ויקרא טז, יז

וְכָל אֱנַשׁ לָא יְהֵי בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא בְּמֵעֲלֵהּ לְכַפָּרָא בְקוּדְשָׁא עַד מִפְּקֵהּ וִיכַפֵּר עֲלוֹהִי וְעַל אֱנַשׁ בֵּיתֵהּ וְעַל כָּל קְהָלָא דְיִשְׂרָאֵל

וְכָל אֵינַשׁ לָא יְהֵי בְמַשְׁכַּן זִמְנָא בִּזְמַן מֵיעֲלֵיהּ לְכַפָּרָא בְּקוּדְשָׁא עַל חוֹבֵיהוֹן דְיִשְרָאֵל עַד זְמַן מִפְקֵיהּ וִיכַפֵּר עֲלוֹי וְעַל אֱנַשׁ בַּיְיתֵיהּ וְעַל כָּל קְהָלָא דְיִשְרָאֵל

וכל אדם. מהכהנים:

לכפר בקדש. בפנים:

וכפר בעדו ובעד ביתו. בפר חטאתו:

ובעד כל קהל ישראל. בשעיר חטאתם:

וכל אדם לא יהיה באהל מועד. דרשו רבותינו ז"ל במסכת יומא של ירושלמי, אפילו אותן שכתוב בהן (יחזקאל א׳:י׳) ודמות פניהם פני אדם, לא יהיו באהל מועד. ומה נהדר כהן גדול במעלה הגדולה הזאת עד שאפילו חיות הקדש מפנים לו מקום לעבודתו כדי שיכנס לפני המלך ויעבדנו ביחוד, כי מלאך ה' צבאות הוא (מלאכי ב׳:ז׳). ואותו כהן צדוקי שתקן מבחוץ והכניס מבפנים ובא מלאך וחבטו על פניו, בעזרה היה ולא היה לפני ולפנים בשעה שהוא נכנס להקטיר קטרת.

וכן שנינו בברייתא במסכת יומא פרק ראשון, תנא רבי חייא כמין קול נשמע בעזרה שבא מלאך וחבטו על פניו ונכנסו אחיו הכהנים ומצאו כעין רגל עגל בין כתפיו, שנאמר (יחזקאל א׳:ז׳) וכף רגליהם ככף רגל עגל. ואירע לו כן מפני שלא היה מאמין לדברי חכמים שיש בה קבלה שאין לתקן מבחוץ אלא מבפנים, והטעם מפני ריח הקטרת שיש לו עיקר בשעת התקון, והוא היה רוצה להתחכם כנגד הקבלה ולפיכך נענש, הקב"ה יצילנו מן העונש ויגמלנו למען צדקו.

וכל אדם מן הכהנים דפשיטא לן אין זר נכנס בהיכל.

לא יהיה באהל מועד שמא יארע להם טומאה בעודם שם ואין הכהן מכפר על טומאה שאירעה בו ביום.

וכל אדם לא יהיה באהל. מפני אימת השכינה שבאה בענן הקטרת כדכתיב: כי בענן אראה על הכפרת, וגם שלא יזונו עיניהם מבית קדשי הקדשים כשהוא פותח פתח האמה טרקסון ליכנס:

וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש עד צאתו ארז"ל אפילו אותם שכתוב בהן ודמות פניהם פני אדם לא יהיה באהל מועד וזו מעלה גדולה לכהן ולעבודת יוה"כ שאפילו חיות הקדש מפנין לו מקום לעבודתו כדי שיכנס לפני המלך ה' ויעבדנו ביחוד:

וכפר בעדו וגו׳. ולפי הדרש קאי על הקטרת שמכפר על לשה״ר. ויש לפרש עוד המשך הפסוקים דמשום שעד שלא נתכפרו בדם לא היה הקטרת מועיל לכפרה אלא להגין שלא ימות כמש״כ לעיל י״ג אבל עתה בא ענן הקטרת גם לכפרה אמנם לפי הפשט קאי האי כפרה ג״כ על שני הדמים. אלא וכפר על הקדש דלעיל היה הכפרה על הקודש והמקדש עצמם שלא יהיו פגומים מטומאה:

וכפר בעדו וגו׳. דהאי קרא הוא כפרה על ישראל מעון טומאת מו״ק. וע׳ בסמוך ובאמת ג״ז הפי׳ מפורש בת״כ וביומא דמ״ד דמפרש האי קרא כפרתו קודם לכפרת ביתו וכו׳. וזה אינו אלא בכפרת דמים: