מצוות פרו ורבו – מה המצווה, על מי היא מוטלת ומתי מקיימים אותה
״פרו ורבו״ היא מצוות עשה מן התורה (בראשית א, כח; ט, ז), והיא נחשבת המצווה הראשונה בתורה. לפי הגמרא (יבמות סא ע״ב) והשולחן ערוך (אבן העזר א, ה) אדם מקיים את עיקר המצווה כשיש לו בן ובת, כדברי בית הלל – ״זכר ונקבה בראם״. האיש מצווה בה מן התורה, והאישה אינה מצווה (שו״ע אבה״ע א, יג), אף שהיא שותפה מלאה לה. גם אחרי שקיים את המצווה, כותב הרמב״ם (אישות טו, טז), מצווה מדברי סופרים להמשיך ״כל זמן שיש בו כוח״, שכל המוסיף נפש אחת בישראל ״כאילו בנה עולם״.
המקור בתורה
הברכה ״פרו ורבו ומלאו את הארץ״ נאמרה לאדם הראשון (בראשית א, כח), וחזרה לנח ולבניו אחרי המבול (בראשית ט, א, ז). הרמב״ם (אישות טו, א) מגדיר אותה ״מצוות עשה של תורה״. הנביא ישעיהו (מה, יח) מוסיף את הטעם: ״לא תהו בראה, לשבת יצרה״ – העולם נברא כדי שיהיה מיושב.
מתי מקיימים את המצווה
המשנה (יבמות סא ע״ב) מביאה מחלוקת: בית שמאי אומרים שני זכרים, כמו משה רבנו שהיו לו גרשום ואליעזר; בית הלל אומרים ״זכר ונקבה״, שנאמר ״זכר ונקבה בראם״. ההלכה כבית הלל, וכך פוסק השולחן ערוך (אבן העזר א, ה). השולחן ערוך שם (סעיף ו) מוסיף שגם נכדים יכולים להיחשב לקיום המצווה, בפרטים שהוא מבאר.
אבל המצווה אינה ״נגמרת״. בגמרא (יבמות סב ע״ב) למד רבי יהושע מן הפסוק ״בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך״ (קהלת יא, ו): היו לו בנים בילדותו – יהיו לו בנים בזקנותו. הרמב״ם (אישות טו, טז) פוסק שזו מצווה מדברי סופרים, ״שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם״, והשולחן ערוך (אבה״ע א, ח) פוסק שגם מי שקיים פרו ורבו לא יעמוד בלא אישה.
על מי המצווה מוטלת
לפי הגמרא, הרמב״ם (אישות טו, ב) והשולחן ערוך (אבה״ע א, יג), האיש מצווה על פרו ורבו והאישה אינה מצווה. אין בזה הקטנה של חלקה: בלעדיה אין מצווה כלל, והפוסקים מבארים שהיא שותפה לה ולשכרה. הרמב״ם מוסיף שמצוות חכמים היא שגם אישה לא תשב בלא איש.
השולחן ערוך (אבה״ע א, א) מתאר את חשיבות המצווה בלשון חריפה, ורמ״א שם מוסיף ש״כל מי שאין לו אישה שרוי בלא ברכה״ – ומיד מביא את הפסוק ״מצא אישה מצא טוב״. הנישואין והמשפחה הם המסגרת שבה המצווה מתקיימת.
מילה למי שממתין
המצווה הזו נוגעת בנקודה רגישה מאוד. יש זוגות שממתינים שנים לילדים, וחשוב לומר: ההלכה אינה רואה בהם ״מבטלי מצווה״. הם מצפים, מתפללים ופועלים. טיפולי פוריות מעוררים שאלות הלכתיות, ויש רבנים ומכונים שמתמחים בהן; את ההחלטות הרפואיות מקבלים עם הרופאים. על התפילה – ראו תפילה לזרע של קיימא, ועל המנהגים שנהגו בהם – תפילות וסגולות לילדים, בלי הבטחות.
ולסביבה: שאלות כמו ״מתי כבר?״ או הערות על גודל המשפחה עלולות לפגוע מאוד, וההלכה מזהירה על אונאת דברים.
טעויות נפוצות
- לחשוב שהמצווה מתקיימת ״רק בשני בנים״ – ההלכה כבית הלל: בן ובת.
- לחשוב שאחרי בן ובת אין עוד ערך להוסיף – הרמב״ם כותב שהמוסיף נפש ״כאילו בנה עולם״.
- להטיל על זוג שממתין לילדים אשמה או לחץ – זו פגיעה, לא מצווה.
- להכריע בשאלות של טיפולים רפואיים בלי רב שמתמצא בתחום ובלי הרופא המטפל.
שאלות נפוצות
האם אישה מצווה בפרו ורבו?
לפי השולחן ערוך (אבה״ע א, יג) – לא; האיש מצווה. אבל היא שותפה מלאה במצווה ובשכרה.
כמה ילדים צריך כדי לקיים את המצווה?
עיקר המצווה – בן ובת, כבית הלל. ומדברי סופרים ממשיכים גם אחר כך, כל זמן שאפשר (רמב״ם אישות טו, טז).
מה המקור ל״לשבת יצרה״?
ישעיהו מה, יח: ״לא תהו בראה, לשבת יצרה״. הגמרא ביבמות (סב ע״א–ע״ב) משתמשת בפסוק בדיני המצווה.
האם יש שאלות הלכתיות בטיפולי פוריות?
כן, ויש רבנים שמתמחים בהן. כדאי לפנות אליהם מראש, ובמקביל לרופא המטפל.
עוד בהריון, לידה ותינוק
מאמרים מהעלונים בנושא
בכל שאלה מעשית יש לשאול רב.