בתו של הש"ך שלא טמאה עצמה במאכלות אסורות – סיפור, פרשת שמיני

לא תטמאו את נפשותיכם (יא מד)

סיפור

מעשה ברבי שבתאי כהן, המכונה "הש"ך" ע"ש ספרו "שפתי כהן", שבזמנו פרצה מלחמה וכבשו את עירו החיילים הצרפתים והרוסים, את הרכוש בזזו, ואת התושבים שלא הספיקו להימלט רצחו. גם אל ביתו של הרב פרצו החיילים הצרפתים. הרבנית, בראותה את החיילים, צנחה ומתה מרוב פחד, ונותר הרב עם בתו בת החמש.

הרב הרים את הילדה על כתפיו, חמק מהחיילים, ונמלט לכיוון היערות מחוץ לעיר. אך מעברו השני של היער באה פלוגת חיילים נוספת! לא ידע הש"ך אנא יפנה, והחל רץ לאשר נשאו אותו רגליו. תוך כדי מנוסתו נשמטה בתו מעל כתפיו, והרב כלל לא חש בדבר והמשיך במרוצתו, והילדה נשארה מושלכת על אדמת היער.

לאחר זמן מה, הגיעו חיילי צרפת ובראשם המלך, וכבר מרחוק הבחינו בילדה הממררת בבכי. המלך הורה להביא לו את הילדה. וכשהגיעה אליו, הבחין שהילדה יפת תואר.

המלך צווה להגיש לילדה ארוחה דשנה, אך למרבה הפלא הילדה סרבה לגעת במזון. "מדוע אינך אוכלת? ודאי רעבה את!" אמר לה המלך. "יהודיה אני", השיבה הילדה, "ואסור לי לאכול מאכלים שאינם כשרים!" "אל תכריחו אותה לאכול", המלך הורה למשרתיו, ולילדה הוגשו פירות וירקות בלבד, ורק אותם הסכימה לאכול.

מאותו יום, נשארה הילדה ברשותו של המלך גדלה בביתו והיתה כאחות לבתו היחידה. בת המלך היתה בת גילה של בת הש"ך, ושתי הילדות גדלו יחד כאילו הם אחיות.

באחד הלילות הקיצה בת הרב. היא התקרבה אל מיטתה של בת המלך והבחינה בנחש הכרוך על צווארה של הילדה הנמה את שנתה! "הצילו! הצילו!" צעקה בת הרב, וקולה נשמע בארמון, "נחש! נחש על בת המלך!" לקול זעקותיה, המלך ומשרתיו באו במרוצה והרגו את הנחש וכך ניצלה בת המלך ממות! המלך והמלכה העריכו את המעשה הנפלא, וחיבתם לילדה הלכה וגברה.

כשגדלו הילדות הובא אל הארמון מורה שילמדן ויקנה להם דעת. באחד הימים הבחין המורה, כי בת הרב אינה טועמת מהמאכלים וגער בה. לשמע הדברים פרצה בבכי קורע לב. בת המלך בארוחת הערב סיפרה לאביה שהמורה העליב את חברתה, קרא המלך למורה והטיל עליו עונש.

באחד הלילות פרצה שריפה בחדר שבו ישנו בת הרב ובת המלך, בת הרב הקיצה, ראתה כי החדר אפוף בלהבות ומיד קפצה מהחלון, ורצה לעבר המדבר הגדול.

והנה שמעה פתאום קול, "הי, ילדה לאן את רצה?" והבחינה בכמה דמויות מבעיתות הניצבות מולה, הבינה שנקלעה אל חבורת שודדים אלימים, ומי יודע מה זוממים לעולל לה.

רעיון צץ במוחה, "קחוני נא עמכם העירה" אמרה לשודדים, "ושם תוכלו למכור אותי בכסף רב!" ההצעה קסמה לחבורת השודדים, וכשהילדה עמהם שמו פעמיהם לעיר הסמוכה והציעו את הילדה למכירה. עברה שמועה בקרב יהודי אותה העיר, כי נערה יהודיה שבויה עומדת למכירה! החליטה הקהילה, שיש לפדותה, ומיד! ושלחה אנשים לקנות את הילדה מהשודדים.

השודדים דרשו הון עתק חמש מאות דינרים של זהב! "ואם הסכום הזה לא יגיע לידינו נהרוג אותה" איימו. ואכן נמצא עשיר מבני הקהילה שהסכים לפדות את הילדה בחמש מאות דינרים.

העשיר שפדה אותה החליט להשיא את הנערה לבנו. ואכן, נישאו השניים.

שוב חלף זמן, ושר הגיע לעיר ובידו צו מאת המלך, שעל היהודים לשלם לו סכום כסף עצום. "גם אם נאסוף את כל הכסף שברשותינו, לא נצליח לאסוף את מחצית הסכום!" אמרו היהודים. והתכנסו בבית הכנסת, צמו בכו והתפללו לה' שיבטל את רוע הגזירה.

כששב באותו ערב בעלה של בת השך מבית הכנסת פניו היו עצובות, ביקשה אשתו לדעת את אשר אירע וסיפר לה. אמרה לבעלה אולי אכתוב מכתב למלך, ואצליח לבטל את רוע הגזירה? "אינני מאמין שתצליחי בכך" השיב לה בעלה, "השר שגזר הוא חתן המלך. וברור שהמלך לא יבטל את דברי חתנו!" כששמעה האישה. כי השר הינו בעלה של בת המלך, שגדלה עימה שנים, וגם שהצילה אותה ממות בטוח... אמרה לבעלה "אלך לביתה של אשת השר ואשוחח עמה, ובעזרת ה' אצליח לבטל את רוע הגזירה".

למחרת בבוקר לבשה בת הרב את מיטב בגדיה והלכה לבית השר, בפתח הודיעה כי היא תופרת במקצועה, ובאה להציע את עצמה לעבודה, ואכן שמחה אשת השר לקראת התופרת והחלה לשוחח עמה בעניני בגדים ותפירה.. תוך כדי שיחה גלשו השתיים גם לנושאים אחרים. ואז אמרה בת הרב: "היודעת מי אני?" אשת השר הביטה לעברה. "אני בת הרב, אשר גדלתי בבית אביך, ובליל השריפה קפצתי מבעד לחלון ונמלטתי".

בתחילה סירבה להאמין, קמה ובחנה את פניה של "התופרת". "אכן, זו את!" התרגשה וחיבקה את ידידתה משכבר הימים, "אך אמרי לי, מה עלה בגורלך? בטוחים היינו כי נשרפת למות... הוי, כמה הצטערנו על מותך, הוי, כמה התאבל עליך אבי המלך".

סיפרה לה בת הרב את קורותיה, אחר שסיימה את דבריה, אמרה שצרה גדולה התרגשה על קהילתנו. "איזו צרה? ספרי לי!" סיפרה "אחד משרי המלך בא לעירנו וגזר עלינו, גזירה קשה, ועכשיו, מבקשת אני להתחנן לפני אותו שר שיבטל את רוע הגזירה".

"מיהו זה ואיזהו אותו שר?" שאלה בת המלך. ובטרם קיבלה תשובה הבינה בעצמה: השר, שגזר גזירה כה קשה על היהודים, אינו אלא בעלה.. היא פנתה לחברתה: "אל תחששי, אני אתלווה אליך בדרכך אל בעלי השר, ואשתדל לעזור ככל האפשר כדי שיבטל את הגזירה".

למחרת התייצבו בלשכתו של השר. "זוהי חברתי היקרה והמסורה, יחד גדלנו בארמון המלך בשנות ילדותנו!" הביט השר אל האורחת, ושאל "מה בקשתך?"

ובת הרב השיבה: "הגעתי בשליחותם של בני קהילתי. אתה, אדוני השר, הטלת עלינו לשלם לך סכום כסף עצום, בשום פנים ואופן לא נוכל לאסוף את הסכום הזה. אנא! חוס ורחם עלינו ובטל את הגזירה הקשה". השר, שאהב כסף ושלמונים, לא הגיב. קשה היה לו לוותר על סכום כזה, ואפילו למען חברתה הטובה ביותר של אשתו.

בת הרב בראותה את הבעת פניו של השר, אמרה לשר: "אם תענה לבקשתי אתן לך עצה שהודות לה תפיק רווחים יותר מאלו שחשבת להפיק מיהודי קהילתנו: שלח להודיע למלך שאני עודני בחיים בריאה ושלימה. הבשורה הזו תשמח את המלך. והמלך ישלח לך מתנות רבות."

עצתה הנבונה של בת הרב נשאה חן בעיני השר, חיש שיגר למלך הודעה כי בת הרב עודנה בחיים. ואכן, בדיוק כפי שאמרה בת הרב שלח המלך לחתנו, כתמורה על הבשורה, מתנות לרוב.

בשמחה ובהודיה לה' חזרה בת הרב אל שכונת היהודים: ברוך ה', הגזירה הקשה בוטלה.

אחרי שנתיים, באחד הימים בא רב אל העיר ונשא דרשה בבית הכנסת. כל בני הקהילה אנשים ונשים הגיעו לבית הכנסת לשמוע את הדרשה. ועזרת הנשים היתה מלאה. בין הנשים המאזינות היתה גם בת הרב, קולו של הרב הדורש נשמע באוזניה מוכר, מיהו בעל הקול?

לפתע נזכרה, זכרונותיה הוליכוה שנים רבות אחורנית, אל הימים שבהם היתה ילדה קטנה, קולו של הרב הדורש נשמע באוזניה דומה עד מאוד לקולו של אביה..

ביקשה מבעלה שיזמין את הרב האורח לסעוד בביתם, והרב, הסכים להצעה.

בזמן האוכל שוחחו המסובים בנושאים שונים. והנה, סיפר האורח, "בת קטנה היתה לי, ובמלחמה בעת שנמלטתי מהעיר ליער, נעלמה לי הילדה. בת חמש היתה אז בתי" סיים האורח את סיפורו בקול רועד, "ומאז נעלמו עקבותיה".

עתה לא היה ספק בלב בעלת הבית: שהאורח זהו אביה! "אבא"! פרצה בהתרגשות, "אני היא בתך! אני היא אותה ילדה שהלכה לאיבוד ביער!"

כשנודע בעיר כי אותה נערה שנפדתה משבי השודדים, אינה אלא בתו של הש"ך, אמרו בני העיר: "אין זה פלא שנסים כאלו אירעו לה, הרי בכל השנים ואפילו בהיותה פעוטה, הקפידה על מאכלים כשרים ולא טמאה עצמה במאכלות אסורות". (עונג לשלחן שבת)