רבי שמעון ובנו יוצאים מן המערה: "איך מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?!" – ומעשה באיש שהפריע לשמחה במירון

לאחר שחלפו ועברו שתים עשרה שנה מעת שנכנסו למערה – מת המלך. ולפי חוק המלכות, כאשר המלך מת, מתבטלים גם הגזירות שהוא גזר.

כיון שמת המלך. התייצב אליהו הנביא בפתח המערה לבשר להם את הבשורה, ואמר: "מיהו האיש אשר יודיע לבר יוחאי כי המלך מת וגזרותיו בטלו?!"

כאשר שמעו רבי שמעון ובנו רבי אלעזר, את הבשורה כי המלך מת – קמו ויצאו ממחבואם. (החיד"א מפרש, כי אליהו עצמו לא רצה להיכנס למערה ולבשר להם, מפני שידע שנגזר עליהם לחזור שוב למערה לשנה נוספת).

לאחר שיצאו מהמערה פגשו וראו אנשים חורשים את אדמתם וזורעים תבואה. הדבר היה לפלא בעיניהם, ואמרו: "איך מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?!"

כלומר, מדוע אין הם מוסרים את עבודתם לגויים אשר יעבדו בעבורם והם יעסקו בתורה בזמן זה? הלוא הקב"ה מפרנס לאלה העושים את רצונו?! ומספרת הגמרא, שבכל מקום שהיו נותנים שם את עיניהם, והסתכלו בו, מיד היה נשרף. יצאה בת קול ואמרה: "האם יצאתם להחריב את עולמי? חזרו למערתכם!"

מיד חזרו למערה וישבו שם עוד שנים עשר חודש. ולאחר מכן אמרו: "הלא גם משפטם של רשעים בגיהנום הוא לא יותר משנים עשר חודש, ודי לנו אם נהיה נדונים כמשפט הרשעים!"

שמע ה' את תפילתם ושוב יצאה בת קול ואמרה: "צאו ממערתכם!"

לאחר ששמעו את דבר הבת קול יצאו שניהם מהמערה וחזרו לביתם לביתם.

מעשה באיש שהפריע השמחה על ציון רשב"י

בהיותי במירון שמעתי מעשה שאירע שם באיש אחד שמנע השמחה על ציון הרשב"י, והיה להם צער גדול. והנה נפלה תרדמה על אותו האיש, ובחלומו והנה רשב"י דובר אליו: "בגלל שמנעת השמחה שלי, וופסקה השמחה על ידך, בשמחתך גם כן יהיה כך", בקרב הימים עשה האיש הלז שמחת נישואין לבנו, ובשעת הנישואין שבק בנו חיים לכל חי, רחמנא לשזבן. (הרב יהודה ליב הורנשטיין בס' טל ירושלים עמ' לז)