דלג לתוכן הראשי
כוונות

עלון מס' 487 · פר' נח תשפ"ז

ויועצינו כבתחילה · פרשת נח

בנשיאות הרב משה בויאר שליט"א

התחזקות אמיתית – "ויחל נח איש האדמה"

בפרשתנו אנחנו קוראים על נח ועל המבול, כאשר נח ומשפחתו הם היחידים מכל הדור שזכו להינצל מהמבול. התורה מגדירה את נח: "נח איש צדיק, תמים היה בדורותיו, את האלוקים התהלך נח". הוא זכה שהקב"ה דיבר איתו, והדריך אותו כיצד לעבור בשלום את המבול, וממנו יצאו לאחר מכן כל תולדות האנושות.

והנה, על אף כל הצדקות והתמימות של נח, מיד לאחר המבול ההתייחסות אליו משתנה. פתאום הוא כבר לא מכונה "איש צדיק" אלא "איש האדמה": "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם". מיד לאחר מכן מתוארת גם התנהגות לא ראויה: "וישת מן היין וישכר, ויתגל בתוך אהֹלה". לכאורה יש כאן נפילה ממש מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. מאיש צדיק המדבר עם הקב"ה, לשיכור שלא יודע מה קורה איתו. איך יכול להיות הבדל כל כך קיצוני, כאילו מדובר בשני אנשים שונים המנוגדים בתכלית?

הנפש כקפיץ

התשובה לכך היא יסוד גדול בנפש האדם. הרב דסלר זצ"ל מסביר שהנפש של האדם פועלת כמו קפיץ. כאשר לוחצים על הקפיץ, הוא מייצר התנגדות. ככל שלוחצים אותו יותר חזק, כך הוא מייצר יותר התנגדות. אבל ברגע שמשחררים ממנו את הלחץ, ההתנגדות נעלמת, ההסרטה המלאה של השיעור שממנו נערך העלון. העלון וההסרטה עוסקים באותו תוכן, ומוגשים לכם יחד כדי שתוכלו לבחור את אופן הלמידה הנוח והמתאים לכם ביותר. הקפיץ משתחרר וקופץ ואף יוצא ממקומו.

גם הנפש של האדם פועלת בצורה דומה. הרבה פעמים הנפש נלחצת ומושפעת כתוצאה מהסביבה. ישנם הרבה אנשים שמתחזקים מבחינה רוחנית, אבל שורש ההתחזקות הוא כתוצאה מלחץ הפוך שיש עליהם מן הסביבה. דהיינו הסביבה מתנהגת בצורה הפוכה מהם, וזה גורם להם למתוח את הנפש כמו קפיץ, ולטעון אותה בכוחות מאוד חזקים, שלמעשה דוחקים אותם מהמקום שלהם כדי להתחזק. הבעיה הגדולה נוצרת כאשר הלחץ נעלם.

התלמידה המתחזקת

כדי להסביר את הדברים נביא מעשה שהיה. לפני שנים היינו ב'שבת מחנה' במסגרת של בנות 'בית יעקב'. לאחר אחת ההרצאות ניגשה אלינו תלמידה והתלוננה שבזמן האחרון היא מרגישה תחושה של 'ריק פנימי', כמו שמשהו חלול בתוכה, ובאופן כללי היא מרגישה לא טוב. אופן הצגת הדברים היה קצת מדאיג, ולאחר ששאלנו אותה כמה שאלות, התבררה לנו הסיבה.

מסתבר שהתלמידה הזאת לומדת במסגרת המיועדת לנערות שבאות מרקע חלש. במהלך השנים הבנות מתחזקות ומגיעות לרמה רוחנית, הרבה יותר גבוהה ממה שהן נכנסו למסגרת. גם התלמידה הזאת הגיעה מבית מאוד פשרני. הם אמנם שומרים תורה ומצוות, אבל לפי הרמה והמושגים שלהם. בתוך המסגרת החינוכית היא החלה לדקדק במצוות, בצניעות, בכשרות וכו', עד למצב שזה כבר לא התאים למשפחה שלה. היא הפסיקה להצטרף אליהם לכל מיני אירועים, מה שעורר התנגדות גדולה מצדם.

הסיבה לנפילה

אבל דווקא ההתנגדות הזאת נתנה לה כוחות עצומים להתחזק עוד יותר ועוד יותר, וכתוצאה מכך היא אכן התעלתה מאוד מבחינה רוחנית. כאשר מתבוננים בשורש ההתחזקות, רואים שהיא לא התחזקה מתוך התבוננות וצורך פנימי, אלא מה שהמריץ ודחף אותה היתה דווקא אותה 'מלחמה' שניהלו נגדה. מטבע האדם, כאשר הוא מרגיש שנלחמים כנגד הרצונות שלו, הוא פשוט מגלה עקשנות ונאבק על שלו, ובסופו של דבר הוא גם מצליח להתקדם. מה שקרה אצל אותה תלמידה, שבתקופה האחרונה ההורים התיישבו בדעתם והחליטו שאם זה הכיוון שהיא רוצה ללכת בחיים, אסור להם להילחם איתה, הרי בסך הכל מדובר בבת ישראל שרוצה להתחזק. לכן הם קראו לה לפגישה והודיעו שהם מסכימים שתלך בדרך שלה, ותמורת ההסכמה הם ביקשו ממנה ללכת לקראתם בכמה נושאים שמאוד מפריעים להם. באותו הרגע כל ההתנגדות נפלה, ומבחינת הנערה היתה נפילת מתח קיצונית. ה'קפיץ' השתחרר לגמרי ולכאורה לא היה לה מניע להמשיך ולהתחזק, ולכן היא הרגישה ריקנות פנימית. לאחר שיחה והבנת המצב, הצליחו להדריך ולעזור לה.

חזר למקומו

התופעה הזאת בדיוק התקיימה בנפשו של נח. חז"ל אומרים שכאשר נח בנה את התיבה והוא ראה את כל ההתנהגות של בני דורו, הוא ממש פחד מהם, והוא אפילו ברח והתחבא מפניהם. מבחינתו התנהגותם היתה דבר שהוא חייב להתנגד ולהילחם כנגדה. זה היה מה שהמריץ אותו כל הזמן, להתקדם ולהתחזק במידות ובעבודת ה'. בנוסף היתה אצלו בחינה של "הבא להיטהר מסייעים לו", ואמנם כתוב אצל נח שהוא היה זקוק לסעד מן השמיים, בשונה מאברהם אבינו.

מכאן אנחנו מבינים שדווקא מתוך כך שהוא נאבק ונלחם כנגד בני דורו, הוא הצליח להגיע למדרגה הגבוה של: "איש צדיק תמים", אבל זה היה רק "בדורותיו". כי מיד לאחר המבול כל ההתנגדות נעלמה, כי כל הרשעים בני דור המבול כבר לא היו קיימים. כבר לא היה עם מי להיאבק ולהילחם. ממילא היתה אצל נח נפילת לחץ עצומה, וכתוצאה מכך הוא הגיע לדרגה של "איש האדמה". המפרשים מסבירים שמלכתחילה זו היתה דרגתו האמיתית של נח, ורק ההתנגדות שלו לפני המבול, היא שחיזקה אותו והוא התעלה מאוד ברוחניות, מה שבאמת נזקף לזכותו והביא אותו למקומות נעלים. אבל ברגע שההתנגדות שככה, הוא חזר להיות איש האדמה, ואז הוא גם השתכר וקרה מה שקרה.

מקום אמיתי

מכאן אנחנו לומדים לחיינו אנו, שהאדם צריך תמיד להתבונן בהתקדמות הרוחנית שלו, ולבדוק מה באמת מניע אותו. הרבה פעמים האדם מתחזק כתוצאה מההתנהגות ההפוכה של הסביבה. אין ספק שכל התחזקות ברוחניות היא דבר טוב וראוי, אבל בשלב מסוים, ברגע שההתנגדות תיפסק, האדם יכול להיכנס למצב מסוכן של ירידת מתח ונפילה. לכן חשוב מאוד לבדוק ולזהות את מקור ההתחזקות, כדי לדעת כיצד להגיב לכל שינוי במצב. הבסיס של האדם צריך להיות: "בכל דרכיך דעהו". בכל מקום שהוא נמצא, הוא צריך להתבונן ולחשוב, מה מביא אותו למקום הזה. השאיפה היא להתחזק מתוך התבוננות עצמית פנימית, ולא להיות תלוי בהתנגדות לסביבה. האדם צריך לבסס את הקשר שלו את הקב"ה, כדי שהמקום שבו הוא נמצא יהיה המקום האמיתי שלו. פשוט להתחבר אל הקב"ה מהמקום שלו.

להישאר למעלה

אם נחזור למקרה של אותה תלמידה שהתחזקה, הרי אם היו מדריכים אותה להתבונן כבר מההתחלה, בסיבות שהביאו אותה לאותה התעלות רוחנית, היא היתה יכולה להבין שהכל מגיע בעיקר מההתנגדות. אמנם זה חשוב לדעת כיצד להתמודד עם התנגדות, אבל בנוסף צריכים ללמוד כיצד להפוך את הרצונות לחלק מהאישיות ומהקשר עם הקב"ה. הרצונות נובעים מהלב, והמוח שליט על הלב, והוא הופך את הרצונות לחלק בלתי נפרד מן האדם, כזה שלא תלוי בהתנגדויות.

בכל פעם שהאדם מרגיש התעלות רוחנית חזקה, כדאי לו לשבת עם עצמו, להתבונן וללמוד מהיכן זה נובע. אם זה נובע בעיקר מהתנגדות, הוא צריך להפוך את ההתחזקות לחלק ממנו, להבין אותה ולהתחבר אליה. או אז הוא לא יחזור להיות "איש האדמה" אלא הוא ישאר בדרגה הגבוהה. הוא פשוט יתחבר למקום שלו באופן קבוע, וגם אם ההתנגדות תרד, הדבר לא ישפיע עליו.

בעולם החינוך

היסוד הזה שייך גם לעולם החינוך. הרבה פעמים יש תלמידים שלומדים ומתנהגים טוב, כאשר המניע שלהם הוא תחרות. במוסדות החינוך יש הרבה תחרות ודחיפה של התלמידים, להגיע להישגים יותר מחבריהם. גם כאן יכולה להיווצר בעיה. יש תלמידים בישיבה שהתרגלו לתחרות גדולה במסגרת הלימודים, ולכן הם לומדים ללמוד בהתמדה במשך שעות ארוכות, ובכלל מתחזקים ברוחניות. אבל כאשר הם מתחתנים והתחרות הזאת כבר לא קיימת, הם יכולים לחוות נפילה ח"ו.

הדברים נכונים לכל פעילות שהאדם עושה, בעיקר בכל הקשור לעולם הרוחני. האדם צריך לזהות את המניע של ההתחזקות שלו. תחרות חיובית היא לא דבר פסול כשהיא בהיבט החיובי, "קנאת סופרים תרבה חוכמה" (בבא בתרא כא.), אבל ההתחזקות לא יכול להישאר כשהיא תלויה בתחרות. התחרות יכולה להיות כלי-עזר, אבל העיקר הוא החיבור אל הקב"ה, ההבנה והכרת המקום בו האדם נמצא.

שו"ת לפרשת "נח" – שאלה:

השאלה הבאה נשאלת על ידי הרבה הורים. מה עושים כאשר הילדים לא רוצים לאכול את מה שנותנים להם. ההורים רודפים אחריהם, מנסים לשכנע אותם, מבטיחים כל מיני פרסים, אבל שום דבר לא עוזר. הילדים ממש מתעקשים ולא רוצים לאכול.

מה בדיוק ההורים צריכים לעשות? אמנם הזמן עובר והילדים גדלים, אבל הם אוכלים אוכל לא בריא, וחסר להם את אבות המזון. גם את האוכל שנותנים להם למוסדות החינוך, הם מחזירים. האם בכלל כדאי להורים לטרוח ולשלוח אוכל בריא? איך אפשר לשכנע את הילדים לאכול בצורה מסודרת ונכונה? מה בכלל מונח בסירוב שלהם לאכול?

תשובה:

בפרשתנו אנחנו קוראים אחרי המבול: "וירח ה' את ריח הניחוח, ויאמר ה' אל ליבו: לא אוסיף לקלל עוד את האדמה, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי". מסביר רש"י: "מנעוריו – מנעוריו כתיב, משננער לצאת ממעי אמו ניתן בו יצר הרע". זאת אומרת שהיצר הרע מובנה אצל האדם כבר מאז לידתו. שואל על כך ה"חפץ חיים": איזה יצר רע יש לילד קטן? הרי הוא נולד כשהוא טהור וקדוש? איפה בדיוק אנחנו מוצאים את היצר הרע הזה?

אלא מבאר ה"חפץ חיים" שמדובר באותו יצר הרע שמונע מהילד לאכול בצורה מסודרת, את האוכל הבריא שנותנים לו. לא מדובר סתם בחוסר רצון לאכול בעלמא, אלא יש כאן תכנית עמוקה וסדורה של היצר הרע להחטיא את היהודי, והוא מתחיל כבר בשעת לידתו. מוסיף ה"חפץ חיים", שהנה הילד הגוי אוכל מגיל קטן את כל מה שנותנים לו, ואף יותר מזה. אמא שלו לא צריכה לרדוף אחריו שיאכל. זאת בגלל שאין לו את היצר הרע הזה.

היצר הרע עובד בצורה מתוכננת, והוא מוביל מהלכים מסודרים במשך שנות חייו של האדם, הכל כדי להפיל אותו. "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו" (סוכה נב:). את המהלך הראשון הוא מתחיל כבר משעת הלידה, כאשר הילד מסרב לאכול.

ככל שהילד מתחיל לגדול הסרבנות שלו מתגברת. הוא מסרב לאכול אוכל בריא ודורש רק ממתקים וחטיפים. המחסור באבות המזון גורם נזק לגוף, הן בהתפתחות הפיזית והן בהתפתחות של המוח. אמנם בגיל מאוד צעיר זה לא כל כך בא לידי ביטוי, כי לגוף הצעיר יש חיות וכוח משלו, אולם בשלבים יותר מאוחרים זה מתחיל להשפיע.

פתאום רמת הריכוז של האדם מתחילה לרדת, העייפות משתלטת עליו, חילוף החומרים והפרשתם לא תקין, והאדם נאלץ לצרוך תוספים משלימים, כמו קופאין ודופמין ועוד, עד שהוא ממש מתמכר אליהם. בנוסף יש גם מחלות שמתפתחות אצל האדם, רח"ל, שהם כתוצאה מכל המתוקים ושאר המאכלים הגרועים, שהוא הכניס לגופו במשך כל חייו.

כך למעשה כאשר האדם מגיע לגיל בוגר, רמת הלימוד שלו יורדת. כבר אין לו את היכולת להשקיע ולהתרכז כמו שצריך. כל הכוחות שלו יורדים פלאים, ויש פגיעה גדולה בכל עבודת ה' שלו.

כל זה הוא כתוצאה מהמלחמה של היצר הרע באדם. "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". היצר הרע מנהל את המלחמה הזאת מהרגע שהאדם נולד. הוא משכנע את הילד שלא ירצה לאכול אוכל בריא, אלא ממתקים וחטיפים. כל אלו מרגילים את האדם לאכול מתוק וגם לחפש את עולם ההנאות, כמו שאנחנו מביאים באריכות בסדרת השיעורים על החינוך.

מה אפשר לעשות כנגד היצר הרע הזה? האם יש לכך פתרון? התשובה לכך היא שצריכים לחנך את הילד בדיוק כמו שמחנכים אותו מפני כל סכנה אחרת. ההורים מחנכים את הילדים כבר מגיל קטן שאסור לרוץ לכביש, שאסור לגעת בנקודת חשמל פתוחה, שאסור לשתות חומרים מסוכנים כמו אקונומיקה וכדו'. אותו הדבר צריכים ללמד את הילדים מגיל קטן, שצריכים להתרחק ממאכלים שאינם בריאים.

ככל שהילד מתבגר ומסוגל להבין, צריכים גם להסביר לו שהיצר הרע והאוכל כרוכים זה בזה. היצר הרע לא מכשיל את האדם רק בלעשות עבירות, כמו לא לשמוע בקול ההורים ח"ו, או בדיבור לשון הרע וכו', אלא גם בדברים הקשורים למזון.

כאן המקום לציין שאין לאסור לגמרי על הילד לאכול ממתקים. מותר לו לאכול דברים טעימים, אבל קודם כל הוא צריך לאכול אוכל בריא. הממתק יכול להגיע כתוספת או כלפתן. יש כמובן זמנים מיוחדים כמו שבתות וחגים וכו'.

הרבה פעמים זה לא כל כך עוזר בטווח הקצר, אולם לטווח ארוך הילד מבין. הוא מתבגר כשהוא מפנים ויודע שיש כאן מזימה של היצר הרע לפגוע בו, ולכן הוא צריך לשמור על הבריאות שלו בצורה הראויה.

אם כן, מפרשתו אנחנו לומדים: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", וה"חפץ חיים" מלמד אותנו שהיצר הרע תופס את האדם בראשית חייו על ידי האוכל. הדרך של ההורים להילחם ביצר הזה ולזכות לסיעתא דשמיא, הוא פשוט להסביר לילד, כאשר חשוב מאוד גם להראות דוגמה אישית.

כאשר ההורים בבית מראים דוגמה אישית לילדים, כאשר הם בעצמם אוכלים בצורה מסודרת ובריאה, בזה הם משפיעים רבות על הילדים.

אבל אם ההורה בעצמו לא אוכל בצורה ראויה ובריאה, בוודאי שלא יצליח לחנך את הילד. לכן ההורים צריכים גם להתחזק בעצמם, וגם ללמד את הילדים להתחזק כנגד יצר לב האדם, כבר מנעוריו.

שתפו את הדף:וואטסאפ
מצאתם טעות? יש לכם הצעה לשיפור?
סוג הפנייה