רשב"ם על דברים פרק כז

וכתבת על האבנים את כל דברי וגו' - שכשנשבעו עתה בהר גריזים ובהר עיבל היתה התורה לפניהם, כתובה ונשבעו שיקיימוה.

אלה יעמדו לברך וגו' - לפי הפשט: דומה שאלו עונין אמן אבל הלוים הופכין פניהם, בשעת ברכה להר גרזים וכשמקללים פונים להר עיבל.

ושם בסתר - כל הארורים שנים עשר כנגד שנים עשר שבטים וכולם עבירות שרגילים להיות בסתר, הם כמו שאפרש בכולם חוץ משנים שרגילים להיות פעמים בגלוי ופעמים בסתר והן עבודת גילולים. ומכה רעהו. ולכך פירש בשניהם בסתר, שעל עבירות שבגלוי לא באו לקלל, כי בית דין יענשוהו על הגלויות, כמו שכתוב בסוף כל הקללות: הנסתרות לה' אלהינו - הוא יקח נקמה מן הנסתרות, שהרי נתקללו בשם הקב"ה, אבל הנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת - מלקות סקילה, שריפה, הרג, וחנק. הלא תראה אין כתוב כאן: ארור שוכב עם אשת רעהו, כי מה לך ליכנס בבית אחרים ולא יליזו עליו.

מקלה אביו -במקום בית גידולו. אין אחרים רגילים שם. וכן משיג גבול - בגנבה הוא עושה, שאם יראה ימחה בידו. וכן: משגה עור ומטה משפט - כל אלו דברי סתר.

שכב עם אשת אביו - זהו במקום שהוא גדל שם ואין רואה.

עם כל בהמה - אין זה כי אם בסתר. וכן: אחותו. וחותנתו. האם רגילה בבית בתה.

ארור אשר לא יקים - על כל עבירות שבסתר.