא מן העוזרים אבל בא ללוותם בלבד הוא חייב בקריאת שמע והכל פטורים מן התפלה והטעם מפני טרדת הלב:

פטור מקריאת שמע. כתב הר"ב משום דטריד טרדא דמצוה ע' מ"ש משנה ד' פ"ב דסוכה:

מק"ש ומן התפלה ומן התפילין. נושאי כו'. ה"ג בספר מדוייק וה"ה דפטור מכל שאר המצות אלא דתנא אלו שהן חמורות שיש בהם קבלת עול מ"ש ותפילין נמי כדאמר בפ"ב בגמרא (יד:) הרוצה לקבל עול וכו' מניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל כו'. הר"י. ולפי שהתפילין מונחין עליו אפילו לאחר התפלה להכי נקטינהו בסוף. א"נ משום דק"ש ותפלה תדירי דשבת ולילה לאו זמן תפילין [*כדפי' הר"ב במ"ג] וכה"ג ריש פ"ד בשם התוס' [*ועי' מ"ש בס"ד לקמן במ"ג] והתוס' לא גרסי מן התפלה [*וכן בסדר משניות דבירושלמי לא גרסינן] דהא אתיא במכל שכן כמו שכתבו בד"ה אלו ואלו וכו' ויש טעות סופר בדבור שלפניו. וכן יובן מספר חכמת שלמה:

[*ומן התפילין. שם תפילין פירשתיו בריש פ"ד דמנחות:

ואת שאין למטה צורך בהן. פי' הר"ב כגון ההולכים ללוות את המת בלבד וכו'. אין להקשות דאכתי גמ"ח הוא ובמשנה דלקמן כתבתי בשם הר"י דגמ"ח יש לו דין העוסק במצוה שיש בה טרדא שכתב הר"ב בר"פ דפטור. דיש לחלק בין תנחומין שיש לו עסק לנחם משא"כ הלויה שאין לו עסק רק שהולך ולא מיקרי טרדא]:

מי שמתו מוטל לפניו – ל"ד. דאפילו אינו לפניו. ואפילו אינו מוטל עליו לקברו עכ"פ מדחייב להתאבל עליו. פטור:

פטור מקריאת שמע מן התפלה ומן התפילין – ה"ה דפטור מכל המצות. רק קמ"ל אפילו הנהו דיש בהן עול מלכות שמים אפ"ה פטור ובשבת חייב בכל. ונ"ל דבמדינתינו שדינא דמלכותא לבלי לקבור תוך ג' ימים מהמיתה חייב בכל מצות שבתורה בהימים שבין מיתה ליום הקבורה. ובפרט כשיש אחרים שמשתדלין בצרכי קבורה. שי"א דבכה"ג אם רוצה להחמיר רשאי [כא"ח ע"א ועי' י"ד שמ"א ס"ד. ועי' מג"א קמ"א סק"ח]: ובנב"י י"ד רי"א ראיתי דמתיר רק כשיסתמו ארונו עליו ביני ביני. וכשמתחילין להשליך עפר בקבר. ועדיין לא עבר זמנו. יקרא ויתפלל. וברכת השחר לא יאמר שבשעת חיובו פטור היה וגם ברכת ק"ש לא יאמר כשנקבר אחר שליש היום [א"ח ע"א]:

נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן – כך רגילין להתחלף. מדהכל רוצים לזכות במצוה:

את – ר"ל בין אותן שלפני וכו':

שלפני המטה – המזומנים לנשאה כשיגיע אצלן:

ואת שלאחר המטה – נ"ל דר"ל אף דעבדי תרתי הלוויה ומזומנים לנשאה:

את שלמטה צורך בהן פטורין ואת שאין למטה צורך בהן חייבין – דלוי' אינה טרדה ולא עסק כ"כ דלפטר ע"י מק"ש. שא"צ כוונה רק פסוק ראשון ובקל יקראנה מהלך:

אלו ואלו פטורים מן התפלה – דלאו דאו'. ולרמב"ם דס"ל דאו'. עכ"פ כוונה יתירתא בעי:

כתב רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א (באות כ"ג) וז"ל כ' הרשב"א דתפילין אגב נקטה כו': והאי אסתרא דלגינא קיש קיש קרא. דצריך לי ולמטלעתי עיון. למה לא הביא רבינו הירושל' הכא שהקשה. אם ביום ב' פטור מתפילין. צורכא מימר מוטל לפניו. עכ"ל הירושל'. הרי דמירושלמי נמי מוכח דחוה"מ לאו זמן תפלין. ובעוונותי ננעלו שערי חכמה לפני. שלא זכיתי להבין הירושל' והרשב"א. דהרי מתני' צורכא וצורכא למנקט תפילין. דאף דגם אח"כ פטור מתפילין מדנקרא פאר (כסוכה דף כ"ה) אפ"ה אצטריך תנא לאשמעינן דמקודם פטור. אף שאינו חייב עדיין באבילות. וקמ"ל נמי דבאינו מוטל לפניו. דהיינו בנאנס מלקברו. חייב בתפילין כבכולהו (כי"ד שמ"א): השבני רבינו הנ"ל וז"ל ידידי יותר הו"ל למעכ"ת הרב נ"י לתמוה. דהא תוס' (מנחות דף ל"ו ב') כתבו דמהירושל' ראיה דמניחין תפילין בחוה"מ א"כ הירושל' סותר א"ע לכאורה. אבל באמת י"ל דהא תוס' (מ"ק דף י"ט א') ד"ה ר"י כ'. דלמאן דיליף מימים ימימה אתמעט גם חוה"מ. אבל מאן דיליף מן והיה לאות. י"ל רק שבת ויו"ט אקרי אות דאסור בעשיית מלאכה ולא חוה"מ. ובירושל' ברכות פ"ב ה"ג. הביא הפלוגתא דר"א דריש מימים ימימה. אית דבעי מימר נשמעיני' מהדא והיה לך לאות פרט לשבת ויו"ט. וא"כ י"ל דירושל' במתני' דמתו מוטל לפניו. אליבא דר"א מקשי [אשתמיט בניתא ממזייא דתעלא חגרא ורמא קלא. עני מרי קדישא. אתמהה הרי הירושלמי מקשי הכא אליבא דר' יהושע ולא אליבא דר"א. כדמשמע מלישנא אם ביום ב' פטור וכו' והרי לר"א ביום ב' חייב כדקאמר התם להדיא ומדהוה מצי ירושלמי לאקשויי לר"א לשטתי'. ש"מ דלא היו רגילין להשיב על דבריו בחייו (כגיטין דף פ"ג א') לאחר פטירתו של ר"א נכנסו וכו' ונ"ל טעמא משום דשמותי הוא (כנדה דף ז' ב') ומפני המחלוקת (כב"מ נ"ט ב') משא"כ לאחר פטירתו הותר הנדר (כסנהדרין דף ס"ח א'). ואף דע"כ דברי הירושל' כאן מהופכין מש"ס בבלי (מ"ק דף כ"א א') דאפכי' דר"א לדר' יהושע עכ"פ זה ברור דהירושלמי רק לדר' יהושע מקשי. וכמ"ש המפרש שם. לכן דברי רבינו כאן תמיהין. וגם התוס' מ"ק שהביא רבינו לא זכיתי להבין. שכתב דמאן דיליף והיה לאות. י"ל רק שבת יו"ט אקרי אות. דא"כ מה מקשי ירושלמי פ"ב ה"ג הנ"ל. ל"ל דרשא מוהיה לאות מדכבר כתב מימים ימימה. ותי' דמדלא ברירא דרשא אצטריך תרוייהו אסמכתא. והרי לתוס' הנ"ל צריכא וצריכא שלא למעט חוה"מ. וצ"ע] וכתב עוד הגאון הנ"ל ומ"ש מעכ"ת נ"י לתמוה אירושל'. הרי צריך לאשמעי' אפילו קודם קבורה דלא חל עליו אבילות אפ"ה פטור מתפילין. גם אני עמדתי בקו' זו. ורציתי להוכיח כרמב"ן (בטוי"ד סי' שמ"א). דאונן חייב בכל אבילות חוץ מנעילת סנדל ועטיפת ראש. דעי"ז עסקי מת נפסדים. ושכ"כ הר"ר פרץ דאף שנמסר לכתפי' וליכא אנינות אפ"ה אסור בכל אבילות חוץ מסנדל. ובתפארת למשה כתב דבכל ל"ת של אבל. חייב אונן. אבל במ"ע של אבל כחליצת סנדל וכדומה פטור דהא פטור מכל מצות שבתורה. עכ"ל. ומ"ש דחליצת סנדל מ"ע. ולא דהאיסור שלא ילך במנעל. נ"ל ראיה מר"ן ריש כתובות גבי מת אביו של חתן. דדחיית אבילות. הוי שב וא"ת שאינו מקיים מצות אבילות [ולא הבנתי מאי ראיה מייתי הגאון הנ"ל מדברי הר"ן אלה להמחבר תפארת למשה דהרי לר"ן כל אבילות הוא עשה. ולהרב תפארת למשה יש בהן ג"כ שהן ל"ת: אב"י ועוד מי אומר לנו דבאמת אינו הולך בסנדל של שעם או גמי. ואני הבאתי ראיה מרא"ש ור"ן תענית דף ל' ע"ב גבי ר"י מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים. דהקשו מברייתא דכל מצות הנוהגת באבל נוהגות בת"ב. ותירצו דההוא לענין מצות ל"ת ובכללן נעילת הסנדל. אלמא להדיא דנעילת הסנדל מצות ל"ת הוא] וכתב עוד הגאון הנ"ל וז"ל מ"מ צל"ע דאם הטעם דאונן שרי בסנדל מדפטור ממצות. א"כ בנתפס המת ולא ניתן לקבורה ליתסר בסנדל מדחייב במצות. וכ"כ ק' נמי לרמב"ן דהרי בכה"ג אין עסקי מת נפסדים [ולעד"נ מדדיני אבילות מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא. ואפילו ביום א' אין אבילות דאוריי' כמ"ש הרא"ש ריש אלו מגלחין. א"כ נתפס המת מלתא דלא שכיחא ול"ג בה רבנן (עירובין דף ס"ב ב'):

מי שמתו. כ' תוס' ז"ל רש"י גריס מי שמתו אחר תפלת השחר אבל נראה לר"י שהוא אחר היה קורא דאיירי בסיפיה מק"ש וכאן מתחיל נמי מפיטור ק"ש. ובירושלמי גריס כן. ע"כ. ונלע"ד דאפשר דבאיזו מהדורא ראו הם ז"ל שכתב הגרסא כן. אבל לפי מה שפי' וז"ל מי שמתו וכו' פטור מק"ש לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו והוי דומיא דחתן דפטור משום טרדא דמצוה ע"כ משמע קצת דגריס ליה אחר היה קורא דסליק מניה דחתן דפטור משום טרדא וכאן נמי פטור מהאי טעמא גופיה:

מוטל לפניו. והעלה הרא"ש ז"ל שכל המתאבלים עליו נקראין מוטל עליו לקוברו ואפילו אחותו נשואה שאינו יורשה ואפילו אינו בעיר. דלא בעינן מוטל לפניו:

פטור מק"ש. בירושל' מפ' טעמיה א"ר בון כתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בחיים ולא ימים שאתה עוסק במתים. תוס' ז"ל:

ומן התפלה ומן התפילין. דכל הפטור מק"ש פטור מן התפילין כמ"ש בר"מ פ"ד דהל' תפילין הי"ג. וכ' הר' יונה ז"ל ואפילו רצה להחמיר ע"ע אסור וכן מוכח מן הבבלי ומן הירושל'. ודלא כהרמב"ם ז"ל שסובר דמי שמתו מוטל לפניו אם רצה לקרות קורא וגם הרב רש"י ז"ל ס"ל הכי. וכ' ב"י בא"ח סי' ע"א דכדאי הם לסמוך עליהם שלא למחות ביד הרוצה להחמיר ע"ע היכא שי"ל מי שישא משאו מיהת. ע"כ: ואית דגרסי ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. אכן בירושל' ובנוסחת כ"י אינו. וגם הרשב"א ז"ל לא גרס ליה:

נושאי המטה כו'. כ' הר' יונה ז"ל ואע"פ שיש שהות לאחרונים לקרוא בעוד שנושאין הכת השניה אפ"ה פטורין מפני שפעמים נמלכין שאותה כת שלישית בשניים יסעו ומתוך כך אין להם להתחיל. ע"כ:

את שלמטה צורך בהן פטורים ואת שאין למטה צורך בהן חייבין. כ"ה הגירסא הנכונה והמרדכי כ' ה"ג רש"י שלפני המטה צורך בהן פטורי' ושלאחר המטה אפי' צורך בהן חייבין לקרות וה"ט דכיון שנשאו אותו אין טרודין כ"כ במצוה ע"כ. וגם התוס' ז"ל דחו גרסת רש"י ז"ל. אך הר' יונה ז"ל כ' את שהמטה צורך בהם פטורים בירושל' מפ' שאין זה החילוק אלא באותם שלפני המטה לבד אבל באותם שלאחר המטה מתוך כך הולכין אחר המטה מפני שלעולם אינן צריכין למטה ולעולם חייבין. ע"כ. וע' בב"י או"ח ריש סי' ע"ב והילך כל לשונו. פי' רש"י ז"ל וחלופיהן שכן דרך שמתחלפין לשאת לפי שהכל חפצים לזכות בו. את שלפני המטה שיתעסקו בו כשתגיע המטה אצלם. ושלאחר המטה הואיל ואין צורך בהם חייבים שכבר יצאו י"ח מן המת ע"כ. נראה מדבריו שהוא סובר דהא דקתני את שלמטה צורך בהן היינו שלפני המטה. והא דקתני את שאין למטה צורך בהן היינו שלאחר המטה וה"ק נושאי המטה וחלופיהן וכו' שלפני המטה ושלאחר המטה זהו משפטם דשלפני המטה כיון שיש למטה צורך בהם פטורים ושלאחר המטה כיון שאין למטה צורך בהן חייבין. וכפי' רש"י כתב הר' יונה בשם הירושל'. ומדברי רבינו כאן ובסי' ק"ו נראה שהוא מפ' נושאי המטה וחלופיהן בין אותם שהם לפני המטה בין אותם שהם לאחריה אם יש למטה צורך בהן אלו ואלו פטורים. ואם אין למטה צורך בהם אלו ואלו חייבין. ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' ק"ש נראה שהוא מפ' דה"ק נושאי המטה וחלופיהן וכו' בין אותם שהם לפני המטה בין אותם שלאחריה מאחר שלמטה צורך בהן פטורין. ומאי דקתני סיפא ואת שאין למטה צורך בהן חייבין. ה"ק ושאר המלוים את המת שאין למטה צורך בהם חייבים. ולענין הלכה נקיטינן כדברי הרמב"ם ז"ל עכ"ל ז"ל: עוד כ' ברבינו יונה ז"ל דבירושל' מקשה כיון דתניא אין מוציאין את המת סמוך לק"ש אלא יקדימו לו שעה שיעור שיוכלו להוציאו ולקוברו אמאי הוצרך לשנות במשנה נושאי המטה וחלופיהן את שהמטה צורך בהן פטורין ואת שאין למטה צורך בהן חייבין. שהרי לא יצטרכו לעולם לקרות ק"ש בדרך. ומתרץ תפתר כגון דהוו סבירין דאית ביה עונה וטעו דלא היה בה עונה שיעור שיוכלו להוציאו ולקברו קודם שיגיע זמן ק"ש. ע"כ. ויש מתרצים דמתני' מיירי בדיעבד שהוציאוהו סמוך לק"ש:

