ויקרא ח, לה

ולא תמותו. הא אם לא תעשו כן, הרי אתם חיבים מיתה:

וּבִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא תֵּיתְבוּן יְמָם וְלֵילֵי שִׁבְעָא יוֹמִין וְתִטְרוּן יָת מַטְרַת מֵימְרָא דַיְיָ וְלָא תְמוּתוּן אֲרֵי כֵן אִתְפַּקָדִית

וּבִתְרַע מַשְׁכַּן זִימְנָא תֵּיתְבוּן יוֹמָם וְלֵילֵי שׁוּבְעָא יוֹמִין וְתִטְרוּן יַת מַטְרַת מֵימְרָא דַיְיָ וְלָא תְמוּתוּן אֲרוּם הֵיכְדֵין אִיתְפַּקֵדִית

ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת ה' ולא תמותו על דעת הברייתא של תורת כהנים (שמיני מלואים מב) ענין הפסוק הזה שלא יצאו מפתח אהל מועד יומם ולילה בשעת עבודה כלומר עד שישלימו כל העבודה המוטלת עליהם באותו העת והיא מצוה נוהגת לדורות שלא יניח כהן עבודה ויצא וחייבין עליה מיתה והוא שאמר בכהן גדול (ויקרא כ״א:י״ב) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל אמרו (בת"כ כאן) אימתי אינו יוצא ואינו מחלל הוי אומר בשעת עבודה ודרשו (שם) פן תמותו (ויקרא י׳:ז׳) ממשמע לאו אתה שומע הן אין לי אלא אהרן ובניו שנמשחו בשמן המשחה שאם יצאו בשעת עבודה חייבין מיתה מנין לכל הכהנים שבכל הדורות תלמוד לומר כי שמן משחת ה' עליכם (שם) פירוש שלא אמר כי בשמן משחת ה' אתם משוחים ואמר עליכם כמו והיתה להיות להם משחתם לכהונת עולם לדורותם (שמות מ טו):

ופתח אהל מועד תשבו. להזכיר ולא תמותו:

צויתי. פועל שלא נקרא שם פועלו ויש אומרים כי כן צויתי אותכ׳ ואם לא פירש שם לשבת פתח אהל מועד:

יומם ולילה. כי היריעות לא התפרקו כמבואר למעלה:

ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים. הזהירם שלא יצאו מפתח אהל מועד יומם ולילה בשעת עבודה, כלומר עד שישלימו כל העבודה המוטלת עליהם באותו העת, והיא מצוה נוהגת לדורות שלא יניח כהן עבודה ויצא וזהו שאמר בכהן גדול (ויקרא כא) ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, אימתי אינו יוצא ואינו מחלל הוי אומר בשעת עבודה, ואם עשה כן חייב מיתה, שנאמר פן תמותו, ומכלל לאו אתה שומע הן.

ומה שהזהירם שלא יצאו מן הפתח לא ביום ולא בלילה, כוונת הפסוק בשעות הראויות לישב שם, שהרי בשר ודם הוא מוכרח לעשות הענינים הגופניים, כיוצא בו אמר הכתוב בבנין ביהמ"ק (מלכים א ו׳:ל״ח) ויבנהו שבע שנים, ואת ביתו בנה שלמה י"ג שנה, שאין לכלול בהם השבתות והמועדים, כי הכוונה בימים הראויים למלאכה, אף כאן הזהירם שלא יצאו מן הפתח בשעות הראויות לישב שם.

ובמדרש ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה אלו שבעה ימים אבלות של נדב ואביהוא, שהרי הקב"ה שמר על עולמו תחילה. באורו שהתאבל שבעה ימים על העולם שעתיד ליחרב בדור המבול, שנאמר (בראשית ז) ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ. ואמרו שם ומתאבלין על המת קודם שימות, אלא אדם שאינו יודע מה שעתיד להיות אינו מתאבל עד שימות המת אבל הקב"ה שיודע מה שעתיד להיות שמר על עולמו תחלה, אף כאן אמר הקב"ה ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים, שמרו על אחיכם שבעה כדרך ששמרתי אני את עולמי שבעה, וזהו שכתוב ושמרתם את משמרת ה'.

ופתח אהל מועד וגו׳. הוא אזהרה בפ״ע. דלבד שהזהיר על הישיבה בשעת הקרבה הזהיר לישב בכל יום מז׳ הימים יומם ולילה. ופליגי בירושלמי שם אי צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום או מכיון שמסר יום ללילה דיו. ומפרש המקרא טעם לישיבה זו:

ושמרתם את משמרת ה׳. כבר ביארנו בס׳ בראשית כ״ו ה׳ דהכתוב קורא לימוד תורה שבע״פ בעיון משמרת באשר הוא משמרת שקבע הקב״ה בעולם. והזהיר כאן דבשעה זו יעסקו בתורה לדעת איך לעשות עבודתם. ולא יהיה אח״כ שגגת תלמוד העולה זדון. וזהו פי׳ ולא תמותו. שלא תתחייבו חובת מיתה ב״ש בעבודת המזבח בלי שום לב :

כי כן צויתי. אע״ג שלא באה אזהרה זו בפ׳ דמלואים בסדר תצוה מ״מ נצטויתי בע״פ. ולפי הפשט היה בקבלה אזהרה לאהרן ולבניו. אבל בת״כ אי׳ ע״ז והרי דברים ק״ו ומה אם מקיים דברי בשר ודם המקום מקבלו המקיים דברי המקום על אחת כו״כ. משמע דהת״כ מפרש דאזהרות הללו לאהרן לא היה דבר ה׳ למשה. מדלא כתיב בפ׳ דמלואים אלא משה הזהיר לאהרן ולבניו מטעמים שביאר. ועל ישיבה דיומם ולילה אמר כי כן צויתי. משה הוזהר בקבלה לשמור שחרית וערבית בשנון תורה ובא בזה להזהיר לאהרן ולבניו שיעשו ג״כ לשמור את משמרת ה׳ כמוהו. וכמו שהזהיר המלאך את יהושע כה״ג אם את משמרתי תשמור:

נ דאם לא כן שנכתב לדיוקא למה ליה למיכתב כלל ולא תמותו ודאי לא ימותו כשישמרו מצות ה' אלא ודאי נכתב לדיוקא:

ס פירוש שמכלל לאו אתה שומע הן ומפני שכוונת המקרא הזה אינו רק להעניש למי שלא יעשה כן ולא לומר שאם יעשה כן לא ימות כיון דעיקר הגיזום היא המיתה הוצרך רש"י לומר כאן שמכלל לאו אתה שומע הן וכאלו אמר שאם לא תעשו כן תמותו: