ויקרא ט, י

וְיָת תַּרְבָּא וְיָת כָּלְיֵתָא וְיָת חִצְרָא מִן כַּבְדָא מִן חַטָאתָא אַסֵק לְמַדְבְּחָא כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָת מֹשֶׁה

וְיַת תְּרֵיב וְיַת כּוֹלְיַין וְיַת חַצְרָא מִן כַּבְדָא מִן חַטָאתָא אַסִיק לְמַדְבְּחָא הֵי כְּמָא דְפַקֵד יְיָ יַת משֶׁה

ואת החלב המכסה. ואשר על הקרב ועל הכליות:

ואת החלב וגו׳ מן החטאת וגו׳ כאשר צוה ה׳ את משה. באשר היה כאן חידוש. דבכ״מ כשמביאים חטאת ועולה שוחטים וזורקים החטאת ואח״כ העולה ואח״כ מקטירים תחלה העולה ואח״כ אימורי החטאת וכדתנן בזבחים פ׳ כל התדיר. וע׳ להלן ט״ז כ״ה. אבל כאן היה ע״פ קבלה להקדים מעשה החטאת בשלימות. ואח״כ להביא העולה. והיינו כאשר צוה וגו׳ וע״ע במקרא י״ג בטעמו של דבר. מש״ה פי׳ הכתוב דבזה קדמה החטאת לעולה שלא כדין לדורות: