המילה "שֵׁן" בתורה

המילה "שן" בתורה פירושה אחד האיברים שבפה, שבהם לועסים את המזון; היא מופיעה לראשונה ב(בראשית מט, יב), וסך הכול 12 פעמים בתורה.

המשמעות הפשוטה

השן היא איבר קטן שבפה. בתורה המילה באה ביחיד ("שן"), בצורת הזוגי ("שנים"), וגם עם כינויי שייכות: "שנו", "שניהם". לפי המילון, היא שייכת למשפחה אחת עם השורש שנן ועם המילה "שנינה".

בברכת יעקב

ההופעה הראשונה היא בברכת יעקב ליהודה: «חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן־שִׁנַּיִם מֵחָלָב» (בראשית מט, יב). לובן השיניים מתואר כאן בדימוי של חלב, לצד העיניים והיין.

עין תחת עין, שן תחת שן

רוב ההופעות באות בפרשות המשפטים, ברשימת האיברים: «עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל» (שמות כא, כד). הרשימה חוזרת גם בספרים אחרים, בשינויי לשון קלים. בספר ויקרא נאמר: «שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ» (ויקרא כד, כ). ובספר דברים: «וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל» (דברים יט, כא).

שן העבד

פסוק מיוחד עוסק בעבד ובאמה: «וְאִם־שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ־שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ» (שמות כא, כז). אפילו פגיעה בשן אחת מביאה לכך שהעבד יוצא לחופשי. הפסוק מזכיר גם את העבד וגם את האמה, ומלמד על אחריותו של האדון כלפי מי שעובד בביתו ותחת ידו.

מבט מן הפסוקים

במעשה השליו מתוארת המכה שבאה כשהבשר עוד היה בין שיניהם (במדבר יא, לג), ובשירת האזינו נזכר "שן בהמות" בין הפורענויות (דברים לב, כד). מן הפסוקים עולה שהתורה משתמשת באיבר קטן זה כדי לבטא דברים גדולים: שפע וברכה, אחריות על נזק שנגרם לאדם, וכבודו של העבד.

מאת מערכת האתר.