אלו ואלו פטורין מן התפלה. כ' תוספות ז"ל אבל בק"ש ותפילין שהן מדאורייתא חייבין ורישא דקאמר מי שמתו מוטל לפניו דפטור מן התפילין וכו' וכ"ש דפטור מן התפלה אלא לא בעי למתני ברישא אלא החילוק שבין נושאי המטה למתו מוטל לפניו ע"כ. משמע שלא היו גורסים הם ז"ל במשנה ומן התפלה וכן מצאתי שמחק ג"כ הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מלת ומן התפלה מדבריהם ז"ל בדבור שקודם לזה. אבל הר' יונה ז"ל כ' מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין נושאי המטה כו' כ"ה הגירסא בכל הספרים המדוייקים ונראה לפ' שאע"פ שלא שנה במשנה אלא אלו השלשה בלבד ה"ה דפטור מכל שאר המצות אלא דתנא [אלו] שהן חמורות וכ"ש בכל שאר המצות שאינם חמורות כ"כ ולפיכך אמר תפלה ותפילין עם ק"ש מפני שקבלת עול מ"ש שלימה היא עם התפילין וגם צריך להתפלל עמהם עכ"ל ז"ל. ורשב"א ז"ל כ' דנקט הני לרבותא לומר דאע"ג דמצי למעבדינהו ולמיקם קמיה פטור ע"כ. משמע מדברי שניהם דל"ג במתני' ומכל מצות האמורות בתורה כמו שכתוב בגמ' במשנה ורבינו שלמה לוריא ז"ל נראה דגריס לה. אבל הרב בצלאל ז"ל מחקה:

אלו ואלו פטורים מן התפלה. אפילו המלוין שאינם טוענים ולא עתידין לטעון גם הם פטורין מן התפלה כך פי' הרמב"ם ז"ל במשנה וגם בפ"ו דהל' תפלה. אע"פ ששאר מלוין לא נזכרו במשנה: וכ' הר' יונה שהטעם היותר נכון הוא מפני שבתפלה צריך להתפלל מעומד ואינם יכולין לשהות כ"כ אבל ק"ש שיכולין לאמרה בעוד שמהלכין ודי לעמוד בפסוק ראשון שלא יתעכבו בו אלא מעט חייבין ע"כ:

פטורין מן התפלה. פרש"י ז"ל דלאו דאורייתא היא ורבותי פי' לפי שיש להן עוד שהות. ול"נ שאין זה לשון פטורין. ע"כ וכ' הרא"ש ז"ל ואין להקשות על דברי (ר"ל על דברי עצמו שפסק שם שמי שהיה אונן במוצ"ש ולא הבדיל שחייב להבדיל למחר אחר הקבורה) מפירוש רש"י ז"ל דמשמע כיון שפטורין ההוא שעתא פטורין עולמית. דהא ודאי ליתא דמי לא מודה רש"י ז"ל דאם קברו את המת ויש שהות ביום שיוכלו להתפלל שמתפללין. וע"כ לא פליגי רבותיו והוא אלא שלפירוש רבותיו אם הגיע זמן התפלה ויכול לעסוק ועדיין יש להן שהות להתפלל יעסקו בו ואם לאו לא יבטלו התפלה ולפי' רש"י ז"ל אם יעבור זמן התפלה יתעסקו בו ע"כ. אכן הרמב"ם ז"ל פי' והכל פטורין מן התפלה והטעם מפני טרדת הלב ע"כ: