"לא יחל דברו" – הפה ככלי שרת והדיבור המקדש, פרשת מטות

איש כי ידור נדר לה', לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה (ל ג)

טעם שיש בכח האדם לעשות בדיבורו-נדרו, את החפץ החומרי לחפץ קדוש, דהיינו שמעניק ומטביע בחפץ צורה חדשה, כמו שאומר רבינו יונה גירונדי: כי אדם השומר פיו נעשה הפה שלו כלי שרת, וכמו שמקדש כלי שרת את המנחה הניתנת לתוכו, כך גם הדיבור שיוצא מפיו של זה שמקיים בנפשו "לא יחל דברו", אינו עושה דיבורו חולין, הוא קדוש, ודיבור קדוש מסוגל לעשות גם את החפץ החומרי לקדוש. (רבי אברהם מסוכטשוב)

ככל היוצא מפיו יעשה (ל ג)

השם יתברך יעשה כדבריו, וזהו שאמרו: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". (אמרי חן)