משנה בבא מציעא פרק ז׳ משנה י״א

כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל כו': כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אלא אם היה התנאי בדבר שבממון כמו שבארנו ומשנתנו זו בדבר שאינו של ממון. כל תנאי שהמעשה בתחלתו הוא שיהיה המעשה שנפל עליו התנאי קודם התנאי כגון שיתן גט לאשתו ויאמר לה הרי זה גיטך ואח"כ יחזור ויאמר לה אם יהא כך וכך תנאי זה אינו קיים וכל שאפשר לו לקיימו בסופו הוא שיתנה בדבר שיוכל לעשותו אבל אם התנה בדבר שהוא מן הנמנע כגון מי שאומר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתעלה לרקיע או תרדי לתהום או תבלעי קנה בן מאה אמה כל אלה התנאים בטלים והרי זה גט כשר וכל אלה עקרים קיימים מוסכם עליהם. והלכה למעשה בכל דין:

כל המתנה וכו'. כתב הר"ב כולה מתניתין רבי מאיר היא וכו' ואינה הלכה וכו' ולא מצי לפרושי דמתניתין בדבר שאינו של ממון משום דכל תנאי שיש בו מעשה וכו' שמעינן בעלמא דרבי מאיר אמרה. הכי איתא בגמרא ואפילו הכי הרמב"ם כתב בפירושו משנתינו זו בדבר שאינו של ממון. ומ"ש הר"ב דבדבר של ממון וכו' תנאו קיים עיין מה שכתבתי ריש פרק ה' דכתובות. ומ"ש במשנה ה' פ"ח דבבא בתרא:

כל תנאי שיש מעשה בתחלתו. כתב הר"ב שהקדים מעשה שיש עליו לעשות וכו'. כגון הרי מעשה זה שלך אם תעשה וכו'. וכן לשון רש"י ובין עשה מעשה שנתן לה קודם התנאי. או לא נתן לה עד אחר התנאי. כל שהקדים אמירת המעשה הרי זה וכו' קודם התנאי. התנאי בטל. וכתב המגיד בפרק ו' מהלכות אישות והא דתנן הרי זה גיטך אם לא באתי וכו' [מ"ז פ"ז דגיטין] אין הלשון ההוא מדוקדק אלא צריך שיקדים התנאי ויאמר אם לא באתי וכו' ולשון המשניות והגמרא בכמה מקומות איכו מדוקדק לפי זה. והרמב"ם מחלק דהתם כשנתן הגט לידה אחר התנאי דהוי התנאי קודם למעשה ולדבריו כל תנאי שיש בו מעשה [בתחלתו] עשיית המעשה בפועל והשיגו עליו האחרונים וכך כתב הר"ן בפרק האומר:

כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ובאפילו בדברים שבממון, ושומרים דברישא שאני, דמדהתנה כך, מוכח שלא רצה כלל להיות שומר שלו. וקיי"ל דבממון שיכול למחול, תנאו קיים. ומילי דרבנן כדאוריי' דמי, וי"א דבדרבנן אפי' בממון תנאו בטל. דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר מבשל תורה [אה"ע ל"ח ה']:

וכל תנאי שיש מעשה בתחלתו שהקדים בדבריו המעשה לתנאי, כגון שאמר זה יהיה שלך אם תעשה דבר זה, אפילו לא עשה המעשה עד אחר שהתנה. ולרמב"ם ר"ל שעשה המעשה בפועל קודם שהתנה, ולא קיי"ל כוותיה:

וכל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים וכל היכא דתנאו בטל, עכ"פ המעשה קיים [ועיי' מ"ש בס"ד בדיני תנאי כפרושינו פ"ג דקדושין משנה ד']:

אמנם הרבה יש לדקדק במשנתינו למה חילק התנא המשנה לג' בבות, ולא כללם יחד. דהיינו כל המתנה ע"מ שכב"ת, וכל תנאי שיש מעשה בתחלתו. או שאי אפשר לו לקיימו בסופו תנאו בטל. ואת"ל משום דבכל בבא איכא פלוגתא לחוד. דבמתנה עמ"ש בתורה גם ר' יהודה ס"ל דבטל', היכא דאין התנאי בדבר שבממון, ושצריך שלא יהיה מעשה בתחלתו, רק ר"מ ס"ל כן ושצריך שיהיה אפשר לקיימו בסופו, רק דברי ר' יהודה בן תימא הוא כדאמר בש"ס. עכ"פ ק"ל מה נשתנה בבא ג' מב' בבות הראשונות דנקע להו באופן שיתבטל התנאי, ובבא ג' נקט לה תנא באופן שיהיה התנאי קיים. ותו נרגיש הארכת לשון בבא ג' ללא צורך כלל לכאורה, דלא הול"ל אלא וכל תנאי שאפשר לו לקיימו, תנאו קיים. אמנם רבותינו בעתו"ס וביותר מזה רבותינו בשטה מקובצת, הם שהאירו עיני להבין המשנה הזאת. דבבא ג' נקט לה תנא לדבר והפוכה נגד ב' בבי דרישא, דנגד מה שאמר בבא קמא המתנה ע"מ שכב"ת תנאו בטל, קאמר בבא ג' דכל המתנה דבר שאפשר לקיימו תנאו קיים. והא דאצטריך תנא למנקט דבר והפוכה דממילא שמעינן לה. יש לומר דטעמא קיהיב תנא, מ"ט המתנה ע"מ שכב"ת תנאו בטל, לא משום דאמרינן דהתכוון באמת שיעשה הלה איסור וקנסוהו רבנן, אלא משום דהוה בכלל מתנה תנאי שא"א לקיים, דאינו אלא כמפליגו בדברים [ורק מדקתני "כל וכו' דייק ר"נ בש"ס דמתני' אתיא כבן תימא] ואגב דנקט ההיפך מבבא א' נקט נמי ההיפך מבבא ב' בתנאי מתחלתו. כך כתבו רבותינו. ולפעד"נ לפמ"ש רמל"מ [פ"ו מאישות], דפליגי רש"י ותוס'. דלרש"י א"צ תנאי קודם למעשה רק בחלק הראשון מהתנאי, אבל בכפילות התנאי א"צ תנאי קודם למעשה. וכתב שאינו יודע מנ"ל לרש"י הא. ולפעד"נ דרש"י הוכיח כן מבבא זו דמשנתינו דמיותרת, אע"כ דה"ק תנא כל תנאי שהתנה עליו בתחלתו, דהיינו בתחלת חלק הראשון מהתנאי. אף דבכפילות התנאי לא היה תנאי קודם למעשה סגי. אבל אילה"ק, כיון דמתניתין כר"מ היא, וכדקאמר בש"ס, א"כ למה לא נקט נמי שאר דיני תנאי הכא, כתנאי כפול, הן קודם ללאו, דהרי ר"מ הכי ס"ל [בקדושין פ"ג מ"ד] דבעינן כתנאי ב"נ וב"ר. י"ל דתנא דידן לא ס"ל כר"מ רק בשיש מעשה בתחלתו, מדמסתבר ליה שלא יהיה תנאי, והרי רש"י כתב בגיטין [ד' ע"ה] דבהא כ"ע מודו. ואף לתוספות הכא דפליג ארש"י, י"ל דעכ"פ איכא למימר דתנא ס"ל כוותי' דר"מ בהא משא"כ באינך:

המתנה וכו' פ' שני דנזיר דף י"א:

וכל שאפשר לו לקיימו וכו' בפ' המגרש מתני' וברייתא בפלוגתא דר' יהודה בן תימא. בסוף פי' רעז"ל שאין בלבו לשום תנאי אלא להקניט בעלמא מרחיק ודוחה את חברו בדברים. אמר המלקט ומתני' ר' יהודה בן תימא היא וחכמים חולקים עליו ופסק רב נחמן הלכתא כר' יהודה בן תימא וביד ר"פ ששי דהלכות אישות וסימן ח' ט' י' ורפי"א דהלכות מכירה ובפ"ג דהלכות זכייה ומתנה סימן ז'. ובטור א"ה סימן ל"ח ובח"מ סימן ר"ז: