שמות ה, יט

ויראו שטרי בני ישראל. את חבריהם הנרדים על ידם:

ברע. ראו אותם ברעה וצרה המוצאת אותם בהכבידם העבודה עליהם לאמר לא תגרעו וגו':

וַחֲזוֹ סָרְכֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל יָתְהוֹן בְּבִישׁ לְמֵימָר לָא תִמְנְעוּן מִלִבְנֵיכוֹן פִּתְגַם יוֹם בְּיוֹמֵהּ:

וְחָמוּן סַרְכֵי בְנֵי יִשְרָאֵל יַתְהוֹן בְּבִישׁ לְמֵימָר לָא תִמְנְעוּן מִלִבְנֵיכוֹן דְפִתְגַם יוֹם בְּיוֹמֵי

ויראו. זה הפסוק דבק בפסוקים הבאים אחריו כי ראו נפשם בצרה בעבור שאמר להם פרעה לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו ופגעו משה ואהרן והתרעמו עליהם. ומלת אותם כמו נפשם ועצמם. וכמוהו וירעו הרועים אותם. ויקבור אותו בגיא. ורבי יהודה בן בלעם אמר כי כמוהו יביא אותו אל פתח אהל מועד ולפי דעתי שהכהן יצוה להביא ו:

ויראו שטרי ישראל אתם ברע השוטרים ראו את עצמם ברע שהרי מקודם לכן לא מצינו שדחקו מצריים לשנות המנהג ועכשיו הוכו, ועוד שפרעה אמר להם ותבן לא ינתן לכם.

אתם עצמם כמו והשיאו אותם עון אשמה.

אותם ברע. בני ישראל ראו ברע ולפיכך ויריבו עם משה ואהרן לא דייכם שלא הועלתם אלא הבאשתם והרעותם ולא ענו אותם כי לא מצאו תשובה אלא הלך משה וקבל לפני שולחו:

אותם ברע לאמר. מצאו את עצמם במעמד רע שיהיו נצרכים להביא בשורה רעה זו ע״כ בצאתם מפרעה היה בדעתם לחפש אחר משה ואהרן לשפוך מרי שיחם לפניהם. והנה.

ויראו שוטרי ב״י אותם ברע. מספר צדקת השוטרים שאחר שראו שאין תקוה ראו א״ע ברעה היותר גדולה מה שיצטרכו לאמר לישראל לא תגרעו מלבניכם זה נגע אל עצמם ואל בשרם כאלו הם ברעה גדולה כי השתתפו בצרת ישראל: