ויקרא ח, יז

וְיָת תּוֹרָא וְיָת מַשְׁכֵהּ וְיָת בִּסְרֵהּ וְיָת אָכְלֵהּ אוֹקִיד בְּנוּרָא מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ יָת מֹשֶׁה

וְיַת תּוֹרָא וְיַת מוֹשְׁכָא וְיַת בִּישְרֵיהּ וְיַת רַעֲיֵהּ אוֹקֵד בְּנוּרָא מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא הֵיכְמָא דְפַקֵיד יְיָ יַת משֶׁה

ואת הפר ואת עורו ואת בשרו ואת פרשו יכלול בפר הקרב שאינו בכלל בשרו עצמות וגידים וקרנים וטלפים שהם מלבד עורו ובשרו ופרשו או יהיה הוא"ו מן המשמשין ביתר והוא כמו ושרף את הפרה לעיניו את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף (במדבר יט ה):

שרף באש. יש אומרים הוא בעצמו ויש אומרים בצווי וראייתם כאשר צוה ה׳ את משה ואיננה ראיה כי כן דרך לשון הקדש:

ואת הפר ואת ערו. צוה הקב"ה לשרפו אע"פ שלא בא דמו לפנים:

ואת הפר. אינו מבואר מהו את הפר אחר שביאר המקרא עורו בשרו פרשו. ונראה דבא להוסיף את הראש בפ״ע דכתיב בפר העלם דבר בפירוש על ראשו. ומשום שהיה נשחט ואינו לכבוד שיהיה נגרר בשעת משא מחוץ למחנה ע״כ חתכו ונשאו בפ״ע וכמו דעור ובשר מקרי פר כדאי׳ ביומא ד״נ ה״נ ראש הפר מיקרי פר. דכמו ברוב הגוף נקרא לידה אע״ג שלא יצא הראש ה״ג ביציאת הראש מיקרי לידה אע״ג שלא יצא הגוף כדאי׳ ר״פ בהמה המקשה. וג״ז אינו מפורש שישא הראש בפ״ע ועכ״ז כתיב כאשר צוה וגו׳: