חזקוני על ויקרא פרק ב

ונפש כי תקריב היחיד מביא מנחת נדבה ואפילו כהן משוח ואין הצבור מביאין מנחת נדבה.

מנחה לשון דורון.

והביאה. וי״ו ה״א נקודים בסגול.

אל בני אהרן. בעזרה הואיל ומביאה בעזרה סלת ואינה מתוקנת אינה צריכה הגשה למזבח דמוכחה מילתא שלשם שמים הביאה. אבל אותן הבאות אפויות כגון מחבת מרחשת מאפה תנור ורבוכה צריכה הגשה למזבח כדי להראות שלצורך המזבח אפאן שלא יתראה כאדם המתקן לעצמו כל הסעודה ואח״כ שולח מנות לרעהו.

וקמץ משם. פרש״י זהו קומץ כמשמע לשון העברית, פרש״י כך לפי שמצינו במקום אחר קומץ כמשמע לשון גומא בלשון תרגום כדכתיב באחת הפחתים ומתרגמינן בחדא מן קומציא.

מלא קמצו כיצד חופה שלש אצבעות על פס ידו וקומץ במחבת ובמרחשת ומוחק בגודלו מלמעלה ובאצבע קטנה מלמטה וזו היא אחת מעבודות קשות שבמקדש.

חלות מצת בלולת ואין הרקיקים בלולים.

ורקיקי, משחים ואין חלות משוחות.

[בלולה בשמן לשון דבר מעורב].

והבאת. לרבות את העומר וכן הוא אומר והבאתם את עומר.

והקריבה. ולא מנחת נסכים ומנחת כהנים ומנחת כהן משוח ושתי הלחם ולחם הפנים.

והרים. מה הרמה האמורה להלן בקומצו אף כאן בקומצו.

אשה ריח ניחח. נאמר בעולת בהמה ריח ניחוח, וכן בעולת עוף ובמנחה ריח ניחוח, ללמדך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.

תקריבו אתם לה' בעזרה לתנופה אבל לא לקרבן מזבח.

במלח ולא במי מלח.

תמלח כדינו ושיערו רבותינו כשיעור קדרה. [על כל קרבנך עם כל קרבנך].

ושמת עליה לבנה מנחה היא לרבות מנחת יום שמיני ללבונה.

מגרשה הגימ״ל נקודה בחיר״ק.