רבי ישראל סלנטר והנוסע ברכבת – כיצד מוציאים טינה מהלב

סיפור

מסופר על רבי ישראל סלנטר שנסע ברכבת מהעיר קובנה לווילנא. כדרכו, נסע יחידי בלי מלווים והיה כאחד מפשוטי העם, על ידו ישב איש צעיר. רבי ישראל ישב בקרון המיועד למעשנים ועישן סיגריה, פנה האיש בגסות לרבי ישראל ואמר שאינו סובל את ריח העישון, רבי ישראל לא רצה לומר לו שהקרון מיועד למעשנים, אלא ביקש את סליחתו וכיבה את הסיגריה.

לא עברו רגעים מועטים ושוב נשמע קולו הנרגז של האיש: "אי אפשר לשבת בד' אמות של הזקן, הוא פתח את החלון ומכניס קור בעצמותינו".

רבי ישראל המשיך בנחת להצטדק: "סלח לי. לא אני פתחתי את החלון, ואם הדבר מפריע אסגרנו". קם וסגר.

כשהגיעה הרכבת לווילנא, המתין קהל רב אשר בא להקביל את פני הגאון רבי ישראל וקודשו, ראה האיש ותמה: "מה התקהלות זו?" ניגש ושאל אחד מהקהל.

תמהו עליו: "האינך יודע כי רבינו ישראל מסלנט בא עתה?!".

הוא זיהה את הרב וחשכו עיניו. כל הלילה נדדה שנתו וכליותיו יסרוהו במי הוא התגרה ואת מי השפיל. למחר בבוקר הלך לאכסניתו של רבי ישראל, ששהה בבית חתנו. טרם הספיק לפצות פיו הקדימו רבי ישראל בסבר פנים יפות: "שב בבקשה, מה שלומך? האם כבר נחת מהדרך?".

האיש נדהם מקבלת פנים לבבית זו ופרץ בבכייה וביקש סליחה ומחילה. רבי ישראל עודדו שלא יצטער, וגילה לו שאין בליבו שום טינה עליו. שכן אין אדם עומד על דבר אלא אם כן נכשל בו. ונכנס עמו בשיחה בתורת המידות והמוסר שעה ארוכה.

כשקם ללכת תפסו רבי ישראל ושאלו: "שמה תאמר לי לשם מה באת לווילנא?" האיש גילה לרב כי בא לכאן להשיג "תעודת סמיכה" לקבל היתר שחיטה.

"אם כן", צהל רבי ישראל, "בידי לעזור לך להשיגה. חתני הרי הוא מראשי הרבנים בעיר, ואני כבר אדאג שהוא ייתן לך תעודת סמיכה".

חתנו של רבי ישראל מיד קיבלו והחל לגלגל עמו שיחה בהלכות שחיטה. הוא תהה על קנקנו ומצאו ריק. שאינו יודע בהלכות שחיטה, בדיקות וטריפות, וכשם שהיה מלא בעזות ובמידות מושחתות כן היה מנוער מחכמה.

ניחמו רבי ישראל: חזקה שאתה יגע עדיין מהדרך, תנוח מעט ותבוא שנית בעוד יומיים.

בקושי מצא האיש את הדלת ויצא. עברו ימים אחדים והאיש לא חזר.

רבי ישראל שהצטייד בכתובתו מראש הלך בכבודו ובעצמו והגיע אליו, נכנס לפונדקו ושאלו: "מדוע אינך שב?"

השיב הלה: "מחזיק אני טובה לרבינו, הוא פקח את עיני, אני מכיר את מקומי ואחזור מיד לביתי".

לא הרפה רבי ישראל ועודדו והמריצו לחזור וללמוד היטב הלכות שחיטה, והלך ומצא לו שוחט מובהק שילמדנו את כל הדינים, וסיפק לו כל אותו הזמן את כל צרכיו...

לא עברו ימים מועטים ועמלו של רבי ישראל נשא פרי. האברך למד במרץ ובשקידה את ההלכות, השתלם לשוחט מומחה והוסמך על ידי כמה רבנים גדולים.

ולא נתקררה דעתו של רבי ישראל, עד שמצא עבורו קהילה הגונה שהושיבוהו בכבוד בתוכה...

וכששאלו את רבי ישראל וכל כך למה? השיב: "כשהלה בא אלי וביקשני סליחה, אמרתי לו כי אני מוחל לו במחילה גמורה ואין בי עליו שום טינה, ובאמת אמרתי את הדברים בלב שלם.

אך היות שאני רק בשר ודם חוששני שתתגנב בליבי איזו קפידה ושנאה עליו, לכן השתדלתי לחפש כל מיני הטבות לגמול לו ולהוציא מליבי כל חשש טינה". (חיי המוסר)