שמות מ, טו

וּתְרַבִּי יָתְהוֹן כְּמָא דִי רַבִּיתָא יָת אֲבוּהוֹן וִישַׁמְשׁוּן קֳדָמָי וּתְהֵי לְמֶהֱוֵי לְּהוֹן רְבוּתְהוֹן לְכַהֲנוּת עֲלָם לְדָרֵיהוֹן:

וּתְרַבֵּי יַתְהוֹן הֵיכְמָא דְרָבִית יַת אֲבוּהוֹן וִישַׁמְשׁוּן קֳדָמַי וּתְהֵי לְמֶהֱוֵי לְהוֹן רְבוּתְהוֹן לִכְהוּנַת עֲלָם לְדָרֵיהוֹן

משחתם ב' דין ואידך כי משחתם בהם מום בם פי' בזמן שהם תמימים יהיה להם משחתם לכהונת עולם אבל כשיהיה בהם מום לא לרצון יהיו:

והיתה להיות להם וגו׳. תיבת להיות מיותר במשמעות הכתוב. אבל גם תיבת והיתה לא באה לבאר תועלת המשיחה שהוא בא לכהן. אלא לבאר מה צורך המשיחה גם בשמיני והרי כבר נתקדשו בהזאת הדם והכה״ג בשמן המשחה מיום ראשון למלואים. כמבואר בפ׳ תצוה ושם כתיב והיתה להם כהנה לחקת עולם. וא״כ משיחה זו דשמיני מה היא באה. וביאר הכתוב והיתה. על מה היא באה להיות להם משחתם לכהנת עולם לדורותם. שעד כה לא נתקדשו אלא המה בעצמם ומהיום ההוא והלאה יהיו כהנים לדורותם: