התפילה בכותל על אב חולה, הבחור העשירי מאופקים, ו־160 המנות שהגיעו לסעודת בר מצווה – סיפור על המצטער על מצווה

ויביאו את המשכן אל משה וגו' (לט לג)

הרעיון העיקרי, שרצונו של הקב"ה היה כאן לפרסם את יוקרתו וערכו של המצטער ומתאווה לקיום המצווה ו"צערו" של משה כאן "שקול" היה כ"צערם של כל ישראל במלאכתם ונדבתם". לכן פרסמו הקב"ה וכיבדו למשה שיהיה סמל לדורות לכל הכוספים והמצטערים על קיום המצוות ש"צער ליבם" הוא לפניו כהקמת המשכן.

בספר אמונה שלמה מובא מעשה המלמדנו עד כמה הקב"ה מרחם על המצטער בקיום מצווה.

סיפור

באחת הישיבות החשובות בבני ברק פנה בחור חמד, אל ראש הישיבה רבי חיים, וביקש לדבר עמו ביחידות. הרב הכניס אותו לחדרו והבחור פרץ מיד בבכי קורע לב ובמשך דקות אחדות התקשה להוציא מילה מפיו.

רבי חיים הביט בו באהדה, הניח ידו על כתפו והמתין שיירגע. אחרי בכי מתמשך סיפר הבחור בכאב עצום: "בגופו של אבי היקר, שיחיה לאורך ימים ושנים, מקוננת המחלה הנוראה. עשרה ילדים בביתנו, והמשענת, ראש המשפחה, בסכנת חיים! אני כחרס הנשבר, ליבי מנופץ לרסיסים, ואיני יודע אנא אני בא!"

ראש הישיבה, ניחמו בדברי חיזוק והוסיף: "השבת היא שבת חופשית. נאסוף בליל שישי עשרה בחורים, ניסע לכותל המערבי לשפוך שיח, וה' ישמע את תפילתנו וישלח לאביך רפואה שלימה!"

בליל שישי הוזמן רכב גדול, ראש הישיבה ובנו של החולה הצליחו לאסוף 7 בחורים, חסר רק העשירי למניין. המתינו מספר דקות ולפתע הגיע בחור בעל מידות ואישיות טובה. אך התנהגותו הייתה תמוהה ביותר, הוא סירב בתוקף להצטרף למניין. קרא לו ראש הישיבה הצידה ושאל לפשר סירובו.

והבחור סיפר: "אינני יכול להצטרף, אני בדרך לאופקים. אימי מחכה לי. ביום ראשון הקרוב יחגוג אחי יום הולדת של שלוש-עשרה שנים והוריי אינם יכולים לערוך סעודת בר מצווה ולו המינימלית ביותר. כבר שנתיים שאבי נפלט ממעגל העבודה, אימי עקרת בית ויש לי אחד-עשר אחים ובביתנו רעבים ללחם. אנו נאלצים לפשוט יד. על סעודת בר-המצווה אין מה לדבר. אמי ברצונה הטוב לשמח את אחי, החליטה שלפחות השבת שלפני בר-המצווה תהיה חגיגית. והזמינה את אחיי הנשואים וניסתה להשיג את צורכי השבת. מחר בבוקר נערכת באופקים חלוקת מזון, ומשם, אנו מקווים שיהיה אוכל לשבת. על כן, לא אוכל להתעכב ועלי לנסוע הביתה".

האזין ראש הישיבה לדבריו ומתוך השתתפות אמר: "אכן, אין לדעת מה קודם, עשה כטוב בעיניך".

המתינו דקות ספורות, ולאחר רבע שעה הגיע לפתע הבחור. שאל אותו ראש הישיבה: "מדוע חזרת?" ענה הבחור "התקשיתי להחליט, הלכתי עד התחנה ושקלתי מה עלי לעשות. לא ידעתי מה רוצה ממני בורא עולם. האם עלי לנסוע לאמי. או להצטרף לתפילה על אב לעשרה ילדים שחייו עומדים לו מנגד? לבסוף החלטתי לשוב ואני תפילה שהייתה זו החלטה נכונה"...

בעל הקייטרינג

הרכב יצא לדרכו, הגיעו לכותל המערבי והעתירו בעד האב החולה. סיימו את כל ספר התהילים, זעקו את י"ג מידות הרחמים ובמשך שעות התחננו על חייו של האב.

כאשר יצאו מהכותל השעה הייתה מאוחרת. הבחורים היו רעבים ומותשים, בקשו מראש הישיבה דבר מה להשיב את נפשם והרב השיב: "לא רחוק מכאן מתגורר אביו של אחד הבחורים שברשותו קייטרינג, אולי יוכל לארח אותנו".

התקשר הרב לבעל הקייטרינג וזה הסכים להזמינם בשמחה. הגיעו לביתו וסעדו, ראש הישיבה הודה לו מעומק הלב על נדיבותו וטוב לבו. השיב לו בעל הקייטרינג: "כן... בגלל טוב ליבי אני מפסיד" שאל הרב לפשר הדברים, ובעל הקייטרינג סיפר שהיום הוזמנה אצלו סעודת מלכים בעלת תפריט עשיר לשמחת שבע ברכות, וכאשר ביקש לדעת את הכתובת למשלוח הסעודה, ענה המזמין שאשתו היא שהזמינה ויש לדבר איתה. האישה אף היא התחמקה ואמרה שבעלה הוא שהזמין ואין לה קשר לסעודה. בעל הקייטרינג הבין שלפניו מקרה של "שלום בית", ורווחים לא יהיו מההזמנה שבוטלה. בידו נותרו 160 מנות שאין בהם כל חפץ.

שמע ראש הישיבה ואמר לו: "אין לך מה להצטער! מצווה גדולה תרוויח בגין 160 מנות. אין כאן 'בל תשחית' אלא צדקה למשפחה עניה שלא יכולה לערוך לבן השלוש-עשרה סעודת בר-מצווה! תוכל לתרום להם את סעודת השבת ותהיה זו מצווה וזכות עצומה!"

שמח בעל הקייטרינג והוסיף מכספו שירות הובלות של מנות הסעודה לאופקים, והמשפחה זכתה לסעודות שבת מפוארות וחגיגיות.

ואכן, אין ספק שכאשר האדם חפץ בכל מאודו ובכל נפשו לקיים את המצווה, גם אם יש קשיים, ואם יראה שאין באפשרותו כלל לקיימה, לפחות יצטער, ירגיש כאב על שאין הוא יכול לעשותה. כיוצא בזה ראינו אצל משה רבינו כאשר הצטער על שלא כל כך לקח חלק במשכן. אמר לו הקב"ה: בזכות הצער שנצטערת ההקמה תיעשה על ידך. (ברכת דוד)