"לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה" – פרקי אבות

פרקי אבות

שמעון בנו אומר: כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, ולא המדרש העיקר אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא (פ"א משנה יז).

רבי שמעון בן גמליאל אומר, גדלתי בתוך החכמים, והמידה טובה שלמדתי מהם שהיא יפה באדם, היא השתיקה, שמעליבין אותו והוא שותק, כמו שלמדנו: הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינם משיבין, עליהם הכתוב אומר, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ואמרו חכמים, מילה בסלע משתוקא בשתיים, וכן כתבו, גם אויל מחריש חכם יחשב, ראינו, אף שגדל בתוך חכמים ובודאי לא דיברו דברים ריקים רק דברי חכמה, אעפ"כ אין יותר טוב לגוף היא השתיקה כי רבוי דברים מביא חטא.

וכל המרבה דברים מביא חטא. וזהו: "על כל דבר פשע", כל דיבור ודיבור שידבר האדם בעסקי העולם הזה, א"א שינצל מפשע או שקר, לשון הרע, דברים בטלים, כעס, שנאת חינם, באופן שאי אפשר לאדם להינצל אם פותח פיו. ועל זה מפרשים את הפסוק "וכל כלי פתוח" זה הפה, "אשר אין צמיד פתיל עליו", שלא צומד וקושר פיו ומדבר כל הבא לפיו, או "טמא הוא", שאי אפשר שינצל מלשון הרע, וכעס, ועוד.

וכתב הגר"א זצ"ל באיגרת ששלח לבנו: על כל שעה שאדם חוסם פיו מלדבר מה שאינו הכרחי לגופו, זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער. (מעשה אבות).