שכר מצוה – יועזר המלמד שלא רצה לקבל שכר בחינם, וברכת רבי שמעון בר יוחאי

שכר מצוה

רבי אלעזר בנו של רבי שמעון, הלך לבית חותנו, והיו עמו רבי חייא רבי יוסי ורבי חזקיה, ועסקו יחד בתורה. בעודם הולכים, פגשו את רבי ייסא אשר היה עם איש אחד, והאיש אומר דברי תורה.

אמר רבי אלעזר לרבי ייסא: רואה אני שהתחברת עם השכינה (כי ראה שהשכינה שורה על אותו יהודי שהיה עמו). ענה לו רבי ייסא: אמנם כן הוא הדבר, הלכתי עמו שלש פרסאות ואמר לי דברים יקרים. אני אמנם, שכרתי אותו במטרה שהוא ישמש אותי ביום זה, אך לא ידעתי כי הוא נר המאיר כפי שהנני נוכח לראות עתה!

שאל רבי אלעזר את היהודי: מה שמך? ענה לו יועזר. אמר לו: בא נשב יחד ונלמד בצוותא..

התישבו השנים, והאיש החל לומר דברי תורה. לאחר שסיים, אמר לו רבי אלעזר: יפה אמרת – ושאל אותו שוב במה כבודו מתעסק ומה עבודתו.

ענה האיש: מלמד ילדים קטנים. אך כעת הגיע רבי יוסי דכפר חנין, לכן לקחו ההורים את ילדיהם ממני ומסרו אותם לידיו. אף על פי כן, נותנים לי כל בני העיר את שכרי, כפי שהיו נותנים לי בזמן שלמדתי עם ילדיהם, החלטתי ובקשתי מהם שלא ימשיכו לשלם לי בחינם, ולכן השכרתי את עצמי אצל החכם הזה בעבודתו.

נענה רבי אלעזר: זקוקים אנו לברכותיו של אבא. קמו והלכו לרבי שמעון, ואותו יהודי היה יושב ולומד כל היום אצל רבי שמעון בר יוחאי.

יום אחד למד עם רבי שמעון בהלכות נטילת ידים. נענה רבי שמעון ואמר: כל מי שאינו נוטל ידיו כראוי, הרי לבד זאת שהוא נענש בעולם העליון הוא נענש גם למטה בעולם הזה, ועונשו שגורם לעצמו עניות. וכעונשו, כך שכרו – כמי שיש לו עונש, כך הוא עם השכר שהוא מקבל בעולם העליון ובעולם הזה: מי שנוטל ידיו כראוי – גורם לעצמו ברכות של מעלה, שהברכות העליונות שורות על ידיו כראוי, ומתברך למטה בעשירות.

לאחר מכן הסתכל רבי שמעון, לדעת איך נוטל האיש את ידיו, וראה שהוא נוטל ידיו במידה גדולה של מים. נענה רבי שמעון וברכו: מלא ידיך מברכותיך!

וכך היה. האיש מצא מטמון ומאותו יום התעשר בעושר רב. הוא היה עוסק בתורה ומחלק כל יום צדקה ומזון לעניים, שמח עמהם והסביר להם פנים מאירות.

קרא עליו רבי שמעון בר יוחאי את הפסוק 'ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל'. (רשב"י)