שמות ט, יא

וְלָא יָכִילוּ חָרָשַׁיָא לְמֵיקַם קֳדָם משֶׁה מִן קֳדָם שִׁיחֲנָא אֲרֵי הֲוָה שִׁיחֲנָא בְּחָרָשַׁיָא וּבְכָל מִצְרָאֵי:

וְלָא יָכִילוּ אִיסְטַגְנִינַיָא לְמֵיקַם קֳדָם משֶׁה מִן קֳדָם שִׁיחְנָא אֲרוּם הֲוָה מְחַת שִׁיחְנָא בְּאִיסְטַגְנִינַיָא וּבְכָל מִצְרָאֵי

ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה בושו והכלמו וחפו ראשם בהיותם מלאים שחין ולא יכלו מלט נפשם על כן לא באו בהיכל המלך ולא נראו לפני משה בחוצות והיו בבתיהם מסוגרים

[ולא יכלו החרטומים לעמד איש לפני אחיו מפני הבושה שהיו מלאים שחין].

ולא יכלו החרטומים לעמוד. כי כן דרך השחין על הברכיים ועל השוקיים כדכתיב (דברים כ״ח:ל״ה) יככה ה' בשחין רע על הברכיים ועל השוקים:

ולא יכלו החרטמים. במכת ערוב ודבר לא נזכרו החרטמים כלל. דודאי היו יכולים גם המה להביא הערוב וזהו עיקר מלאכתם כדאיתא ס״פ ד״מ שמאספים מבחוץ וכן מכת דבר ודאי יכולים ע״י שדים להרוג אבל הרי לא באו מכות אלו להראות כי יד ה׳ היא אלא מכות נאמנות על מצרים ופרעה שירך לבבם ומה יועיל במה שהחרטמים יכולים לעשות כן. וגם במכת הערוב נוכח פרעה כי יד ה׳ היא במה שהועיל תפלת משה אלא כסבור שיצא ידי חובתו במה שהסיר הסבלות מישראל משא״כ במכה זו שלא היתה אנושה כ״כ. שהרי ידעו דסופה לחזור כמו שהיה ולא תשמש לעולם והיסורים לשעה אפשר לסבול. וא״כ אינו אלא הוכחה על יד ה׳ כי חזקה היא וכי אינו חוזר מדעתו ורצונו שישלח לגמרי ולא רק להקל העבודה ע״כ בקשו החרטמים להראות שזה אינה הוכחה ואפשר שאינו אלא רצון משה ואהרן ועושים בכישוף ומש״ה בקשו להראות שגם המה יעשו כך. אבל לא יכלו לעמוד לפני משה:

ולא יכלו החרטמים, בג' מכות הראשונות שנעשו ע"י אהרן נסו גם החרטומים להראות כחם, אבל במכות ערוב ודבר שנעשו ע"י ה' החרישו, עד מכת שחין שנעשה ע"י משה ואהרן רצו גם הם לעשות דבר רק שלא יכלו לעמוד לפני משה משני טעמים י א] כי היה השחין בחרטומים עצמם, ב] שלא יכלו לנסות שגם הם יעשו שחין על איש אחד כי היה השחין בכל מצרים ועל מי ינסו לעשות בו שחין, וגם מודיע שהשחין לא נתרפא גם אחר הזמן כמ"ש בשחין מצרים אשר לא תוכל להרפא, וז"ש כי היה השחין בחרטומים, ר"ל שנשאר בהויתו לעולם, עד ששתי המכות כנים ושחין שבאו דרך עונש כמ"ש (ז יד) לא סרו מהם לעולם: