שמות מ, ה

וְתִתֵּן יָת מַדְבְּחָא דְדַהֲבָא לִקְטֹּרֶת בּוּסְמַיָא קֳדָם אֲרוֹנָא דְסַהֲדוּתָא וּתְשַׁוֵי יָת פְּרָסָא דְתַרְעָא לְמַשְׁכְּנָא:

וְתִתֵּן יַת מַדְבְּחָא דְדַהֲבָא לִקְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא קֳדָם אֲרוֹנָא דְסַהֲדוּתָא מְטוּל חַכִּימַיָא דַעֲסִיקִין בְּאוֹרַיְיתָא וְרֵחֵיהוֹן נָדִיף הֵי כִקְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא וּתְשַׁוֵּי יַת פְּרָסָא דְתַרְעָא לְמַשְׁכְּנָא מְטוּל צַדִּיקַיָא דַחֲפִין בִּזְכוּתְהוֹן עַל עַמָּא בֵּית יִשְרָאֵל

ונתתה את מזבח הזהב לקטרת. כאן לא כתיב והקטרת עליו. דעדיין היה מחוסר מעשה העלאת הנרות. ואע״ג דלאו מעשה בגופו הוא מ״מ כיון דכתיב בי׳ הוי כמעשה בגופו כדאיתא ביומא דס״ב ב׳. ובפרש״י ד״ה אין כו׳ אבל הגרלה כו׳. מש״ה לא הי׳ מקודש עוד אלא מוכן לקטרת. משא״כ השלחן ומנורה לא הי׳ חסר מעשה זולת הזמן. וכל שאינו מחוסר מעשה בגופו לא חשיב דחוי כמש״כ התוס׳ שם דס״ד א׳ ד״ה התם. וע״ע מש״כ מקרא י״א:

ושמת את מסך וגו׳. כאן לא כתיב ונתת כמו להלן במסך שער החצר. דכאן הי׳ צריך שום לב שיהא נשאר פתוח. וכמו שיבואר בסמוך: