"אם יש תפילין, יש סיבה שיהיה ראש" – סגולת התפילין של מרן הרב אלישיב – סיפור

והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך (יג ט)

סיפור

סיפור מרטיט, שהותר לפרסום רק אחרי פטירתו של רשכבה"ג מרן רבנו יוסף שלום אלישיב זצוק"ל.

המופת הגדול והנדיר, כפי שמגדירו האב, אברך יר"ש מאלעד, אירע לפני מספר שנים לאחר התאונה המחרידה שעברו בני המשפחה ביציאה מאלעד בהתנגשות הרכב המשפחתי עם משאית. כל בני המשפחה נפצעו בדרגות שונות ולא נשקפה סכנה לחייהם, למעט הבן הבכור, אז בן תשע וחצי, שנפצע אנושות והיה שרוי בין חיים למוות. הוא היה הראשון שהובל לביה"ח והוזנק לחדר הניתוח. אחרי ניתוח ראש מורכב, כשהוא עדיין מחוסר הכרה, אושפז במחלקת טיפול נמרץ עם תחזית פסימית לחלוטין. גדולי המומחים הודו שקצרה ידם מהושיע ואם לא יתרחש נס סביר יש מקום לחשוש כי הילד לא יתעורר כלל או לחלופין, עקב הפגיעה, ישאר נכה לכל חייו עם פגיעה מוחית בלתי הפיכה. האב, היחיד שלא נפגע בתאונה, התרוצץ ללא ליאות בין גדולי ישראל למען יקרעו שערי שמים לביטול הגזירה הקשה על בנו. אחד השליחים הטובים, ידיד מהשכונה שאביו תושב רמות הנודע בבתי התפילין המהודרים שהוא מכין, התנדב לרוץ עבורו לבקש את ברכת גדול הדור מרן רבינו זצוק"ל שהיה בקשרים מתמידים עם אביו והזמין ממנו דרך קבע בתי תפילין.

בעוד הילד שוכב ללא זיע, כשראשו עטוף תחבושות הזדרז החבר לארגן פגישה מהירה עם רבינו כדי להתחנן בפניו שיתפלל עבורו ויברכו לרפואה שלימה. והתפלא לשמוע את הוראתו של מרן רבינו זצוק"ל, שביקש ממנו מיידית לארגן לילד הפגוע תפילין של ראש אותן ייחדו לבר מצווה שלו. בהוראתו אורגן בית התפילין במהרה, כשהוא עדיין בצורתו הגולמית, ללא עיבוד וצבע סופיים, והובל מיידית אל יחידת הטיפול הנמרץ. 'החבר הגיע אלי נסער ובידו שקית עם תפילין שעליהן נרשם לרפואת הילד ואמר לי שזוהי סגולה שמרן הרב אלישיב ביקש לשלוח לרפואת בני' – מספר לנו האב בקול נרגש – 'אלו היו ימים קשים בהן נענו בין חוות דעותיהם הקודרות של הרופאים לבין תקוותינו כיהודים מאמינים, שאפילו 'חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים'. הנחנו את השקית הקדושה למראשותיו של בני והרגשנו מעודדים מאוד מהתפנית.

הפרופסור במחלקה התווכח איתי שאין לילד שלי סיכוי להתעורר ואני הייתי חדור אמונה ושכנעתי אותו שבתוך ימים הנס הגדול עומד להתרחש. שבוע לאחר מכן – הילד כבר עמד על רגליו ללא כל פגיעה והרופא התייצב והודה שאכן חוץ מנס שום דבר אחר לא יכול להסביר את המהפך הדרמטי. מספר ימים אחרי שהתעורר וסמי ההרדמה הפסיקו להשפיע, בני כבר התפלפל איתי על השיעור האחרון בגמרא ו'החזיק ראש' בכל המתרחש, בלי זכר לכך שמשהו התחולל בראשו.

קשה היה להאמין שרק ימים קודם האבחנה דיברו על פגיעה מוחית קשה ביותר, שבכל מצב תותיר את רשמיה. הילד תפקד וזכרונו היה בשיאו. לנו היה ברור במה זכינו לנס העל טבעי אבל לא יכולנו לגלות לכולם' – מודה האב. מרן רבינו ביקש לא לפרסם את הסיפור עד לסוף ימיו, הסיפור היה ידוע רק למקורבים ספורים ובני המשפחה. הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי זצוק"ל ששמע מהאב את הסיפור הגיב באותם ימים בציטוט דברי המדרש: 'לא בראתי ראש אלא בשביל תפילין' והוסיף את ההיגיון שמאחורי המופת 'אם יש תפילין, יש סיבה שיהיה ראש'. מאוחר יותר התברר שבני המשפחה זכו להיות מיחידי הסגולה שמרן זצוק"ל מסר להם את הסגולה המיוחדת. 'היו עוד שלושה ילדים פגועי ראש לפנינו שניצלו בזכותה ואנחנו היינו הפעם הרביעית והאחרונה בתולדותיו' – מעיד האב. (האמנתי ואדברה)