שמות ח, ט

וַעֲבַד יְיָ כְּפִתְגָמָא דְמשֶׁה וּמִיתוּ עוּרְדְעָנַיָא מִן בָּתַּיָא מִן דָרָתָא וּמִן חַקְלָתָא:

וַעֲבַד יְיָ כְּפִתְגָמָא דְמשֶׁה וּמִיתוּ עוּרְדְעָנַיָא מִן בָּתַּיָא וּמִן דַרְתָּא וּמִן חַקְלָא

ויעש ה' כדבר משה. מעצמו:

מן הבתים. אבל אותם שבתנורים לא מתו לפי שבטחו בהקב"ה ונכנסו בתנור חם בצווי השם:

מן הבתים מן החצרת אבל לא מן התנורים ומן המשארות, לפי שמסרו נפשם למות על מצות הקב״ה כמו שאמרו רבותינו, חזרו למקום תולדתם חיים.

ויעש ה׳ כדבר משה וימותו וגו׳. אינו כפלות דברים אלא שני דברים המה. דעשה ה׳ כבקשת משה להכרית הצפרדעים המזיקים וסרו מבית פרעה ועבדיו ועמו וברחו משם ונכנסו ליאור:

וימותו. זה היה שלא בכלל התפלה אלא אחר ששב המכה במקצת שב בכולו כדאיתא בתענית פ״ג גמירי דפלגא מן שמיא לא יהבי. ואולי באמת גמרי לה מכאן. והא שנשארו צפרדעים ביאור אינו בכלל המכה עוד תדע שהרי נשארו שם גם לדורות וממה שפי׳ הכתוב מן הבתים וגו׳ למדו חז״ל במדרש תהלים כ״ח שמן התנורים לא מתו בשביל שמסרו עצמם על קה״ש:

ויעש ה' כדבר משה, שישארו הצפרדעים אשר ביאור להיות זכר לנפלאותיו, וימותו הצפרדעים מן הבתים של פרעה ומן החצרות ששם גרו עבדי פרעה ומן השדות ששם נמצא ההמון כמ"ש וסרו ממך ומעבדיך ומעמך כנ"ל: