ויקרא כא, ז

זנה. שנבעלה בעילת ישראל האסור לה, כגון חיבי כרתות או נתין או ממזר:

חללה. שנלדה מן הפסולים שבכהנה, כגון בת אלמנה מכהן גדול או בת גרושה וחלוצה מכהן הדיוט, וכן שנתחללה מן הכהנה על ידי ביאת אחד מן הפסולים לכהנה:

אִתְּתָא מַטְעֲיָא וּמְחַלְלָא לָא יִסְבוּן וְאִתְּתָא דִמְתָרְכָא מִבַּעְלַהּ לָא יִסְבוּן אֲרֵי קַדִישׁ הוּא קֳדָם אֱלָהֵהּ

אִתְּתָא מַטְעַיָא בִּזְנוּ וּדְאִתְיְלִידָא מִן פְּסוּלַיָא לָא יִסְבּוּן וְאִתְּתָא דְמִפְטְרָא בֵּין מִגַבְרָא בֵּין מִן יְבָמָהּ לָא יִסְבּוּן אֲרוּם קַדִישׁ הוּא קֳדָם אֱלָהֵיהּ

אִתְּתָא זְנוּ וּמַפְסָא:

אשה זונה. לא מצאנו על דרך הפשט בכל המקרא זונה כי אם כמשמעה גם כן ויתנו את הילד בזונה כאשר פירשתיו:

וחללה. שאינה מפורסמת כזונה ולפי הפשט היה נראה מדברי יחזקאל כי אלמנות כהן מותרות לכהנים לכן דברי הקבלה הוא הנכון:

וחללה - בת אותן שכתוב בהן ולא יחלל זרעו.

כי קדוש הוא לאלהיו. כל זרע הכהונה שהוא בעל בעמיו הוא מקודש לאלהיו ואם ישא את אלה הנשים יחלל את כבודו וזרעו שלא יהיה ראוי לאותה הקדושה:

אשה זנה פרש״י שנבעלה בעילת ישראל. חז״ק אמאי מיפסלא בכך לכהן הדיוט דלא אשכחן תנא דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אלא ר׳ אליעזר ולית הלכתא כוותיה ואין זונה אלא לנבעלת לפסול כמו שפרש״י עצמו בר״פ אלו נערות.

וחללה שאינה מפורסמת בזונה. וחללה וי״ו במקום או וכן ואשה גרושה מאישה וכן גרושה וחללה.

גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אשה, זו דרש ר׳ אלעזר בן מתיא הרי שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונתקדשה לאחר ואח״כ בא בעלה הראשון מניין שהיא מותרת לחזור לראשון שאעפ״י שהאחרון נתן לה גט לא פסלה מן הכהונה ת״ל גרושה מאישה ולא מאיש אחר.

זנה. פליגי בה תנאי ביבמות:

וחללה. שנולדה בפסול או נבעלה לפסול לה:

גרושה מאישה. אעפ"י שאינה אלא מאישה שאמר לה: הרי את גרושה ממני ואי את מותרת לכל אדם, וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה, שאינו גט גמור ואין בו כריתות, וכל שכן גרושה גמורה:

כי קדוש הוא לאלהיו. ע״כ ראוי שיהיה לו אשה כשרה ולא יסיחו אודותה לרע:

מ כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שנתחללה היא מן הכהונה ונקראת חללה אף על פי שקודם לכן גם כן היתה אסורה לכהן, נפקא מינה אם בא כהן אחר כך עליה שחייב שני לאוין אחד משום גרושה ואחד משום חללה: