חזקוני על בראשית פרק ה
רבי חזקיה בן מנוח · 9 פסוקים בפרק עם פירוש · הפרק במקראות גדולות, עם כל המפרשים
בראשית ה, אזֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ
זה ספר תולדת אדם אחר שנולד שת שממנו הושתת העולם חזר לו לכתוב יצירתו של אדם לפי שהוא היה ראשון ואחריו כל תולדותיו מדור לדור.
בראשית ה, בזָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם
ויקרא את שמם אדם לדעתו של אדם קראו. כדאיתא בתנחומא ובשוחר טוב: א״ל הקב״ה אתה מה שמך א״ל נראה לי שאקרא אדם שנבראתי מאדמה, ואני מה שמי א״ל נאה לך שתקרא ה׳ שאתה אדון כל העולם וכן הוא אומר ״אני ה׳ הוא שמי״, הוא שמי שקרא לי אדם הראשון. פרשה זו נשנית בשביל קריאת השם.
בראשית ה, גוַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שֵׁת
ויולד בדמותו כצלמו אבל כל שלשים ומאת שנה שהיה פרוש מאשתו והרוחות מתחממות ממנו לא הוליד בדמותו כצלמו רק רוחות.
בראשית ה, הוַיִּהְיוּ כָּל־יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר־חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹת
ויהיו כל ימי אדם תשע מאות שנה ושלשים שנה. לאו בצימצום ממש אלא אפי׳ יום אחד בשנה חשוב שנה, וכן כולם.
וימת. בכל הדורות עד נח כתיב הכי להודיע שנקנסה עליהם מיתה בעטיו של נחש, ומנח ואילך לא חש.
בראשית ה, יחוַיְחִי־יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת־חֲנוֹךְ
ויולד את חנוך שביעי היה ונתחנך לקדושה שכן מצינו השביעי קדש וכן כתוב בדוד ״הוא השביעי״ - דבר זה הביאו לקדושה. וכן מצינו בשבעה רקיעים ערבות משבע ארצות - ארץ ישראל משבע מדברות - מדבר סיני משבעה ימים - ים כנרת מז׳ עולמות - עולם שביעי שכולו שבת משבע נרות - נר מערבי משבעה ימים - יום שביעי, וכן תשרי, שמיטה ויובל.
בראשית ה, כדוַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת־הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי־לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים
ואיננו. לפי שהיה קצר ימים לפי האחרים נראה כמי שלא היה.
ואיננו כי לקח אתו אלקים. תרגם אונקלוס: ואיתוהי ארי לא אמית יתיה. פי׳ והנה הוא עומד וקים שהרי לא המית אותו הקב״ה ועתיד לבא עם אליהו בעת הגאולה. וכל אין ואיני שבתלמוד פירוש אחר ואיננו זה. ובתרגום ירושלמי מתרגמינן: והא לית הוא ארי איתנגיד במימר מן קדם ה', ולפי תרגום ירושלמי צריך לומר לקח אתו לשון מיתה כמו ״קח נא את נפשי ״, ״אך אלקים יפדה נפשי״, ״מיד שאול כי יקחני סלה״, והוא דרך כבוד שהרי צדיק היה.
בראשית ה, כחוַיְחִי־לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן
ויולד בן ולא כתוב ויולד את נח, כמו שכתב באחרים לפי שממנו נבנה העולם שכל העולם חרב והוא ובניו נשארו. ד״א מתושלח השיא עצה ללמך שלא יקרא לו שם לפי שאנשי הדור מכשפים היו והיו מכשפים אותו אם ידעו שמו.
בראשית ה, כטוַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה
זה ינחמנו, מן האדמה שהרי נאמר לאדם ארורה האדמה בעבורך כל ימי חייך ושנות אדם כלו לתולדות נח וחשב בלבו מה שקלקל זה יתקן זה.
בראשית ה, לבוַיְהִי־נֹחַ בֶּן־חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת־שֵׁם אֶת־חָם וְאֶת־יָפֶת
ויהי נח בן חמש מאות, ויולד יודעים היו שהמבול היה עתיד לבא כמו שפרש״י גבי נשי למך ונשתהה כל כך להעמיד תולדות פן ילד לריק ולבהלה עד שהבטיחו הקב״ה.
מקורות הנוסח של הפירושים
נוסח המקרא: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל). חלוקת המילים לשורשים: Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). הטעמים הושמטו לנוחות הקריאה.