אור החיים על בראשית פרק כב

ויהי אחר הדברים וגו׳. פרוש הדברים האמורים למעלה מהענין, שכמה הרפתקי שעברו עליו עד שנפקד בבן לעת זקנתו, וגם הבטיחו ה׳ ״כי ביצחק יקרא לך זרע״, ואחר שהיה יצחק גדול כאמרו ״ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים״, ובשנה ראשונה שירד לפלשתים נולד יצחק, הא למדת כי גדול היה. ובאמצעות הקודם יהיה גדל הנסיון מפלא, בין בבחינת אברהם שאחר כמה הרפתקי קדמו לו עד שנפקד, ואחר כמה הבטחות מה׳ כי ביצחק יקרא זרעו, הוא אומר לו שיקריבהו ולא הרהר בלבו, בין בבחינת יצחק שהגם שהיה גדול כנשמע מפסוק הסמוך ״ויגר״ וגו׳ הא למדת שגדול היה ולא עכב. גם נתכון לומר אחר הדברים שבזה יצדק לומר לו ״את בנך את יחידך״ ולא קדם הדברים הנאמרים בסמוך, שהרי היה לו ישמעאל ואינו יחידו.

והאלהים נסה וגו׳. אמר ״והאלהים״ בתוספת וא״ו ותוספת ה״א, לומר מלבד נסיונות שקדמוהו, הוסיף לנסותו בגבורת הדין נסיון עצום.

ויאמר אליו אברהם. טעם הקריאה, להודיעו קודם כי בא האלהים לשאול ממנו דבר גדול, והבין אברהם ואמר אליו הנני, פירוש הריני מוכן לכל אשר תאמר אלי:

קח נא. פירוש תכף ומיד בלא שאלת זמן, ואף זה מהנסיון שלא ישאל ממנו זמן, כמעשה בת יפתח (שופטים י״א:ל״ז) שרצה אביה להעלותה עולה ושאלה ממנו שנים חדשים וגו׳.

עוד רמז לו שיקח את שרה בדברים להתרצות אליו להוליכו עמו, וכן אמרו זכרונם לברכה (תנחומא כב) כי כל אותו הלילה היה אברהם מפיס לשרה להסכים עמו שיוליכנו ללמד תורה עד אור הבקר:

עוד ירמז על יצחק שיקחהו בדברי רצוי, שהרי לא נתנסה כל ימיו, וצוה ה׳ שיקחהו בדברי טעם ולהכניס בלבו מעלת הדבר אם יקרב עולה לה׳.

את בנך וגו׳. כאן רמז לשלש אהבות שחיבה תורה לכל איש ישראל לאהוב הבורא ברוך הוא בכל לב ובכל נפש ובכל מאוד (דברים ו:ה). בכל לב – אין לך דבר שחביב בלב אדם כאהבת הבנים, והוא אמרו את בנך. וכנגד ״בכל נפשך״ אמר את יחידך, וכיון שאין לו אלא הוא, הוא הנפש, כי מי שאין לו בנים חשוב כמת. וכנגד ״ובכל מאדך״ אמר אשר אהבת, פרוש: אותו אהבת יותר מכל קניניך וכל קניניו כנגדו אין, ואף על פי כן העלהו לי וגו׳. ונתכון ה׳ לפרט כל זה להודיעו שהגם שישנו אצלו בכל ההדרגות, אף על פי כן חפץ ה׳ שיקריבהו לו לעולה.

וישכם אברהם בבקר. טעמו של אברהם משום שאמר הכתוב (ויקרא ז:לח) ״ביום צותו וגו׳ להקריב״ וגו׳, ואמרו זכרונם לברכה (זבחים צח.) שאין מקריבין בלילה, ולזה הלך בזמן שהוא כשר להקריב, שאם יזדמן לו המקום לא יהיה חסר זמן. והגם שהנבואה גם כן היתה ביום ולא היה לו להתעכב עד יום מחר, אולי שלא היה זמן באותו יום להכין וללכת אל המקום אשר אמר לו ה׳, גם לדבר לשרה בדרך שלא תרגיש בדבר, ולא מפני התרשלות חס ושלום, והעד ״וישכם אברהם בבקר״.

ויהי אחרי הדברים האלה ויגד וגו׳. טעם ספור זה, גם טעם אמרו אחרי הדברים כי אין לו קשר לידת האמורים מצד מה שקדם, זה הוא להודיע שנולדה רבקה בת זוגו של יצחק. וטעם עד עתה ולא קדם כבר הקדמנו כי היה מסטרא דנוקבא ולא היה לו נוקבא עד אחר העקידה שנתעברה בו נפש הזכר, אחר הדברים האלה ויגד לאברהם וגו׳, ובתואל ילד את רבקה וגו׳, זה הוא עקר הספור. וטעם שהצרך הכתוב לכתב כל סדר הנולדים מנחור גם מפלגשו ראומה ללא דבר, דע כי כשתתנוצץ נפש צדיק מפלאה בעולם הזה או צדקת כרבקה אם כל זרע הקדשה, לצד מה שקדם מהתערבת מבחינות הרע מסבת חטא אדם הראשון אשר דבק בו רע וטוב בעונות, ימצאון בשכונתה נפשות גדולות מחלק הקלפה, ובעמדה יעמדו עמה ובצאתה לעולם יצאו כלם בשכונתה, וכל אחד הכיר בחינתו, רבקה האיר אורה בקדשה וזולתה כמוץ יסער, ולזה הודיע הכתוב כל האמות שיצאו מנחור, שבתוכם היתה מרגלית טובה רבקה אמנו עליה השלום:

חסלת פרשת וירא