שמות ז, יח

ונלאו מצרים. לבקש רפואה למי היאור שיהיו ראוין לשתות:

וְנוּנֵי דִי בְנַהֲרָא תְּמוּת וּסְרִי נַהֲרָא וְיִלְאוּן מִצְרָאֵי לְמִשְׁתֵּי מַיָא מִן נַהֲרָא:

וְנוּנֵי דִבְנַהֲרָא יְמוּתִין וְיִסְרֵי נַהֲרָא וְיִשְׁתַּלְהוֹן מִצְרָאֵי לְמִשְׁתֵּי מוֹי מִן נַהֲרָא

והדגה. שם מין כולל לכל שורץ במים:

ונלאו. מבנין נפעל. מגזרת לאה. כטעם לא יכלו:

ונלאו - כבר פירשתיו בפרשת לוט. שכל ונלאו כפל לשון של לא יכלו אנויי בלע"ז.

והדגה אשר ביאור תמות. לא תשאר בו צורת המים עם מראית הדם, אבל תהיה בו צורת הדם בעצמותו ובמראיתו ולפיכך תמות הדגה:

ונלאו מצרים. לחפור סביבות היאור מים לשתות, כאמרו ויחפרו כל מצרים סביבות היאור:

ובאש. לפי שאילו לא היה נבאש לא היו נמנעין מלשתות הימנו כי אע"פ שמראיתו דם טעמו היה מים שמא היו שותין כמו שאומות העולם אוכלין עתה לפיכך הדגה תמות כדי שיבאש היאור. וכן משמע כדכתיב לקמן. וקשה לי א"כ למה נקראת המכה כי אם על שם הדם ולא על שם ההבאשה נ"ל לפי שההבאשה אינה נכרת והדם ניכר:

והדגה אשר ביאור תמות מכאן שיש השגחה אפילו בבעלי חיים לא מצד הבעלי חיים אלא מצד בעליהם ולפי שמצריים היו בעלי נילוס החוטאים לכן אפילו בדגים השגיח שמתו בעון מצרים שאמרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והדגים אכלו בשר בני ישראל לכן ימותו אבל בדור המבול שלא חטאו הדגים ולא נזקקו לשאינם מינם לא מתו שנאמר מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים ובצפרדעים ששמו עצמם בסכנה לעשות רצון הקב"ה ונכנסו בתנורים אמר וימותו הצפרדעים מן הבתים מן החצרות ומן השדות אבל של תנורים לא מתו. ועוד לפי שכל מעשה החרטומים אחיזת עינים לזה אמר שמעשה ה' הוא גדול ונורא שהמים נהפכו לדם והיו דם ודאי ולא אחיזת עינים והראיה שהדגה אשר ביאור תמו' ואם הם מים אלא שנראים לעינים דם לא היו מתים הדגים ולזה עצמו אמר ובאש היאור שאם היה אחיזת עינים למה באש היאור אלא שהיה דם ועוד ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור שלא יכלו לשתות ואם היה מים למה נלאו לשתותו:

הדגה אשר ביאר תמות. שחיות הדגים מן המים שהם קר ולח לא מן הדם שהוא חם, ג] בריחו, שיבאש היאור, ד] בטעמו, שילאו מצרים לשתות מים מן היאור כמ"ש ויחפרו כל מצרים וכו':