ויקרא ח, לג

וּמִתְּרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא לָא תִפְּקוּן שִׁבְעָא יוֹמִין עַד יוֹם מִשְׁלַם יוֹמֵי קוּרְבָּנֵיכוֹן אֲרֵי שִׁבְעָא יוֹמִין יְקָרֵב יָת קֻרְבָּנֵיכוֹן

וּמִתְּרַע מַשְׁכְּנָא לָא תִפְקוּן שׁוּבְעָא יוֹמִין עַד יוֹם מִישְׁלַם יוֹמֵי אַשְׁלָמְנוּתְכוֹן אֲרוּם שׁוּבְעָא יוֹמִין יִתוֹקָם מַשְׁכְּנָא וְיִתְפְּרֵק וְיִתְקָרֵב קוּרְבַּנְכוֹן

ימלא את ידכם. תחסר מלת קץ כאילו אמר כי קץ שבעת ימים או זמן. יש אומרים לא תצאו שבעת ימים ובלילה היו יוצאים לצרכם והנכון בעיני שיצאו בשעת הצורך ביום ובלילה וחכם גדול אמר כי חפרו מקום בחצר אהל מועד וזהו רחוק והכתוב אמר ויבכו בני ישראל את משה שלשים יום כאילו אין שם רגע שלא היו בוכים רק הכתוב דבר שישבו פתח אהל מועד יום ולילה והטעם שלא יתעסקו בדבר ולא ילכו אל מקום אחר וכן ומן המקדש לא יצא כאשר אפרש:

כי שבעת ימים ימלא את ידכם. וכן אמר לו הקב"ה בסדר ואתה תצוה, שבעת ימים תמלא את ידם. ועל דרך הקבלה היו ימי המלואים שבעה כנגד השבעה הידועים, כי כבר ידעת דוגמתו של כהן גדול מהו שמתוכו התנבא משה ע"ה כענין שכתוב (ישעיהו ס״ג:י״ב) מוליך לימין משה זרוע תפארתו, ולכך נצטוה משה שיטפל באהרן ושימשחנו, כי כן הזכיר למעלה ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו, ולכך נקראו ימי מלואים, לשון שלמות, כי דוגמתם שלמות הכל, וכבר ידעת כי משה שמש כל שבעת ימי המלואים וחנוך כהונתו של אהרן על ידי משה היתה, והבן זה.

לא תצאו שבעת ימים פי׳ לא יעסקו בדבר אחר ולא ילכו למקום אחר אך בלילה יוצאים לצרכיהם דוגמא ויבכו את משה שלשים יום כאילו לא היה שום רגע שלא בכו וכן בסוכות תשבו שבעת ימים וכן ומן המקדש לא יצא. שלימא סדרא דפרשת צו

ימלא את ידכם. כלו' ימלא את ידכם מהקרבנות. אל פתח אהל מועד ואע"ג דלא הוקם המשכן עד יום ח' של מילואים שהוא ר"ח ניסן מ"מ אמרינן בת"כ דכל ז' ימי המלואים היה משה מעמיד המשכן שחרית ומפרקו ערבית ובשמיני הקימו ולא פרקו ולכך נאמר הוקם המשכן:

לא תצאו שבעת ימים. היינו רק בעת הקרבת קרבנות של מלואים. שהרי אח״כ פרקו את המשכן כמבואר בירושל׳ יומא פ״א מנין לפירוקין אר״ז ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן ביום שכלו הקמותיו:

כי שבעת ימים ימלא את ידכם. פירש המקרא טעם ע״ז הצווי. שהרי אינו דומה להא שהזהיר משה ביום השמיני ומפתח א״מ לא תצאו וגו׳ דאז היה עבודה על הכהנים משא״כ בשבעת ימים אלו היה עבודה על משה מש״ה נתן טעם דבשבעת ימים ימלאו ידם שמשמעו למוד ואמון ידים בזריזות מש״ה הזהירם לעמוד ולראות מעשה משה של שבעת הימים: